דודי לי ואני לו הרועֶה בשושנים

358. אוי להם לבריות, שאינם משגיחים ואינם יודעים. בשעה שעלה במחשבה לפני הקב"ה לברוא עולמו, כל העולמות עלו במחשבה אחת, ובמחשבה זו נבראו כולם, כמ"ש, כולם בחכמה עשית. ובמחשבה זו, שהיא החכמה, נברא העוה"ז והעולם של מעלה.

359. נטה ימינו וברא העולם של מעלה, ז"א. נטה שמאלו וברא עוה"ז, מלכות. כמ"ש, אף ידי יסדה ארץ, מלכות, וימיני טיפחה שמיים, ז"א. קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. וכולם ברגע אחד נבראו.

ועשה העוה"ז כנגד העולם של מעלה. וכל מה שיש למעלה, יצא כדוגמתו למטה. שאין דבר למטה, שאין לו שורש בעולמות עליונים. וכל מה שיש למטה בארץ, יש כדוגמתו בים, והכול אחד. ברא בעולמות העליונים המלאכים, ברא בעוה"ז בני אדם, ברא בים לווייתן. כמ"ש, לחבר את האוהל להיות אחד.

360. כתוב באדם, כי בצלם אלקים עשה את האדם. וכתוב, ותְחַסרהו מעט מאלקים. אם בני אדם מכובדים במעשיהם כל כך והם נאבדים מעפר הבאר, שנאבדים ע"י הקליפות, הנאחזות בעפר המלכות, שנקראת באר, איך יבואו לשאוב שפע מהבאר? ובָחר בעליונים, במלאכים, ובחר בישראל. לעליונים לא קרא בנים, לתחתונים קרא בנים. כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם. הוא קרא להם בנים, והם קראו לו אב, כמ"ש, כי אתה אבינו. וכתוב, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. הוא בחר בי ואני בחרתי בו.

361. הרועה בשושנים. הוא רועה בשושנים אע"פ שהקוצים, הקליפות, סביב להם. ואין אחר יכול לרעות בשושנים כמוהו. הרועה בשושנים, שושן אדום, ומימיו שמוצקים ממנו, הם לבנים. כך הקב"ה מנהיג עולמו ממדה"ד, הרמוז באדום, למדה"ר, הרמוז בלבן. שכתוב, אם יהיו חטאיכם כַּשָׁנים כשלג ילבינו.

362. רבי אבא היה הולך בדרך, והיה עימו רבי יצחק. בתוך שהיו הולכים, פגעו בוורדים. לקח רבי אבא ורד אחד בידיו והיה הולך. פגע בהם רבי יוסי, אמר, ודאי שהשכינה כאן. ואני רואה ורד בידיו של רבי אבא, שהוא ללמוד ממנו חכמה רבה, כי אני יודע שרבי אבא לא לקח את זה אלא להראות חכמה.

363. אמר רבי אבא, שב בני. ישבו. הריח רבי אבא באותו ורד ואמר, אין העולם מתקיים אלא על הריח, המוחין דהארת חכמה, המאירים מלמטה למעלה, כדרך הריח. כי אני רואה שאין הנפש מתקיימת אלא על הריח, וע"כ מריחים בהדס במוצאי שבת, כדי להמשיך המוחין דהארת חכמה, הריח.

364. פתח ואמר, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. מי גרם לי שאני לדודי ודודי לי? מפני שמנהיג עולמו בשושנים. כמו שושן, שיש בו ריח, והוא אדום, מוצקים אותו, והוא מתהפך ללבן, ולעולם ריחו לא זז. כך הקב"ה מנהיג עולמו בדרך זה, שאם לא כן, לא היה מתקיים העולם, משום האדם החוטא.

והחוטא נקרא אדום, כמ"ש, אם יהיו חטאיכם כשָׁנים כשלג ילבינו. וכן החוטא מקריב קורבנו לאש, שהוא אדום, זורק הדם שהוא אדום סביב למזבח, וכן מדה"ד הרמוז באדום. מוצקים אותו, כשנשרף הקורבן על המזבח, ועולה העשן כולו לבן. ואז האדום הופך ללבן, הרומז, שמדה"ד הופך למדה"ר.

365. כל מדה"ד אינו צריך אל הריח שלו אלא מצד האודם. כי הריח, הארת חכמה, אינו נמשך מצד הלבן, קו ימין שכולו חסדים, אלא מצד האודם, קו שמאל, שמשם החכמה, השורוק.

כמ"ש, ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפוך דם עליהם. אלא שהיו יודעים, שלא ישיגו ממדה"ד, מלכות, כרצונם, להמשיך החכמה מלמעלה למטה, כרצון כל עובדי עבודה זרה. אלא רק באודם, ע"י קו שמאל, אדום. וע"כ התגודדו בחרבות עד שפוך דם עליהם, כדי להמשיך האודם.

366. ועוד, אודם ולבן, שמאל וימין, נִקרב לעולם והריח עולה משניהם. כי אין החכמה שבשמאל תוכל להאיר בלי התלבשות באור החסדים שבימין. וע"כ, כמו שהשושן אדום ולבן, כך ריח הקורבן והקורבן עצמו מאדום ומלבן.

ריח הקטורת מהשמנים האדומים והלבנים. כלומר, הלְבונה לבן, מור דרור אדום, והריח עולה מאדום ומלבן. וע"כ מנהיג עולמו בשושנים, שהם אדום ולבן. וכתוב, להקריב לי חֵלב ודם. שהחלב לבן והדם אדום.

367. כנגד זה, אדם מקריב חלבו ודמו ומתכפר לו, שזה אדום וזה לבן. כמו השושן, שהוא אדום ולבן, אין מוצקים אותו להחזיר אותו כולו לבן, אלא באש. כך הקורבן, אין מוצקים אותו להחזיר אותו כולו לבן, אלא באש.

עתה, מי שיושב בתעניתו ומקריב חלבו ודמו אינו נצמק לחזור כולו לבן, אלא באש. מתוך תעניתו של האדם, נחלשים איבריו וגובר עליו האש, ובאותה שעה צריך להקריב חלבו ודמו באותו האש, והוא הנקרא מזבח כפרה.

368. רבי אלעזר, כשהיה יושב בתענית, היה מתפלל ואומר, גלוי וידוע לפניך, ה' אלקיי ואלקי אבותיי, שהקרבתי לפניך חלבי ודמי, והרתחתי אותם בחמימות חולשת גופי. יהי רצון מלפניך, שיהי הריח העולה מפי בשעה זו, כריח העולה מקורבן באש המזבח, ותִרְצני.

369. נמצא שהאדם מקריב בתעניתו החלב והדם, והריח שעולה מפיו, הוא מזבח כפרה. ולפיכך תיקנו התפילה במקום הקורבן. ובלבד שיתכוון למה שאמרנו.

כתוב, כל דבר אשר יבוא באש, תעבירוּ באש וטָהֵר. שע"י האש מוחזר להיות כולו לבן. אמר רבי יוסי, כשהיה ביהמ"ק קיים, אדם מקריב קורבנו בעניין האדום והלבן, והריח העולה מהם, וחזרתו לכולו לבן ע"י האש, ומתכפר לו. עתה תפילתו של אדם מכפר לו במקום הקורבן באותה הדרך של כוונת הקורבן.

370. דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. כמו השושנים, שקוצים מצויים בתוכם, אף הקב"ה מנהיג עולמו בצדיקים וברשעים. כמו השושנים, שאלמלא הקוצים אין השושנים מתקיימים. כך אלמלא הרשעים, אין הצדיקים ניכרים. במה הצדיקים ניכרים? מתוך שיש רשעים. כי אלמלא רשעים, אין הצדיקים ניכרים.

הרועה בשושנים. המנהיג עולמו בשש שנים, כי שושנים אותיות, שש שנים. והשביעית שבת לה'. ועוד, בשושנים, פירושו באותם שֶׁשׁונים בתורה. כי שושנים הוא לשון שונה.