ואתה תחזה בסוד הפָּנים

[ואתה תחזה ברזא דאנפין]

93. סוד הפנים לאלו בעלי החכמה הפנימית. צורות הפנים אינן ניכרות ברשימות שמבחוץ על עור הפנים, כמו במצח, אלא בתוך רשימה של סודות פנימיים, כי צורות הפנים מתהפכות ובאות מכוח הצורות של רשימות הפנים, שהן סתומות ברוח, השורה בפנימיות, ומתוך הרוח ההוא, נראות מבחוץ צורות הפנים, שהן ניכרות אל אלו החכמים, בעלי החכמה הפנימית.

94. צורות הפנים ניכרות מתוך הרוח, שיש באדם, שהאותיות חקוקות בו, וכל כ"ב (22) האותיות סתומות בתוך הרוח. ולפי השעה של האדם, עולות רשימות של אלו האותיות לתוך הפנים.

וכמו שאלו האותיות עולות, כך הפנים נראות בצורות הרשומות לפי שעה של האדם, במראֶה שאינו מתקיים, אלא הן צורות עוברות. ובעלי החכמה בלבד רואים אותן, ומתקיימות בהם, ואינן נשכחות מהם.

95. ממקום שנקרא עוה"ב, בינה, יוצאת התורה, ז"א, בכל כ"ב אותיות, כלל הכול. ונהר היוצא מעדן, ז"א, לוקח הכול. וכשפורחים ממנו הרוחות והנשמות, כולם מצטיירים בציור של האותיות האלו. וכן יוצאים כולם. וע"כ רוח האדם המצטייר בציור של האותיות, עושה ציור בפָנים של האדם.

96. ציור של אימו של הרוח, מלכות, אינו מצטייר בתוך הרוח ההוא. כי האותיות הן באות מאבי הרוח, ז"א. ציור האותיות בא מז"א, וציור של אמא, המלכות, שהוא ד' פנים, אריה שור נשר אדם, מצטייר ברוח ההוא מלמטה. וציור האותיות, הבאות מז"א, נגנז מבפנים. וציור של אמא בולט לחוץ.

97. הציור של אמא, מלכות, הוא פני אדם, פני אריה, פני שור, פני נשר. והרוח עושה ציור של כולם רק לפי שעה, כי כל מה שמצד הרוח, בולט לחוץ ונראה ומיד נגנז.

וכל אלו הצורות נראות מצטיירות בציור האותיות, הבאות מז"א, אע"פ שהן גנוזות מבפנים. אלו ארבע צורות נראות לפי שעה לאלו בעלי העיניים, בעלי החכמה, היודעים בסוד החכמה להסתכל בהן.

98. הציור הראשון, הוא, כשהולך האדם בדרך האמת, אותם שיודעים בסוד אדונם מסתכלים בו, משום שהרוח ההוא שבפנים נתקן בו, ובולט לחוץ ציור הכולל הכול, והציור ההוא הוא ציור פני האדם. וזהו הציור השלם יותר מכל הציורים העובר לפי שעה לפני עיניהם של חכמי לב. זה, כשמסתכלים בפניו בחוץ, אלו הפנים העומדים לפניו, עיני הלב אוהבות אותם.

99. ארבעה סימנים של אותיות יש בהם. גיד אחד בולט בפניו בשקיעה, שאינו בולט לחוץ, אלא כמו שבולט בשקיעה, מצד ימין. וגיד אחד הכולל שניים אחרים האחוזים בו, מצד שמאל של הפנים. אלו ד' סימנים הם ד' האותיות שבמילה עדוּת.

וסימן זה הוא אות ע', הגיד ההוא שמצד ימין הבולט בשקיעה, כלומר, בשכיבה. אות ד' ואלו שתי האותיות המתחברות עימה, שהן ו' ת', הן הגיד ההוא, הכולל שני הגידים האחרים שמצד שמאל של הפנים. וזהו, כמ"ש, עֵדוּת ביהוסף שָׂמוֹ. שכּל מי שראה אותו, היה אוהב אותו בליבו. ובאהבה הוא נשלם.

100. זרעו של דוד, מתהפכות בו המראות של הגוונים. וע"כ טעה שמואל, שכתוב, אַל תבט אֶל מראֵהו. משום שהצד האחר היה באליאב, שלא היה כן בדוד, הצורות של דוד מכוסות הן.

כי הצורות של הצד האחר נכללו בתוך הצורות שלו, והצורה של הצד האחר נראית בו תחילה, שעוברת על העיניים לפי שעה, והלב מבוהל ומתיירא. ואח"כ כתוב, וטוֹב רוֹאִי, וה' עימו. וזוהי עדות אצלו.

101. צורה זו של פני אדם, כוללת כל הצורות, וכולן כלולות בה. זה, אינו מבוהל ברוחו. בשעת כעסו הוא במנוחה, ודבריו בנחת, ומיד מתרצה.

102. זרעו של דוד, אשר נראית בו הצורה ההיא של הס"א בתחילה ועוברת לפי שעה לפני העיניים. בכעסו הוא במנוחה ומיד מתרצה. אבל נוטר שנאה כנחש לבסוף.

משום שהצד ההוא גרם לו זה, שסובב בכל הצדדים, עד שלוקח נקמתו, אבל המוח שבתוך קליפה זו והלב מתיישרים. וזה נכון לצדיקים. אבל הרשעים אינם סרים מאותה הצורה הראשונה הרעה, ומתחברים בה לגמרי.

103. הציור השני הוא, אם האדם ההוא אינו הולך כל כך בדרך הרע, וסר מהדרך ההיא ושב לאדונו. זה, רוח טוב מתחיל לשרות עליו, ומתחזק על הזוהמה הראשונה שהייתה בו, ובולט לחוץ, בהסתכלות עיניים לפי שעה, כצורה אחת של אריה המתגבר. זה, בשעה שרואים בו צורה זו, המראה ההוא גרם לו, שיעבור בליבו אריה המתגבר לפי שעה, שליבו יתגבר על הצד הרע לפי שעה.

104. זה שיש לו פני אריה המתגבר, כשמסתכלים בפניו אח"כ, הם פנים שהלב אינו אוהב אותם לפי שעה, ומיד חוזר ליבו ואוהב אותם. כשמסתכלים בו, מתבייש, וחושב שהכול יודעים בו. כלומר, שנדמה לו שיודעים כל מה שחושב ועושה במסתרים. ומתוך בושה, פניו מתמלאים בדם לפי שעה, ואח"כ מתהפכים ללבן או לירוק.

105. שלושה גידים דקים יש בפניו. אחד לימין, שזה מתפשט בפניו ונאחז בו. ואחד, שעולה לחוטמו למעלה. ושניים לשמאל, ואחד מתפשט למטה מאלו השניים, ואוחז בזה ובזה. ואלו הן אותיות הנחקקות בפניו. והן בולטות ואינן שוקעות. וכשמתיישב ומתרגל בדרך האמת, הן שוקעות.

106. והעניין של אלו האותיות, הוא קרוב. כי זה היה רחוק. ועתה, ששב והתקרב, בולטות אלו האותיות בפניו ומעידות עליו בחופזה. וסימן זה הוא, ק' מצד ימין של הפנים. והאותיות האחרות, שהן רוב, הן מצד שמאל של הפנים. ואע"פ שגידים אחרים נראים בפניו, אינם בולטים לחוץ כמו אלו. אלא אם הולך בדרך עקלקלות, בולטות גם הן.

107. זה שהוא מזרעו של דוד, הוא מתהפך ממראה זה. בתחילה נראה בצורת אדם, ואח"כ עומד בצורת אריה, ונפרד מצד האחר. ובכל דבר הוא מתהפך משאר בני אדם.

108. הציור השלישי הוא, אם האדם ההוא הולך בדרך שאינה מתוקנת, ודרכיו סרים מדרך התורה. ההוא, רוח הקדוש מסתלק ממנו, ורוח אחר נראה בו. וצורה אחרת בולטת לחוץ, בהסתכלות עיניים של חכמי לב לפי שעה, צורה של שור. בשעה שרואים אותו, חכמי הלב, מעבירים בליבם הצורה ההיא של שור, ומסתכלים בה.

109. כשלושה גרעינים אדומים של כרכום פראי הנקרא קוּרְטָמֵא, בפניו מצד ימין, והם גידים אדומים קטנים. ושלושה בשמאל של הפנים. אלו הן האותיות הבולטות בו. אחד, מהשלושה שבימין ובשמאל, הוא גיד קטן בעיגול, וב' גידים קטנים עליו, וכולם בעיגול. ואז עיניו שקועות בתוך המצח.

110. והסוד של אלו האותיות הוא, שאחד משלושה הוא כ', ושני הגידים האחרים הם ר"ת. וכן השלושה של צד השמאל, אחד מהם הוא כ' והאחרים ר"ת. וסימן זה הוא, כמ"ש, הַכָּרַת פניהם עָנתה בָּם.

ואלו האותיות בולטות בפָנים יותר מכל שאר הגידים. ואם שב בתשובה משמאל, ובא לצד ימין, נכנע הרוח ההוא ומתחזק הרוח של הקדושה, ואלו הגידים שוקעים ואחרים בולטים לחוץ.

111. זרעו של דוד הוא להיפך. שנראה בצורת אריה תחילה, ואח"כ חוזר לצורת שור. שני גידים שחורים בפניו, אחד מימין ואחד משמאל. ואלו הן האותיות, אחד נקרא ד' ואחד נקרא ע'. וכולו מתהפך משאר בני אדם.

112. הציור הרביעי, זהו ציור של אדם, העומד תמיד להיתקן על מה שעשה בראשונה, ואינו פוגם יותר. זהו מראה לחכמי לב בצורת נשר. הרוח ההוא שלו הוא רוח חלש. זה אינו מראה בפָנים אותיות בולטות לחוץ, כי אבדו ממנו ושקעו בזמן אחר בקדמות ימיו, שהסתלקו ממנו אז, וע"כ אינן בולטות בו.

113. עיניו אינן מאירות בהתנוצצות, כשהוא בשמחה. ובזמן שגוזז שיער ראשו וזקנו, משום שרוחו אינו מאיר לו באותיות, ושקעה ההתנוצצות שלו שהייתה לו מתחילה. אינו עומד בהסתכלות הפנים להסתכל בו, מפני שאין לו אותיות בולטות. והוא, כמ"ש, ושַׁבֵּח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר הֵמָה חיים עֲדֶנָה. זרעו של דוד, כמ"ש, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעָם.

114. ברוח האדם מצטיירות אותיות, והוא מבליט אותן לחוץ על הפנים. ונמסרה חכמה זו לחכמי לב, לדעת ולהכיר. הרוח עומד בעניין שכתוב, זה ספר. והכול עומדים בעניין זה, חוץ ממראה הפנים שנידון באופן אחר, כפי שליטת הרוח או בעל הרוח. אשריהם החכמים, שהכול נמסר להם לדעת. עד כאן סוד הפנים.