ספירת העומר וחג השבועות – ב'

174. וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה. מצווה לספור ספירת העומר, כי ישראל, אע"פ שנטהרו לעשות הפסח ויצאו מטומאתם, עוד לא היו שלמים וטהורים כראוי. וע"כ אין הלל שלם בימי פסח, כי עד עתה עוד לא נשלמו כראוי.

175. בדומה לאישה שיוצאת מטומאתה. וכיוון שיצאה, משם והלאה ספרה לה שבעת ימים. אף כאן, ישראל, כשיצאו ממצרים, יצאו מהטומאה, ועשו פסח, לאכול על השולחן, המלכות, של אביהם. משם והלאה יעשו חשבון לקרב אישה לבעלה, שתתחבר עימו. ואלו הם חמישים ימים של טהרה, לבוא לעוה"ב, בינה, שיש לה חמישים שערים, ולקבל התורה ולקרב אישה לבעלה, לחבר המלכות עם ז"א.

176. ומשום שאלו הימים הם ימים של עולם הזכר, ז"א, נמסרה הספירה לגברים בלבד. וע"כ הספירה בעמידה. אבל דברי עולם התחתון, מלכות, בישיבה. וזו התפילה שבעמידה, שמונה עשרה. והתפילה שבישיבה, מברכת יוצר אור עד שמונה עשרה.

177. ואלו חמישים יום, מ"ט (49) יום הם, כלל הפנים של התורה. כי יש בתורה מ"ט פנים טהורים, כי ביום החמישים הוא התורה ממש. ואלו הם חמישים יום שבהם שמיטה ויובֵל, שבע שמיטות ויובל אחד. איך יש כאן חמישים, והלוא הם מ"ט, שאין אנו סופרים יום החמישים? אלא אחד נסתר, והעולם נסמך עליו, וביום החמישים, בשבועות, מתגלה הנסתר ומתכסה בו, כמלך הבא לבית ידידו, ונמצא שם.

ביאור הדברים:

א. ז"א נקרא תורה. שורשו מג"ר, חב"ד דישסו"ת, שהם בינה. כי עלה לשם בקו האמצעי, הנקרא דעת, והכריע בין ב' הקווים חו"ב דישסו"ת, ונשאר שם. ואח"כ נמשכים ג' קווים אלו מג"ר דישסו"ת לז"א שלמטה. ת"ת ונה"י דישסו"ת, ז"ת דישסו"ת, מתלבשים בז"א, ומוציאים בו ע"ס: מחצי ת"ת דישסו"ת נמשך הכתר דז"א, ומנה"י דישסו"ת נמשכות ט"ת חב"ד חג"ת נה"י דז"א.

שאע"פ שעצם שורשו דז"א הוא בדעת של ג"ר דישסו"ת, עכ"ז אין לו חלק מחזה ולמעלה דישסו"ת, משום שהפרסא שבחזה דישסו"ת מפסיקה ביניהם, כי הדינים בפרסא בעליית המלכות לשם, והם פועלים מפרסא ולמטה, אבל לא מפרסא ולמעלה, כי אין דינים ועוביות יכולים להתעלות למעלה ממקום מציאותם.

ונמצא הפרש גדול מאוד בין למעלה מפרסא דישסו"ת, שאין שם אחיזה לדינים כלל, ובין למטה מפרסא דישסו"ת, שכבר יש שם אחיזה לדינים. וכיוון שז"א למטה מפרסא דישסו"ת, יש בו אחיזה לדינים, ואינו יכול לקבל מהשפע שלמעלה מפרסא, הטהור מכל דין, שפרסא בחזה דישסו"ת מצמצמת ז"א, שלא יוכל לקבל מחצי פרצוף דישסו"ת העליון. ופרסא דישסו"ת הוא השער החמישים דבינה, שאפילו משה לא השיג אותו. כי משה הוא ז"א, וגם ז"א אינו משיג אותו.

ומטעם זה השער החמישים, הוא ת"ת דישסו"ת, הנעשה כתר לז"א, הפרסא שבחזה. ואפשר לומר שהוא חצי עד החזה, י"ה דישסו"ת שלמעלה מפרסא, פרצוף שלם, חב"ד וחו"ג וחצי ת"ת. כי בעת שיתבטלו הדינים דפרסא, וייפתח שער החמישים, אז תהיה לז"א אחיזה בכל החצי העליון דישסו"ת. וע"כ נחשב כל החצי העליון דישסו"ת לשער החמישים.

ב. ואלו חמישים יום, מ"ט (49) יום הם, כלל הפנים של התורה. כי יש בתורה מ"ט פנים טהורים. כי ביום החמישים הוא התורה ממש. כי מחזה ולמעלה דישסו"ת נחשב לג"ר, י"ה. מחזה ולמטה נחשב לז"ת דישסו"ת, ו"ה. כיוון שז"א מלביש רק מחזה ולמטה דישסו"ת, אין לו אלא ז"ת, חג"ת נהי"מ דישסו"ת, חסר ג"ר. ע"כ יש בו אחיזה לקליפות, מכוח הפרסא דישסו"ת. לכן יש בתורה, בז"א, מ"ט פנים טהורים ומ"ט פנים טמאים, זה לעומת זה. אבל השער החמישים, ת"ת דישסו"ת, או כל חצי פרצוף שמחזה ולמעלה, שָׁם עצם התורה, שאין כנגדה שום קליפה, ואין בה אחיזה לדינים ולקליפות, ושָׁם עצם שורשו של ז"א, שנקרא תורה. כי הוא הדעת דישסו"ת.

ואלו הם חמישים יום שבהם שמיטה ויובֵל. כי ז"ת דישסו"ת, הן שמיטה, מחמת עליית המלכות לפרסא דישסו"ת שמחזה ולמטה, וע"כ אין נחשבת שם בינה, יובל, וע"כ הן שבע שמיטות שהם מ"ט יום. ורק שער החמישים, שלמעלה מפרסא הוא יובל, שנת החמישים.

ג. ויש לספור חמישים יום ולא רק מ"ט. כי השער החמישים נסתר ואין בו השגה, מטעם המלכות שעלתה לפרסא, שאין ז"א יכול לקבל מת"ת דישסו"ת שמחזה ולמעלה. ואי אפשר שיתגלה לגמרי, מחמת שהעולם, המלכות, נסמכת שם בפרסא, כי מקבלת ע"י עלייתה לשם, את המיתוק של הבינה, מדה"ר. כי ת"ת היא בינה דגוף, ולולא זה לא היה העולם מתקיים.

והנסתר, השער החמישים, מתגלה מצד אחד, ומצד אחד עודו מתכסה, כי לא יוכל להתגלות כולו עד גמה"ת, שאז כאשר תתוקן המלכות דצ"א ותוכל לקבל אור העליון, אז לא יהיה צורך עוד במיתוק המלכות בבינה, בעניין הפרסא, והפרסא, המכסה את השער החמישים, תתבטל כולה. ואז תהיה השגה שלמה לכל אחד בשער החמישים. אבל מטרם זה הוא נפתח רק בדרך עליות המדרגות. וגם בזה יש ב' בחינות:

א. בימי שלמה, שהיו זו"ן בקביעות במקום או"א עילאין.

ב. בכל שאר הדורות, שזו"ן הם מחזה ולמטה דישסו"ת בקביעות.

ד. אע"פ שיש עליות המדרגות בשבתות, במועדים, ובעת התפילה, עכ"ז עמידות הפרצופים בקביעותם לא משתנות. בקביעות ז"א מלביש מחזה ולמטה דישסו"ת, וע"כ יש לז"א בקביעות רק ו"ק, ז"ת בחוסר ג"ר. אלא מעליות המדרגות יכול ז"א לעלות עד הראש דא"א, ג' מדרגות ממעל לו. ועכ"ז גם אז נשאר מלביש מחזה ולמטה דישסו"ת, כמו בקביעות, משום שגם הפרצופים שממעל לו עלו ג' מדרגות, כמו ז"א. כשעלה ז"א לישסו"ת שמחזה ולמעלה, עלו מקודם לכן ישסו"ת לאו"א. ואו"א לא"א וכדומה עד"ז. ונמצא, אע"פ שז"א עלה לישסו"ת, הוא מלביש רק מחזה ולמטה שלהם, מפני שמחזה ולמעלה שלהם עלו לאו"א.

וכן כשז"א עולה לאו"א עילאין, נמצא בהכרח שמקודם עלו ישסו"ת לא"א, ואו"א לעתיק. באופן שאע"פ שז"א עלה למקום או"א, מלביש רק מחזה ולמטה דישסו"ת, כי מחזה ולמעלה דישסו"ת כבר הם במקום א"א.

וכן כשז"א עולה לא"א, מלביש רק מחזה ולמטה דישסו"ת, כי בהכרח כבר עלו מחזה ולמעלה דישסו"ת למקום עתיק, ואו"א למקום הטעמים דס"ג דא"ק. ונמצא, שאע"פ שז"א עלה לראש א"א, עודו מלביש מחזה ולמטה דישסו"ת, כמו בקביעות.

ה. ביום השבועות עולה ז"א עד מקום הראש דא"א, אשר מקודם לכן עולים ישסו"ת למקום עתיק, ואו"א למקום הטעמים דס"ג דא"ק. כי הנקודות דס"ג מלובשות בעתיק. ואז נבחנות בישסו"ת ב' בחינות:

א. גם הם עלו לס"ג דא"ק יחד עם או"א, כי בעת הזיווג נמצאים או"א וישסו"ת במדרגה אחת,

ב. הם במקום עתיק. כי שם המדרגה השלישית שלהם.

וההפרש ביניהן רב מאוד. כי מהבחינה הראשונה, שישסו"ת נכללים באו"א, נמצא גם ישסו"ת בטעמים דס"ג, שאין שם פרסא, כי בתחילה בנקודות דס"ג, נמצאים ישסו"ת בביטול פרסא, גילוי השער החמישים, כמו בגמה"ת, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ומהבחינה השנייה, שישסו"ת נמצאים רק במקום עתיק, הרי הפרסא עוד שולטת בהם, והשער החמישים עודו מתכסה, וז"א לא יכול לקבל מחזה ולמעלה דישסו"ת.

ו. וביום החמישים, בשבועות, מתגלה הנסתר ומתכסה בו. מצד אחד מתגלה השער החמישים, היום החמישים, כי אז עולה ז"א לא"א, ואו"א הכוללים ישסו"ת עלו לטעמים דס"ג, ששם אין פרסא, ושווים לביטול הפרסא, כמו בגמה"ת. וז"א יכול לקבל מלמעלה מחזה דישסו"ת י"ה שבו. כי שם אין הבדל מלמטה מפרסא אל למעלה מפרסא, כי אין שם פרסא מבדילה. הרי שביום החמישים, בשבועות, מתגלה השער החמישים.

אמנם מצד שני, ע"פ סדר העלייה, נבחן שישסו"ת במקום עתיק, כי שם המדרגה השלישית, ששם שולטת הפרסא, והשער החמישים לא מתגלה אלא מתכסה. ע"כ נבחן שהארה זו של כללות או"א וישסו"ת המגלים השער החמישים, מגיעה רק לכתר ז"א, לחצי ת"ת דישסו"ת שמחזה ולמטה. שלהיותו חלק מספירות דישסו"ת הוא מקבל מישסו"ת שבאו"א, אבל נה"י דישסו"ת, המלובשים בז"א ומתערבים בכלים דז"א, אינם יכולים לקבל מהארת הגילוי של השער החמישים, מחמת שפרטיות דישסו"ת נחשבת במקום עתיק.

עליית ישסו"ת לס"ג אינה עלייה גמורה, אלא כמו מלך, שבא לזְמן מועט לבית ידידו, ונמצא שם. כן ישסו"ת באים לזמן הזיווג בהתכללות או"א, אבל סופם לחזור למקום עתיק. וע"כ אין גילוי השער החמישים מגלה כל חצי הפרצוף של מחזה ולמעלה דישסו"ת, אלא רק הת"ת שלו, כתר דז"א, מקבל הגילוי, ולא הז"ת, נה"י דישסו"ת, היות שהן מלובשות ומעורבות בכלים דז"א.

ז. וזה נוהג בכל הדורות, חוץ מדורו של שלמה, שאז הייתה המלכות בכל מילואה בקביעות. כי ז"א ומלכות נקבעו אז להלביש מחזה ולמטה דאו"א בקביעות, מחמת שישסו"ת ואו"א נעשו בקביעות לפרצוף אחד. באופן שבעת שז"א עלה לא"א, עלו ישסו"ת ואו"א לטעמים דס"ג, שלא היה אז שום הפרש בין ישסו"ת לאו"א. וע"כ נגלה השער החמישים בשלמות. וגם י"ה שמחזה ולמעלה דישסו"ת, נגלו לז"ת שלהם, המלובשים בתוך ז"א.

כיוון שבא שלמה, עשה מהם פרט, כמ"ש, שבעת ימים ושבעת ימים, ארבעה עשר יום. שהשער החמישים האיר בשלמות פעמיים שבעת ימים, שהם שבע בחינות של י"ה, ושבע בחינות של ו"ה שהם למטה מחזה. אדם אחר לא צריך לעשות מהם פרט חוץ משלמה, משום שאלו שבעה ימים שלמטה, אינם מאירים בשלמות משבעה ימים שלמעלה, עד שבא שלמה. כי שבע בחינות של י"ה אינן מאירות למטה מחזה דישסו"ת במקום ו"ה, וע"כ אין כאן אלא שבעה ימים בלבד. ועכ"ז אפילו בימי שלמה לא נחשב בשלמות גמורה, כיוון שעכ"פ צריכים לעליות המדרגות. והגילוי האמיתי השלם של השער החמישים יהיה בגמה"ת.

178. המצווה שלאחר זו, היא לעשות חג שבועות. ונקרא שבועות, משום שנכנסו ישראל לחמישים יום, שהם שבעה שבועות, שהיום החמישים לבדו כלול משבעה שבועות. כי היום החמישים הוא השער החמישים, י"ה דישסו"ת, שיש בו שבע ספירות חכמה, בינה, ימין דדעת, שמאל דדעת, חסד, גבורה, שליש ת"ת עד החזה, שהוא ביחד עם המלכות שבחזה. ובקורבן העומר, שהוא מנחת שעורים, התבטל יצה"ר, אשת זנונים, שבורחת מפני אשת חיל. וכשאשת זנונים אינה קרבה שם לאשת חיל, מתדבקים ישראל בהקב"ה בשבעה שבועות, ומתבטל יצה"ר מלמעלה ומלמטה, שאין לו אחיזה בז"א ובמלכות.

179. וע"כ נקרא עצרת, שיש בו ביטול יצה"ר, שע"כ לא כתוב בו חַטָאת כבשאר המועדים. כלומר, שכאן לא כתוב, שׂעיר עיזים אחד לחטאת, משום שבחטאת יש חלק לחיצוניים. וכאן כבר התבטלו, ואין צריכים לתת להם חלק, ואז מתקבצים כל האורות לאשת חיל, למלכות, האורות דשבעה שבועות. ומשום זה נקרא עצרת.