יותרת הכבד, מרה, קנֶה, וֵשֶט ושופר

362. כתוב, היותֶרֶת מן הכבד, וכתוב, ואת היותרת על הכבד. יותרת מן הכבד, אשת זנונים, לילית, ההולכת ויוצאת מהכבד, מס"מ, להטעות העולם ולהשׂטין עליהם. ומניחה את הזכר לעשות זנונים. ומשום זה כתוב, היותרת מן הכבד.

יותרת על הכבד, משום שאחר שעושה ניאוף היא מתעלה עליו. היא מצח אישה זונה המתגברת על בעלה, ס"מ, כבד, בכעס של המרה, שהיא אשת מְדָנים וכעס ששולטת על הזכר שלה. כלומר, מצח אישה זונה השולטת על הכבד, ס"מ, כי היא אשת מְדָנים וכעס. וע"כ נקראת יותרת על הכבד.

363. יותרת מן הכבד. משום שיוצאת מהכבד, ס"מ בעלה, להזיק לכל העולם ולעשות ניאופים עם הכול. ואח"כ היא עולה אל הזכר, במצח אישה זונה, בעזוּת פנים. ואז היא על הכבד.

נקראת, יותרת מן הכבד, כי אחר שיוצאת לִזְנוֹת עם הכול, נותנת שיירים לבעלה. כי יותרת מלשון שיירים. יותרת הכבד היא מבחינת ס"מ, דינים דדכורא. אלא מתוך שהיא זונה עם אחרים, מעורבים בה גם דינים דנוקבא.

364. מן הכבד והיותרת, מס"מ ולילית, יוצאת מרה, חרבו של מלאך המוות, שיוצאות ממנה טיפות מרות להרוג בני אדם. המרה תלויה על הכבד, כל המחלות והמוות תלויים בקליפה שנקראת מרה. וביום של רה"ש משוטטת בעולם לאסוף כל החטאים שבעולם. ואז כל איברי השכינה, ישראל, בצרה.

ישראל הם איברי השכינה, כמ"ש, נר ה' נשמת אדם, שנשמת אדם מנר ה', מהשכינה הקדושה. ואז, ברה"ש, כל ישראל בצרה, ולוקחים שופר, לעורר בו תקיעה שברים ותרועה.

365. אחר שהאיברים ועורקי הלב המשולים לישראל, הם בצרה, צריכים לעורר בקנה, שהוא השופר. וזהו הקנה של הריאה. כי אחר שכנפי הריאה לא תוכלנה להשקיט הכעס של המרה, המתגברת על עורקי הלב ועל כל העורקים של איברי הגוף. אותו הרוח, החסדים, שנושב בהם, עולה בתוך הקנה, השופר, העוה"ב. כי שופר, בינה, הנקראת עוה"ב.

הוֵשט דומה לעוה"ז, מלכות, שבו אכילה ושתייה, שהם המוחין דחסדים וחכמה, המכונים אכילה ושתייה. הקנה, דומה לעוה"ב, בינה, שאין בו אכילה ושתייה. שמוחין ההם אינם מתגלים בבינה, אלא במלכות.

366. ואחר ששט ו' מוֵשט, בריבוי אכילה שגזל, התארך ונעשה מהו' ן', ומהמילה ושט נעשה שׂטן. כתוב, שָׁטו העם ולקטו, ששטו הוא לשון שטות, כי זה גרם השטות שלהם, שהתערבו בערב רב השוטים, שתאוותם אכילה ושתייה וגֶזל וחמס, משׁוֹד עניים ואֶנְקַת אביונים. בנ' כפופה סָטו, שאכלו בלי טחינה. כתוב בהם, הבשר עודנו בין שיניהם טרם ייכרת, ואף ה' חרה בעם.

כי התפשטה הו' של שטו, ונעשה ן', שטן. והוא שרוחו כפוף, הוא נ' כפופה, שהקדושה נעשתה נ' כפופה. והס"א ן' פשוטה. וזה גרם שהתפשט השטן באכילה ובשתייה. והתגבר על כל האיברים והעורקים בשס"ה (365) לא תעשה, בשס"ה יְמוֹת החמה, כחשבון השטן, שבגי' שס"ה חסר אחד. וזהו יוה"כ שחסר לו, כי אין בו אכילה ושתייה. וע"כ השטן אינו שולט ביוה"כ, וחסר לו יום לשס"ה ימים.

התכללות החכמה בחסדים בנו"ה נקראת טחינה, כמו שְׁחָקים שטוחנות מ"ן לצדיקים. והערב רב מגבירים השמאל וממשיכים אכילה ושתייה שלהם משמאל בלי ימין, שזה נבחן בלי טחינה. ומשום שאכלו בלא טחינה, התדבק בהם השטן, והקדושה שבהם נעשתה נ' כפופה, כי רוח הקדוש פרח מהם.

367. ויוה"כ כעין הקנה של הריאה, בינה, עוה"ב, והוא ו' בן י"ה מבינה. כמו שלומדים, הרואה קנה בחלום זוכה לחכמה. וכמ"ש, קְנֵה חכמה קְנֵה בינה. שאין קנה פחות משניהם: י' חכמה, ה' בינה. כי אין בינה בלא חכמה, ואין חכמה בלא בינה.

משום זה צריכים לעורר בשופר, שהוא קנה, עוה"ב, עולם ארוך, המקבלת מא"א, שנמצאים ממנו י"ג (13) מידות הרחמים, שבגי' וא"ו (13), הא' הוא אֶרך, שני הווים אפיים.

368. ואמא עילאה היא תקיעה מצד אברהם, חסד. שברים מצד יצחק, גבורה. תרועה מצד יעקב, ת"ת. שכינה התחתונה, מלכות, קשר של כולם, כי מקבלת את כולם. קש"ר, ראשי תיבות תקיעה שברים תרועה. כי ק' תקיעה, ש' שברים, ר' תרועה. וכולם משולשים בשכינה, שנאמר, קדוּשה לךָ ישַלֵשוּ.

כי אין קול יכול לצאת מהגוף לחוץ, אלא מהפה. אף כך, אין להפריד השכינה מהקב"ה. כי כתוב, קול ה' חוצב להבות אש. והשכינה היא תפילת כל פה. ואלו הם הסימנים: קשר"ק קש"ק קר"ק.

369. לוקחים שופר לעורר בו תרועה ותקיעה, שהם דין קשה ברחמים. תרועה דין קשה. תקיעה רחמים. שברים דין רפה. שברים תקיעה, דין רפה ברחמים. ואז מתעוררים כך למעלה להתערב זה בזה. דין ברחמים ורחמים בדין.

370. ובחיבור הראשון התבשם השטן והתקמטה הן' משטן וחזרה להיות ו'. ומה שהוֵשט נעשה שטן, חזר עתה לאחור ונעשה ושט, כבתחילה. משום שהקול קול יעקב. כי ישראל אין כוחם באכילה ושתייה, כשאר העמים שיורשים עוה"ז, שכוחם באכילה ושתייה. אלא ישראל, כוחם בקול של עוה"ב. עולם ארוך, שנברא באות י'.

ומשום שקול שופר, המוחין דז"א הנקראים קול, שמקבלים משופר, בינה, יוצא מהי', חכמה, לכן אין פוחתים מעשרה שופרות, כנגד הי'. כי באות י' נעשה עולם ארוך, ו', עוה"ב, שמקבל מוחין דעוה"ב. ובאות ה' ברא העוה"ז, ה' קטנה, מלכות, שבה אכילה ושתייה של תורה, המוחין דחכמה וחסדים, הנקראים אכילה ושתייה.

371. אחר שנגזרה הגזרה בשתי אותיות ה', בשני בתי דין, של בינה ושל מלכות, יכול לבטל הגזרה של שניהם רק י"ו דהוי"ה. כי ה' דהוי"ה אמא עילאה, בינה. י' אבא, חכמה. וכתוב, כל נֵדר וכל שבועת איסָר לְענות נפש, ה' שנקראת נפש. אישהּ יְקימֶנו ואישהּ יְפֵרֶנו. אשר הי' היא איש של ה"ר, בינה, והו' איש של ה"ת, מלכות. ע"כ הם יכולים להפר הגזרה של שתי אותיות ה'.

ומשום זה צריך לעורר הקול, ו', ז"א, בעשרה שופרות, י', כדי שיבטלו הדינים שבשתי אותיות ה', בבינה ובמלכות. והעיקר שלהם, שכל סימן מקשר"ק קש"ק קר"ק, יהיה בנשימה אחת, בפה, שהוא חלק י' מעשרה.