וה' אמר אל אברם, אחרי היפרד לוט

180. אוי למי שמסתיר עצמו מלפני הקב"ה, שכתוב בו, הלוא את השמיים ואת הארץ אני מלא, נאום ה'. ולמה יונה בא לברוח מלפני הקב"ה? כמ"ש, ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה'.

181. אלא כתוב, יונתי בחגווי הסלע בסתר המדרגה. יונתי, היא כנ"י, השכינה. בחגווי הסלע, היא ירושלים, הגבוהה מכל העולם. כמו שהסלע גבוה וחזק מכל, אף ירושלים היא גבוהה וחזקה מכל. בסתר המדרגה זהו המקום שנקרא בית קודש הקודשים, שהוא הלב של כל העולם.

182. כתוב על קודש הקודשים, שהוא בסתר המדרגה, משום שהשכינה הייתה מסתירה עצמה שם, כאישה שהיא צנועה לבעלה, ואינה יוצאת מביתה לחוץ. כמ"ש, אֶשתךָ כגפן פורייה בְּיַרְכְּתי ביתך. כך כנ"י אינה שורה מחוץ למקומה, בסתר המדרגה, אלא בזמן הגלות, שהיא בתוך הגלות, ע"כ שאר האומות יש להן טובה ושלווה יותר מישראל.

ביהמ"ק הוא הנוקבא. כמ"ש, והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקודשים. כי הפרוכת היא הפרסא שבמקום החזה, המבדילה בין מחזה ולמטה, ששם החסדים מגולים בהארת חכמה, שהוא הקודש. ובין מחזה ולמעלה, ששם החסדים מכוסים ונעלמים מהארת חכמה, שהוא קודש הקודשים. וע"כ נקרא קודש הקודשים בשם סתר המדרגה, כי החכמה מסתתרת שם ואינה מתגלה. ומקום הזיווג במחזה ולמעלה במקום קודש הקודשים, שהשכינה הייתה מסתירה עצמה שם, כאישה שהיא צנועה לבעלה, ואינה יוצאת מביתה לחוץ, כי שם פני אדם.

183. כשישראל שרויים בארץ הקדושה, הכול מתוקן כראוי, והכיסא, הנוקבא, שלם עליהם. כשכיסא היה שלם לישראל העליון, עבדו עבודת ה', שהעלו מ"ן, ובקעו אווירים של העולם, והעבודה עלתה למעלה למקומה לזו"ן, וגרמו להם זיווג. כי הארץ מתוקנת לעבודה רק לישראל.

וע"כ שאר האומות היו מתרחקות מהארץ, שלא היו שולטות בה כמו עתה, כי לא היו ניזונות אלא מתמצית השפע, שהמשיכו ישראל ע"י עבודתם, והשלימו גם את אוה"ע. אבל עיקר השפע הגיע לישראל, והאומות קיבלו רק תמצית מהשפע. לפיכך הייתה הממשלה לישראל.

184. הלוא כמה מלכי האומות היו שולטים גם בזמן שהיה ביהמ"ק קיים בעולם? בבית ראשון, טרם שטימאו ישראל את הארץ, לא היו שולטות שאר האומות כל כך, אלא שניזונו מתמצית, ומהתמצית הזו הייתה שליטתן אז, וע"כ לא הייתה שליטתן חזקה כל כך.

כיוון שחטאו ישראל וטימאו את הארץ, אז, כביכול, דחו את השכינה ממקומה, והתקרבה למקום אחר, ואז שלטו שאר האומות, כי ניתנה להן רשות לשלוט.

185. הקב"ה לבדו שולט על ארץ ישראל. ובשעה שחטאו ישראל, והיו מקטרים בתוך הארץ לאלוהים אחרים, נדחתה, כביכול, השכינה ממקומה. כי היו מושכים ומקטרים לאלוהים אחרים, שיתקשרו בשכינה. ואז ניתנה להם השליטה. הקטורת עושה קשר להתקשר. וע"כ ינקו מהשכינה וקיבלו ממנה השליטה. ואז שלטו שאר האומות, ובטלו הנביאים. וכל אלו המדרגות העליונות לא שלטו בארץ.

186. ולא הוסרה השליטה משאר האומות, משום שמשכו אצלם את שפע השכינה. וע"כ בבית שני לא הוסרה השליטה משאר האומות. ומכ"ש בזמן הגלות, ששפע השכינה בשאר האומות, במקום ששאר הממונים שולטים. וע"כ יונקים כולם מהשכינה, שהתקרבה אליהם.

187. וע"כ, בשעה שישראל היו שרויים בארץ, ועבדו עבודת ה', השכינה הייתה צנועה ביניהם, ולא יצאה מהבית לחוץ בגלוי. ומשום זה כל הנביאים, שהיו אז באותו זמן, בזמן שביהמ"ק היה קיים, לא קיבלו נבואה מחוץ למקומה, מחוץ לארץ ישראל. ומשום זה ברח יונה לחוץ מהארץ הקדושה, כדי שהנבואה לא תתגלה עליו, ולא יהיה מחויב ללכת בשליחותו של הקב"ה.

188. הלוא התגלתה השכינה ליחזקאל בבבל, שהוא חוץ לארץ? אלא היה אז, מה שלא היה מקודם לכן, מיום שנבנה ביהמ"ק, ואותה הנבואה לשעתה הייתה. כדי לנחם את ישראל.

189. וכתוב, היֹה היה דְבַר ה' אל יחזקאל על נהר כְּבָר. נהר, שכְּבָר היה מיום שנברא העולם, והשכינה הייתה נגלית עליו תמיד, מטרם שנבנה ביהמ"ק, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם ייפרד, והיה לארבעה ראשים. ונהר זה, כבר, הוא אחד מארבעה נהרות הללו. הגן, השכינה, שממנה נמשך הנהר היוצא מעדן, חכמה, ונעשה לארבעה נהרות. ע"כ הייתה נגלית על נהרות הללו מטרם שנבנה ביהמ"ק.

190. ושם התגלתה השכינה לצורך השעה, שהיו ישראל צריכים אותה, כדי לנחמם מצער של חורבן ביהמ"ק, אבל בזמן אחר לא התגלתה השכינה בחוץ לארץ. ומשום זה, ברח יונה, כדי שלא תשרה עליו השכינה, ולא תתגלה עליו. וע"כ הלך מהארץ הקדושה וברח. וכתוב, כי ידעו האנשים, כי מלפני ה' הוא בורח.

191. כמו שהשכינה אינה מתגלה אלא במקום הראוי לה, כן אינה נראית ואינה מתגלה אלא לאיש הראוי לה. שהרי מיום שעלה ברצונו של לוט להתהפך בחטאו, הסתלקה רוח הקודש מאברהם. וכשלוט נפרד ממנו, מיד שרתה רוח הקודש על אברהם. כמ"ש, וה' אמר אל אברם, אחרי היפרד לוט מעימו.

כי כל מדרגה נחלקת לפנימיות ולחיצוניות, שבשורשה של התחלקות זו עליית ה"ת לעיניים, ונעשה סיום חדש בסיום גו"ע, פרסא. ואח"פ יצאו לחוץ מהמדרגה. ולפיכך הכלים שלמעלה מפרסא, שנשארו במדרגה, נקראים פנימיות, והכלים שיצאו למטה מפרסא, נקראים חיצוניות, או אחוריים.

ואע"פ שבעת גדלות מוחזרים הכלים החיצוניים שלמטה מפרסא אל המדרגה, עכ"ז, כיוון שז"ת דאצילות, שהם זו"ן, אינם נשלמים אלא רק בדרך עלייה למקום שלמעלה מחזה, שהוא השלמת התחתון בעליון, ואינם נשלמים במקומם עצמם, במקום שמחזה ולמטה, ע"כ נבחנים תמיד הכלים בינה ותו"מ שמחזה ולמטה לחיצוניות, כי לא יוכלו להתברר ולהשתלם מטרם גמה"ת, כי אז יקבלו הזו"ן השלמה דמין הב'.

וזהו ההפרש מנשמת ישראל לאוה"ע. כי ישראל נמשכים מכלים דפנים, שראויים לקבל אורות שלמים גם מטרם גמה"ת. אבל אוה"ע נמשכות מכלים החיצוניים, שלא יוכלו לקבל שלמות מטרם גמה"ת. ועד"ז נחלקו העולמות לפנימיות ולחיצוניות. וארץ ישראל הם כלים דפנים מבחינת העולם, וחוץ לארץ הם כלים של חיצוניות.

וע"כ אין שלמות בחוץ לארץ מטרם גמה"ת. כי אז כתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ. וכן, ומָלְאָה הארץ דעה את ה'. אבל מטרם גמה"ת, אין שלמות, אלא רק בכלים דפנים מהעולם בלבד, שהם ארץ ישראל.

והקב"ה לבדו שולט על ארץ ישראל. כי ארץ ישראל, להיותה מכלים דפנים, קיבלה תיקון גם בזמן הזה, כמ"ש, ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה. והשכינה מתגלה בה. משא"כ בחוץ לארץ, כי ניתנה לשליטת ע' (70) שרים, שגם הם בחינת חיצוניות מהקדושה, שנמשכים מכלים החיצוניים, שאין להם שום שלמות מטרם גמה"ת. ולפיכך עוד לא התקיים הכתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ, אלא בארץ ישראל לבד.

ע"כ, כמו שהשכינה אינה מתגלה אלא במקום הראוי לה, בארץ ישראל, כן אינה נראית ואינה מתגלה אלא לאיש הראוי לה, שיהיה נשמר מלעורר הזיווג בחיצוניות הנוקבא, במקום שלמטה מחזה. כי אז הוא מפריד הנוקבא מז"א, והשפע הולך לחוץ לארץ, אל ע' שרים של אוה"ע, שהם בעלי הכלים החיצוניים, המתאווים לאותו השפע.

כי בשעה שחטאו ישראל, והיו מקטרים בתוך הארץ לאלוהים אחרים, שעוררו זיווג בכלים החיצוניים של הנוקבא, והמשיכו השפע מלמעלה למטה, שאז הולך השפע לאלוהים אחרים. ואז שלטו שאר האומות, כי השפע הגיע לע' שרים שלהן. וע"כ יונקים כולם מהשכינה, שהתקרבה אליהם, כי הכלים החיצוניים של השכינה קרובים לאוה"ע, כי רק הן מקבלות מהם.

192. כיוון שראה אברהם שלוט חזר לסורו, היה מפחד. אמר, משום התחברותי עם זה, איבדתי בשבילו חלק הקדוש שהקב"ה העטיר אותי. כיוון שלוט נפרד ממנו, אמר לו הקב"ה, שֹא נא עיניך וראה, מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה, וקדמה וימה.

193. ומהו מן המקום אשר אתה שם? המקום שהתדבקת בו בתחילה והתעטרת באמונה שלמה, שהוא צפונה ונגבה קדמה וימה. אלו הם המסעות שנסע בתחילה, שכתוב, וילך למסעיו, שהם נפש רוח נשמה וחיה.

צפונה הוא בינה ונשמה. נגבה הוא חכמה וחיה. קדמה הוא ת"ת ורוח. ימה הוא מלכות ונפש. וכתוב, הלוך ונסוע הנגבה. אלו הן המדרגות העליונות, שהתעטר בהם באמונה שלמה בתחילה.

194. ואז מתבשר, שלא יסורו ממנו ומבניו לעולם. כמ"ש, כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתנֶנָה ולזרעך. אשר אתה רואה, המדרגה הראשונה שהתגלתה לו, מדרגת הנפש, כמ"ש, לה' הנראה אליו. ומשום זה כתוב, אשר אתה רואה. משום שמדרגה זו הראשונה, שהיא הנוקבא, נכללת מכל המדרגות. וכל המדרגות נראות בה. ומשום זה כתוב, כי את כל הארץ אשר אתה רואה.