התשובה

22. כתוב, וכי יִפתח איש בוֹר או כי יכרה איש בור ולא יכַסנו, ונפל שָׁמה שור או חמור, בעל הבור ישלם. מי שגרם להרע לעולם בחטאיו, על אחת כמה וכמה. ולמה מועילה לו התשובה, שכתוב, והתוודו את חטָאתָם אשר עשו, והשיב את אשָׁמוֹ בראשו?

23. אלא ודאי זה מועיל, כיוון שעושה תשובה, כביכול הוא עושה אותה ממש. כי תשובה משיבה אות ה' אל ו', כי מה שפגם למעלה, תיקן אותו בתשובה. כמ"ש, איש או אישה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מַעַל בה', ואָשְׁמה הנפש ההיא, והתוודו את חטאתם אשר עשו, והשיב את אשָׁמוֹ בראשו. ותשובה מתקנת הכול, מתקנת למעלה ומתקנת למטה, מתקנת את עצמו ומתקנת כל העולם.

24. בַּצַר לךָ ומְצָאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבְתָ עד ה' אלקיך. בצר לך, מכאן שתשובה טובה מכל, בטרם שישרה הדין בעולם. כי אחר שכבר שורה הדין, מתחזק כוחו, מי יעביר אותו מהעולם ויסלק אותו. כי כיוון שכבר שורה הדין, אינו מסתלק עד שיושלם. אחר שנשלם הדין, ועושה תשובה, מתקן כל העולמות. זה משמע משכתוב, ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים. וכתוב, ושבתָ עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, כי אל רחום ה' אלקיך.

25. באחרית הימים, מה העניין לכאן? לכלול כנ"י, הנקראת אחרית הימים, שבגלות, ונמצאת עימהם בצרה, ואינה עוזבת אותם לעולם. ומשום זה הקב"ה, אע"פ שהשרה דין בעולם, רוצה שישראל יחזרו בתשובה, להטיב להם בעוה"ז ובעוה"ב. ואין דבר העומד בפני תשובה.

26. אפילו כנ"י, מלכות, נקראת תשובה. והרי תשובה עליונה, שהיא בינה, היא אינה מצויה בכל מקום. אלא זו, המלכות, נקראת תשובה, כשחזרו הרחמים, שהוא ז"א, כנגדה, והיא שבה להניק כל אלו ההמונים שלה. ותשובה הכי טובה היא, כשהחוטא מוסר נפשו אליה, והיא לוקחת אותה בזמן שהוא בתשובה, אז מיתקן הכול למעלה ולמטה, והוא מיתקן וכל העולם.

27. רשע אחד בעולם, כמה אחרים ניזוקים בגללו. אוי לרשע אוי לשכנו. יונה, משום שלא רצה ללכת בשליחות אדונו, כמה בני אדם היו אובדים בגללו בים, עד שכולם חזרו עליו, ודנו אותו בדין להשליך אותו לים. ואז ניצלו כולם, והקב"ה חס עליו אח"כ, והציל כמה המונים בעולם, אנשי נינווה. מתי היה זה? כשחזר בתשובה לאדונו מתוך צרתו. כמ"ש, קראתי מִצָרָה לי אל ה', ויענני. וכתוב, מן המֵצַר קראתי יה, עָנָנִי במרחב יה.

28. מצוות תשובה היא בינה. ובעוונותינו כשחרב ביהמ"ק, לא נשאר לנו אלא וידוי דברים בלבד. שזהו מלכות, שנקראת וידוי דברים. בינה היא אותיות בן י"ה. והבן הזה הוא ו', ז"א, הדבוק בה, ומקבל ממנה מוחין של י"ה. וכל מי שחוזר בתשובה, הוא כאילו השיב אות ה', המלכות, אל ו', ז"א, בן י"ה, ונשלם בו הוי"ה. כי בן הוא ו', ועם י"ה הוא יה"ו, ועם המלכות, אות ה' שחזרה אליו, נשלם כל השם. וזוהי תשובה, אותיות תשוב ה' אל ו'.

29. כי אות ה' היא וידוי דברים. וכמ"ש, קחו עימכם דברים ושובו אל ה', אִמרו אליו, כל תישא עוון וקח טוב ונְשַׁלמה פָרים שׂפתינו. כי כשאדם חוטא, גורם שתתרחק אות ה' מאת ו', כי בן י"ה, ו', שזה כולל יה"ו, הסתלק מאות ה'. ומשום זה נחרב ביהמ"ק, והתרחקו ישראל משם, וגלו בין העמים. ומשום זה, כל מי שעושה תשובה, גורם להשיב את ה' לאות ו'. והגאולה תלויה בזה. ומשום זה הכול תלוי בתשובה. כמו שלומדים, כל הקיצים כָּלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, שהיא שלמות שמו. כי אות ה' משלימה יה"ו להוי"ה.

30. וע"כ כתוב, ואעשה למען שמי, להשלים שֵׁם הוי"ה. וכתוב, למעני למעני אעשה. ואם אינם חוזרים בתשובה, אני אעמיד להם מלך, שקשות גזרותיו יותר משל פרעה, ויחזרו בתשובה בעל כורחם. כמ"ש, ושבתָ עד הוי"ה אלקיך. עד הוי"ה ודאי, להשלים שֵׁם הוי"ה.

31. תשובה, שהיא מלכות ואות ה' דהוי"ה, נקראת חיים, כמ"ש, כי ממנו תוצאות חיים, שהן נשמות ישראל, שהן תוצאות של המלכות, הנקראת חיים. והמלכות היא הבל היוצא ונכנס בפיו של האדם, בלא עמל ובלא יגיעה, שהיא אות ה' של הִבָּראם, כי אות ה' מתבטאת מהפה בקלות יותר מכל האותיות.

ועליה כתוב, כי על כל מוצָא פי ה' יִחיה האדם. כי המלכות נקראת מוצא פי ה'. והיא על ראשו של האדם, כמו שאומרים בק"ש, ועל ראשי שכינת אל. ועליה כתוב, ותמונת ה' יביט. כי המלכות נקראת תמונת ה'. וכן כתוב, אך בצלם יתהלך איש.

32. ומשום שהיא על ראשו של האדם, אסור לאדם ללכת ד' אמות בגילוי ראש. כי אם היא מסתלקת מעל ראשו של אדם, מיד מסתלקים החיים ממנו.

33. האם שורה המלכות גם על אוה"ע, אע"פ שלא נבראו בהם שמיים וארץ וכל התולדות שבהם? כי בהִבָּראם אותיות באברהם, שבו נבראו שמיים וארץ ותולדותיהם, וכן זרעו של אברהם ולא אוה"ע. אלא אינה שורה עליהם ודאי, כי משה ביקש מהקב"ה, שלא תשרה השכינה על אוה"ע, ונתן לו.

וא"כ ההבל, הנמצא על אוה"ע, מאיזה מקום יוצא? או הנמצא על הרשעים, שהם עֵרֶב רב המעורבים בישראל, מאין הוא? אלא ודאי אין כל פנים שווים. ואפילו בישראל אין כל אחד שווה, כש"כ אחרים.

34. על צורת אות ה' לומדים, מתנה טובה יש לי בְּבֵית גְנָזיי ושבּת שְׁמה. כי שבת היא המלכות. כשעולה לבינה, ושורה על ישראל, אז אין להם יגיעה ולא שעבוד. ובה נפש עמֵלה ויגֵעה, כמ"ש, שָׁבַת ויינָפַש.

35. כי נפש אחרת יש על ראשו של אדם, שאינה ממלכות, ונקראת עבד, כי נמשכת ממט"ט, שנקרא עבד. והיא הצורה שעל האדם במקום המלכות. והיא עבד מלך, המנענע כל איבריו של אדם, ללכת בדרכים טובות, ולקיים בהם רמ"ח (248) מצוות, שתשרה עליהם אות ה' של בהִבָּראם, המלכות, כי כך עולה הבראם במספר רמ"ח.

36. אחר שביאר נפש האדם, מפרש הזוהר נרנח"י דרוח, הנמשכת לאדם הזוכה, מד' אותיות הוי"ה דז"א, ששורות על ראשו. ואומר, וצורה אחרת יש על ראשו, שנקראת יראה, י' דהוי"ה, כו"ח, האורות של יחידה חיה דרוח. וכיוון שהיא כתר, היא בחינת יראה. כי היראה נמשכת מכתר.

ועליהם כתוב, ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים. פעמיים בצלם, שהן ב' צורות טובות, זכר ונקבה. הזכר מצד אות י' דהוי"ה, יחידה חיה, והנקבה מצד אות ה' דהוי"ה, נשמה.

37. וב' אותיות י"ה מעוררות את האדם לתורה ולמצווה, שהתורה היא ו', והמצווה היא ה'. י' היא היראה, שעל ראשו של האדם, וממנה נמשכת היראה אל הלב של האדם, לירוא מהקב"ה, ולשמור עצמו, שלא יעבור על מצוות לא תעשה.

ה' היא אהבה, שעל ראשו של אדם. וממנה נמשכת אהבת הקב"ה על רמ"ח איברים של האדם, לקיים בהם רמ"ח מצוות עשה. ו' דהוי"ה, שמצידה שורה אור הרוח דרוח על האדם, היא על ראשו של האדם. וממנה נכנסים דיבורים בפה של האדם ללמוד בתורה. שהם המלכות, נפש דרוח, שנקראת דברים, אות ה'. ונשלם הוי"ה.

38. בדיבורים שנמשכים לפיו ללמוד בתורה, כתוב, קחו עימכם דברים ושובו אל הוי"ה. כי הדיבורים משלימים יה"ו עם ה"ת, שנקראת דברים. ובזה שיהיו בכם היראה והאהבה והתורה, שהן י"ה ו"ה. כי יראה ואהבה הן י"ה, והתורה היא ו', והדיבורים שבפה הם אות ה'. בזה ישוב הוי"ה, ז"א, להיות בינה, שהיא תשובה, שפירושה, תשוב ו', ז"א, לה"ר, שהיא מעשה בראשית, והיא ל"ב (32) פעמים אלקים שבמעשה בראשית, בינה.

כלומר, שז"א ומלכות עולים ומלבישים את הג"ר דבינה, או"א עילאין. ויושלם הוי"ה. ובמלכות שעלתה לבינה, תהיה לכם מנוחה מכל. ובה, כמ"ש, שבת ויינפש. שהמלכות העולה לבינה, נקראת שבת, והיא המנוחה והנפישה. וכל עוד שאינה עולה לבינה, אין המלכות נקראת שבת.

39. במלכות, ה"ת, שעלתה לבינה, יוכלל יה"ו, ויושלם השם. ומשום זה כתוב, ויְכוּלוּ השמיים והארץ, בשבת, והיא שלמות הכול. בה נברא כל העולם, ועליה עומדים שמיים וארץ, והים וכל הבריות שנבראו, כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בהִבָּראם, בה' בְּרָאם, במלכות. ואם הייתה מתרחקת מהעולם אפילו רגע אחד, היה הכול נחרב ומתבטל, ולא היה קיום לעולם.

40. ה' זו לא תלך מהגוף של האדם, ובו היא עומדת. וכשהיא הולכת ממנו, יבוא סם המוות וישרה עליו, שהוא נקרא טומאה, נבלה, פסולה, מלאך המוות, חושך, אפלה. ושורה על גוף האדם. ובעת ההיא נקרא האדם מת. כמ"ש, כי לא אחפוץ בְּמוֹת המת נאום ה' אלקים, והָשיבוּ וחְיוּ. שהיה לו לכתוב, במות החי. אלא שהרשע הוא כבר מת, וע"כ כתוב, במות המת.

41. כל מצוות עשה, שהיו עתידות לשרות ברמ"ח איברים שלו, כולן מתאבלות עליו. כמ"ש, דרכיו ראיתי ואֶרְפָּאֵהו, ואַנְחהו ואשלם ניחומים לו ולאבליו. ולאבליו, הם רמ"ח איברים שמתאבלים עליו, צורה עליונה, השורה על ראשו, שבה שורה יה"ו ה'.

וכמו שיש צורה טובה על צדיק, המנהיגה אותו לעשות כל המע"ט, לזַכותו לעוה"ב, כך יש צורה רעה על ראש הרשעים, להנהיג אותם במעשים רעים, שיירשו גיהינום. ומשום זה יש הבל ויש הבל. יש הבל טוב, שכתוב בו, כי על כל מוצָא פי ה' יִחיה האדם. ויש הבל רע, שכתוב בו, גם זה הבל ורְעוּת רוח.

42. במעשים של האדם ניכר הפרצוף השורה עליו, ופרצוף הפָּנים. אם הוא אריה או שור או נשר או אדם, ואם מהמרכבה של הקב"ה ושכינתו, או מהמרכבה של המלאך שר הפנים, או מהמרכבה הרעה של ס"מ, או מהמרכבה של ד' יסודות העולם, שאין בהם לא יצה"ט ולא יצה"ר, אלא כבהמות העולם. ומשום זה כמה הבלים יש באדם כל אחד למינו. משום זה, במידה שאדם מודד, מודדים לו. ובכל פרצוף יש ממונה עליו.

43. לכל אחד מששת ימי בראשית, יש פרצוף של אותה המדרגה המנהיגה אותו. ולא תמצא יום שאין בו טוב, כמ"ש, וירא אלקים כי טוב. ואע"פ שביום שני לא כתוב בו, כי טוב, תמצא אותו ביום השלישי, שמשום זה כתוב בו פעמיים טוב.

44. וכל יום יש לו גדר מבחוץ, שלא כל אדם יוכל להיכנס לטוב שבו, שיש חושך המכסה את האור. כמו שתמצא ביום הראשון אור, ותמצא בו חושך. וכן בכל יום תמצא שמירה. ואלו הם שמירה, כמו קוצים השומרים הכרם, שלא ייכנס זר אליו. ויש שומרים אחרים, כמו נחשים ועקרבים ושׂרפים, ששומרים הטוב ההוא, שלא ייכנס שם מי שאינו ראוי להיכנס. ואם לא הייתה שמירה, היו כל הרשעים יכולים להיכנס בסודות התורה.

45. משום זה, מי שהוא רשע, וייכנס לדעת סודות התורה, כמה מלאכי חבלה, הנקראים חושך ואפלה, נחשים ועקרבים, שנקראים חיות השדה, מבלבלים מחשבתו, שלא ייכנס למקום שאינו שלו.

46. אבל מי שהוא טוב, כל אלו השומרים הם לפקודתו לעזר לו, וקטגור נעשה סנגור. ומביאים אותו לטוב הגנוז, ויאמרו אל הטוב הגנוז, אדוננו, הרי איש טוב וצדיק ירא שמיים רוצה להיכנס לפניך. ואמר לנו, פִּתחו לי שערי צדק, אבוא בם אודה יה. אז, אותו הטוב הגנוז, יאמר להם, פתחו לו באותו שער שנקרא אהבה, או באותו שער שנקרא תשובה. וכל צדיק ייכנס כפי המדרגה שלו. כמ"ש, פִּתחו שערים ויבוא גוי צדיק.

47. עתה צריכים לחזור על פתח התשובה. כי מכמה מינים היא התשובה שעושים בני אדם, וכולם טובים, אבל לא כל הפנים שווים. יש בן אדם שהוא רשע גמור כל ימיו, ועבר על כמה מצוות לא תעשה, ומתחרט ומתוודה עליהן. ואח"כ אינו עושה לא טוב ולא רע. לזה, ודאי שהקב"ה ימחול לו. אבל לא שיזכה לתשובה עליונה.

ויש בן אדם, שאחרי ששב מחטאיו והתכפרו לו, הוא הולך בדרך מצווה, ועוסק בכל כוחו בהן, ביראה ובאהבה להקב"ה. זה זוכה לתשובה תחתונה, שנקראת ה', המלכות.

48. ויש אדם, שאחרי שמתחרט על עוונותיו ועושה תשובה, הוא עוסק בתורה ביראה ובאהבה להקב"ה, ולא ע"מ לקבל פרס. זה זוכה לאות ו' דהוי"ה, ז"א, בן י"ה, ועל שמו נקרא בינה, וגורם שתשוב ו', ז"א, אל ה', מלכות. והמילה תשובה היא אותיות, תשוב ו' לה'.

49. ולעולם אינה שורה באדם לא ה' ולא ו', בלי יראה ואהבה, שהן י"ה. יראה ואהבה אנו קוראים להן ודאי. ומשם ניתנו התורה והמצווה, שהם בן ובת, ו"ה, ז"א ומלכות. ומשום שישראל מקיימים התורה והמצווה, הם נקראים בנים להקב"ה. כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם.

50. כתוב, הנסתרות לה' אלקינו, והנגלות לנו ולבנינו. הנסתרות לה', הן יראה ואהבה, שהן במוח ובלב. הנמצאות בחלל הגוף ובפנימיות הראש. והם י"ה. והנגלות לנו ולבנינו, התורה והמצווה שבחיצוניות הגוף והראש, שהן ו"ה. כי אם אדם מתיירא מהקב"ה או אוהב אותו, זאת אין אדם אחר יודע, משום שהוא דבר שאינו מתגלה אלא בינו ובין קונו.

51. אבל אדם העוסק בתורה והולך במצוות עשה, זה מתגלה לכל אדם, משום שהקב"ה עשה לו פֶּה בגלוי, לעסוק בתורה, ועיניים להסתכל בה, ואוזניים לשמוע בה. ועשה הקב"ה באדם ידיים ורגליים וגוף, לעשות בהם מצוות עשה.

52. א"כ, החוטם של האדם למה עשה אותו הקב"ה? אלא כמ"ש, וייפח באַפָּיו נשמת חיים. זוהי צורה שעל האדם. שכתוב בו, ויחלום, והנה סולם מוצב אַרצה. סולם הוא נשמת חיים, מלכות, כיסא לשם הוי"ה, שהוא יראה ואהבה ותורה ומצווה, שיראה ואהבה הן י"ה, ותורה ומצווה הן ו"ה. בנשמת חיים שורה השם הוי"ה. וזה הכיסא, הסולם, שממנו נחתכות כל נשמות ישראל, והוא צורה על ראשו של האדם.

53. והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו הם ההבלים העולים ויוצאים בגוף, בסולם הזה. הסולם אחד, השביעי מכולם. והוא מוצב ארצה, הוא עוד אחד, והם שניים. וראשו מגיע השמיימה, עוד אחד, והם שלושה. והנה מלאכי אלקים עולים, הם עוד שניים, והם חמישה. ויורדים, הם עוד שניים, והם שבעה. והם כנגד ד' רוחות העולם והשמיים והארץ, שמאירים בסולם ההוא.

וכמ"ש, הֲבֵל הֲבָלים אמר קוהלת, הבל הבלים הכול הָבֶל. שהם שבעה הבלים כנגד הכיסא, כי הבל הבלים הם שלושה. ופעם שנייה הבל הבלים הם שישה. ועם הבל האחרון, הם שבעה. שהם הסולם והשמיים והים והארץ וד' יסודות העולם, שהם שבעה. וכנגד שבעת ימי בראשית, חג"ת נהי"מ. וכנגדם יש כל בריות השמיים והארץ, חיות עופות בהמות ודגים, וכמה תולדות התלויות מהם.

54. ומשום שהכול נברא בצלם ההוא שעל כל ישראל, שהוא צדיק, יסוד, כתוב בהם, ומורַאֲכֶם וחִיתְכם יהיה על כל חיַת הארץ ועל כל עוף השמיים, בכל אשר תרמושׂ האדמה ובכל דגי הים. זה מדובר על בני אדם, המשולים לחיות השדה ולבהמות ולעופות ולדגת הים. שיש אדם שמזלו שור, ויש שמזלו אריה, ויש שמזלו נשר, ויש שמזלו אדם.

55. וכל אלו מפחדים מהצורה שעל האדם, שהם נבראו משם, משום ששֵׁם הוי"ה שורה עליו. כמ"ש, וראו כל עמי הארץ כי שֵׁם הוי"ה נקרא עליך, ויָרְאו ממך. וכל מי שפוגם מעֲשיו, נפגמת צורתו. ושֵׁם הוי"ה אינו שורה במקום פגום, שבפגם ההוא שורה חושך, משום שבפגם הלבנה, המלכות, שורה החושך. והאדם הזה, כמו שפגם צורתו, כך הוא נפגם למטה, שנעשה אילם או חירש או עיוור או פיסח, כדי שיהיה רשום למעלה ולמטה.

56. החושך ההוא שורה בפגם שלו, ומיד מכירים אותו המדרגות הקדושות, שהן צבאות הקב"ה, ומתרחקים ממנו. שכבר יודעים, שבפגם ההוא אין המלך שורה. ומשום זה צבאות המלך מתרחקים ממנו, שחֵילות המלך אינם שורים ואינם מתקרבים, אלא למקום שהמלך שורה. שכך הם מונהגים אחריו, כאיברים אחר הגוף.

57. ובמקום ששורה החושך, כמה מלאכי חבלה, הנקראים נחשים ועקרבים, מתקרבים אליו, ונותנים לו כמה נשיכות. ואלו הם ייסורים.

ואם יש לו כסף, רכוש ממע"ט שעשה, אם הרכוש שלו הוא מע"ט, הם מתמעטים ממנו. שכל זכות, כל הארה, היורדת אליו מלמעלה בעד המע"ט, נותנים אותה לאלו מלאכי חבלה. ובעד זה מבטלים ממנו הייסורים.

ואם אין לו לא זכות ולא חוב למעלה, אלא כל הרכוש שלו למטה, ובכל זכות שעושה יורד לו כסף גשמי, אז אוה"ע מתקרבים אליו, במקום מלאכי חבלה, ונותן להם כספו, וניצל מהם.

58. ומשום זה היו ישראל מקריבים לעזאזל, אֶל אותו החושך. ושבעים פרים כנגד שבעים אומות, שהקריבו בסוכות, לקיים הכתוב, אם רעב שונַאֲךָ האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים. ומיד שחוזרים בתשובה, עובר אותו חושך מהפגם ונשלמים. כמ"ש, גם ה' העביר חטאתך לא תמות. ומיד חוזר עליו שֵׁם הוי"ה, וירפא אותו מאלו הנשיכות של הייסורים. כמ"ש, ושָׁב ורָפָא לו. והקב"ה חוזר אליו מיד, אחר שחזר בתשובה, ונשלם אותו הפגם, כמ"ש, שובוּ אליי ואשובה אליכם.

59. וכל זה בתשובה גמורה, שגורם להחזיר הבינה, יה"ו, אל ה', המלכות, שהלכה נודדת מן קינה, שהיא צורה שעל ראש האדם, שמתקשרות בה כל המצוות, ובה מתקשרות ע"ס. כשאדם עושה מצווה אחת ולא יותר, אלא שעושה אותה ביראה ובאהבה להקב"ה, שורות עליו בזכותה ע"ס. וכל מי שמקיים מצווה אחת כראוי, הוא כאילו מקיים רמ"ח מצוות עשה. כי אין מצווה שאינה כלולה מכל רמ"ח מצוות עשה.