ראייה שמיעה ריח ודיבור

322. התיקון השישי הוא הכתוב, ראיתי כמראֵה אש. ראיתי, לא נכתב עד עתה, משום שכאן ראייה ממש. אמר הקב"ה, מי שייכנס במראֵה הזו, ויהיה בתפילתו, ליבו למעלה לשם הוי"ה, ועיניו למטה בשם אדנ"י, תכניסו אותו בהיכל הזה. כעין המלאכים, שגביהם בהוי"ה, ויראָה להם, בשכינה, יראת הוי"ה.

323. בראייה שמיעה ריח ודיבור, שורה הוי"ה. כי ראייה שמיעה י"ה, ריח ודיבור ו"ה. בעשיה מישוש שימוש והליכה, שורה אדנ"י.

ראייה, היא ראייה שבאור ושבנר, כמ"ש, ותורה אור. ריח, הוא הריח של הקורבנות, התפילות. דיבור, הוא דיבור בתורה ובתפילה. עשיה הוא של מצווה. שימוש של מצווה, ומישוש שלה, והליכה שלה.

ראייה ושמיעה, שאין שם תורה ומצווה, הקב"ה ושכינתו אינם שורים שם. כי הקב"ה שורה בראייה, חכמה, וכן שכינתו. כי התורה היא כמ"ש, ותורה אור. וראייה שלו היא השכינה, כי אין החכמה נגלית אלא במלכות. כי הוי"ה, ז"א, אמר, במראָה אליו אתוודע, השכינה, מראָה שלו.

324. המחשבה, שהיא בִּפְנים החושים ראייה שמיעה ריח ודיבור, היא בינה, אותיות בן י"ה, משום שישראל, ז"א, נקרא בן, עלה במחשבה, שהיא י"ה. הרהור הוא חכמה, כי לחכם די הרמז, הרהור מטרם שבא למחשבה מתוקנת.

חכמה עלתה במחשבה, בינה. כי מחשבה והרהור הכול אחד, משום שהחכמה אינה נודעת אלא בבינה, ובינה בלב. ומשום זה מחשבה היא בלב והרהור הוא בלב.

החכמה שבימין, או"א, אין שם החכמה נודעת, אלא חסדים, כי החכמה שבימין היא רק חסד. ולפיכך נבחנת כבלתי נודעת. כי באו"א אין י' יוצאת מאויר. משא"כ הבינה, ישסו"ת, שבהם הי' יוצאת מאויר, והחכמה נגלית בה בקו שמאל שלה. וזה לב. וע"כ היא נודעת. ונבחן, שהחכמה במקומה נעלמת, שאינה שם אלא חסד, אלא היא נמשכת לבינה ושם היא נודעת.

והרהור הוא חכמה, כי לחכם די ברמז, כי החכמה במקומה כמו הרהור בלתי מושג, שעוד לא בא לידי גילוי מחשבה. חכמה עלתה במחשבה, בינה, כי במקום בינה החכמה נודעת ולא במקומה עצמה. ומשום זה מחשבה היא בלב והרהור הוא בלב, שאפילו ההרהור אינו במקום החכמה, אלא במקום הבינה, הנקראת לב. ששם יש ימין ושמאל חו"ב, שחכמה הרהור ובינה מחשבה.

325. וכן יש שמיעה בתורה, כי מצווה לשמוע קריאת ספר התורה. וכן בחוטם, יש ריח ניחוח להוי"ה. השכינה היא קורבן של הוי"ה, העולָה שלו. והתפילה היא כקורבן. שע"י הקורבן או התפילה, עולה השכינה אל הוי"ה, כריח ניחוח אליו. ונקרבת אליו בתפילה. וכך בדיבור כתוב, הלוא כׂה דְבָרִי כָּאֵש נאום הוי"ה. ה"ת דהוי"ה, השכינה, היא הדיבור שלו.

326. כמו שהשכינה מראָה שלו, שמיעה שלו, ריח ניחוח שלו, דיבור שלו, בראש. כך בידיים, היא עשיית מצוות שלו, בגוף היא כריעה שלו, בתפילה זקיפה שלו, וכן בתפילה עמידה שלו. שקבלת ג"ר נקראת זקיפה ועמידה. כי עומדת לפניו בכל מקום, וכורעת אליו, ומתנפלת לרגליו בנפילת אפיים לבקש ממנו רחמים על בניה. היא ענווה אליו, ויש לה בּוֹשת פָּנים ממנו.

327. ולא כשפחה הרעה, שנקראת לילית, שחצופה, אין לה ענווה, ואין לה בושת פנים, האֵם של ערב רב. ומשום זה אמר שלמה, אשת חיל עטרת בעלה, השכינה. וכרָקב בעצמותיו מְבִישָׁה, השפחה לילית. כי השכינה המלכה, השפחה שלה לילית, שאין לה ענווה, ולא בושת פנים מהקב"ה. וכך הם בניה, ערב רב.

והקב"ה עתיד להעביר אותה ואת בניה מהעולם, שהם ממזרים מבני ט' מידות אסנ"ת משגח"ת. שהן ראשי תיבות, אנוסה שנואה נידה תמורה מורדת שיכורה גרושה חצופה תערובת. שהם ממזרים מהחכמים.

328. וכן השכינה היא שימוש של הקב"ה, הייחוד שלו בצדיק ח"י עולמים, יסוד. והשכינה הליכה שלו. כמ"ש, צדק לפניו יהלך, לעשות רצונו. והשכינה נקראת צדק. וכן, ויהי הוא טרם כילה לדבר, והנה רבקה יוצאת. השכינה יוצאת אליו לעשות רצונו. וכן בראייה, בשמיעה, בריח, בדיבור, בעשיה, בגוף, בשימוש, בהליכה, ובכל איבר, היא מצווה לשמש אותו ולעשות רצונו.

329. ובניה של השכינה, ישראל, הם בצורתה, בני ענווה, בני בושת פנים, כולם כמו המידות שלה. משום זה, ציווה הקב"ה למשה, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיִל יראי אלקים, אנשי אמת שונאי בצע.

אנשי חיל מצד ימין, אברהם, חסד שנעשה חכמה. כי בעת גדלות דז"א, עולים חג"ת ונעשים חב"ד. ששם הראייה של התורה, כמ"ש, מימִינו אֵש דָת לָמוֹ.

יראי אלקים הוא מצד יצחק, גבורה שנעשתה בינה, ששם שמיעה. שאמר חבקוק הנביא, ה' שמעתי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתי.

אנשי אמת מצד יעקב, ת"ת שנעשה דעת, ששם ריח ניחוח להוי"ה, בחוטם.

שונאי בצע מצד הדיבור, מלכות, עמוד הרביעי, בחינת אדה"ר שהתחבר באבות, ונחשב להם למלכות. ומלכות נקראת אדם, כי ג' חיות, אריה שור ונשר, חג"ת, בראייה שמיעה וריח, ועמוד הרביעי אליהם פני אדם, בדיבור, אדה"ר.

330. ושׂמת עליהם שָׂרֵי אלפים. מצד אות א' של אדנ"י. שרי מאות, מצד אות ד' של אדנ"י, ד' מאות שנה שהשתעבדו ישראל במצרים. שרי חמישים, אות נ' של אדנ"י. שרי עשרות, י' של אדנ"י.

331. ישראל ניכרים באלו המידות, שהם בניו של הקב"ה ושכינתו, שיהיו בהם אנשי חיל, כמו אשת חיל עטרת בעלה, שהם בעלי חסד, כנגד חסד דז"א.

יראי אלקים, כנגד גבורה דז"א. אנשי אמת, כנגד ת"ת דז"א. ולא אנשי שקר. כי בני ישראל לא יעשו עוולה, ולא ידברו כזב, ולא יימצא בפיהם לשון תרמית. שונאי בצע, כנגד מלכות, כאדם השמח בחלקו. ולא כערב רב, בניה של השפחה הרעה, לילית, שהם כנחש, שכל הארץ לפניו, כמ"ש, ונחש עפר לַחְמוֹ, ועכ"ז הוא ירא לאכול העפר לשובע, כי ירא אולי יחסר לו. וכך הם אנשי בצע, שאין להם שובע מכל הכסף שבעולם.

332. משום זה, לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. כי הקב"ה סתום בסתרי תורה, ונודע במצוות, שהן השכינה, שהיא צורתו. כמו שהקב"ה הוא עניו, כן שכינתו ענווה. הוא חסיד, והיא חסידה. הוא גיבור, והיא גיבורה על כל אוה"ע. הוא אמת, והיא אמונה. הוא נביא, והיא נביאה. הוא צדיק, והיא צדקת. הוא מלך, והיא מלכות. הוא חכם, והיא חכמה. הוא מבין, והיא תבונה שלו. הוא כתר, והיא עטרה שלו, עטרת תפארת.

משום זה, כל מי שאין תוֹכוֹ כְּבָרוֹ, אל ייכנס לבית המדרש. כצורתו של הקב"ה, שהוא תוכו ושכינתו ברו, הוא תוֹכוֹ בִּפנים, והשכינה ברו מבחוץ. ולא השתנתה היא שמבחוץ, מאותו שבפנים, שתהיה נודעת שהיא אצילות שלו, ואין פירוד שם כלל.

333. ומשום, שהוא הוי"ה סתום מבפנים, אינו נקרא אלא בשכינתו, אדנ"י. ומשום זה אמרו חכמים, לא כשאני נכתב אני נקרא. בעוה"ז אני נכתב בהוי"ה ונקרא באדנ"י. אבל בעוה"ב אני נכתב בהוי"ה ונקרא בהוי"ה, כדי שיהיו רחמים מכל צד. ומשום זה ציווה הקב"ה למלאכי השרת, מי שלא יהיה תוכו כבָרו בכל האיברים הפנימיים והחיצוניים, לא ייכנס בהיכל הזה. ומשום זה כתוב, הצוּר תמים פועלו. וכן, תמים תהיה עם ה' אלקיך, שתוֹכוֹ וּבָרוֹ שווים.