ב"ה א' אחרי תרפ"ז לאנדאן
כבוד מהר'... נ"י
מכתבך קבלתי, ואברך אותך במז"ט [במזל טוב], על הסמיכה שהשגת, והנהו החומה הראשונה שגדרה דַּרְכְּךָ מללכת קדימה וַאֲקַוֶּה שמהיום תתחיל להצליח וללכת מֵחַיִל אֶל חָיִל, עֲדֵי תַּגִּיעַ לְהֵיכָלָא דְמָלְכָּא פנימה [עד אשר תגיע להיכל המלך פנימה].
הייתי רוצה שתשיג עוד סְמִיכָה, אבל זרז עצמך מהיום לבלות רוב הזמן בהכנת גופך לֶאֱזוֹר חיל ואומץ, "כשור לעול וחמור למשא". לבל לאבד אפילו רגע קט, " כי אוֹרְחִין רְחִיקְתִין וְזַוְודִין קְלִילִין [הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה וְהַצֵּידָה מוּעֶטֶת]".
ואם תאמר הכנה זו אֵיכָה היא? אומר לך, כאשר שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין זי"ע [זכותו יגן עלינו]. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת השי"ת כל שבע הַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת, המכונים "שֶׁבַע נְעָרוֹת הַמְשַׁמְשׁוֹת לְבַת מֶלֶךְ", ולסגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני השי"ת: אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט [הבעל שם טוב], הוא באמת דבר השוה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל [הנזכרות למעלה].
כי תדרוך בב' אלה הנ"ל, שֶׁבְּחֶמְלַת ה' אֻלַי מצאתי חן בעיניו, וקבלתי אותם בשתי ידי, ודעתי קרובה אליך כקרבת האב אל בנו. בטח אמסרם לך לעת שתהיה כדאי לקבל פה אל פה.
והעיקר היא היגיעה, כלומר, לחשוק איך להתיגע בעבודתו ית' [יתברך], כי אין העבדות הרגיל עולה בשם כלל, זולת הַגֵּירוֹמִין של היותר מהרגילות, הנקראת יגיעה, בדומה לאדם הצריך לאכול ליטרא לחם לשביעתו, אז כל אכילתו אינו עולה בשם סעודה שיש בה שביעה, זולת הכזית האחרון מן הליטרא, שכזית זה עם כל קטנו, הוא הגירומין שהכריע את הסעודה לבחינה שיש בה שביעה והבן. וכן מכל עבדות ועבדות, שואב השי"ת רק את הגירומין העודפין על הרגיל לו, והמה יהיו האותיות וכלים לקבלת אור פניו ית' [יתברך]. והבן זה היטב.
יהודה ליב