אדה"ר לא היה לו מעוה"ז כלום
[אדה"ר לא הוה ליה מעוה"ז כלום]
60. איש אימו ואביו תירָאו. מצווה לכבד אב ואם. שצריך האדם לירוא מאביו ומאימו, ולכבד אותם. כמו שהאדם צריך לכבד את הקב"ה ולירוא ממנו, מצד הרוח שנתן בתוכו, כך הוא צריך לכבד אביו ואימו, מצד הגוף שלו, ולירוא מהם, כי הם משתתפים עם הקב"ה ועשו לו גוף. ולפי שהם שותפים במעשה, יהיו גם שותפים ביראה ובכיבוד.
61. כעין זה, ג' שותפים נמצאים למעלה באדם. אדה"ר, אע"פ שגופו היה מעפר, לא היה מעפר שכאן, שבעוה"ז, אלא מעפר ביהמ"ק למעלה, שבעולם הבריאה. אבא ואמא נמצאו, שהם ז"א ומלכות, ומלך עליון, בינה, השתתף עימהם, ושלח בו רוח החיים, ונברא. וכעין זה ג' שותפים, נמצא הכול למעלה ולמטה. וע"כ צריך האדם לירוא מהקב"ה, ולירוא מאביו ומאימו.
62. אדה"ר לא היה מהעוה"ז, ממלכות דמדה"ד. צדיק אחד, יסוד דז"א, עשה שימושו בנוקבא, במלכות שהייתה מלבישה את הבינה, ונעשה מהשימוש הזה גוף אחד, שהארתו הייתה יותר מכל המלאכים השליחים שלמעלה. וכשנברא הגוף ההוא, שלח המלך העליון, בינה, בצדיק, יסוד דז"א, כ"ב (22) אותיות, והשתתפה עימהם הבינה, ויצא לעולם.
63. כיוון שיצא אדה"ר לעולם, ראו אותו השמש והלבנה, ונסתמו אורותיהם, שתפוח רגלו של אדה"ר החשיך האור שלהם, משום שיצא ממעשה השמש והלבנה העליונים, ז"א ומלכות. כיוון שחטא, נחשך ומיעט את עצמו, ונצרך לגוף אחר, בעור ובבשר. כמ"ש, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם. כשימוש ההוא שעשה אותו צדיק בנוקבא, ללידת אדה"ר, לא נמצא מקודם לכן ולא לאחר מכן. כי עוד לא יצא האומן לצורף.
אדה"ר נולד ויצא מזיווג ז"א ומלכות. אבל בעת ההיא היו ז"א ומלכות מלבישים לאו"א. והתחתון המלביש העליון נעשה כמוהו. וע"כ נולד אדה"ר מאמא, ישסו"ת, בינה. אדה"ר לא היה מהעוה"ז, שלא היה בו כלום מבחינת מלכות, המכונה העוה"ז. אע"פ שגופו היה מעפר, ממלכות, המכונה עפר, לא היה מעפר שכאן, מהמלכות שבמקומה, כמו עתה, אלא מעפר ביהמ"ק למעלה, ממלכות שהלבישה לאמא, הנקראת המקדש העליון. אשר אז היא דומה לגמרי לאמא, בינה, ואין בה מבחינתה עצמה כלום.
אבל אחר שחטא ואכל מעצה"ד, אז נפגמה המלכות מחמת חטאו, וירדה מבינה ונפלה לבי"ע. וגם הוא נפל וירד עימה לעשיה. ונגלתה בו המלכות דמדה"ד. ואז היה צריך שיהיה בו מבחינת המלכות הזו, ונצרך לגוף אחר, בעור ובבשר. שיהיו בו בחינות ז"א ומלכות, כי העור הוא מלכות, ובשר הוא ז"א. כמ"ש, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם, שנעשה זיווג מזו"ן שבמקומם עצמם, שהמשיכו לו כותנות עור, המלכות, שיש בה תערובות ממלכות דמדה"ד, אשר צריכים לצרף ולזכך אותה, שממנה נמשכת הפסולת.
כשימוש ההוא לא נמצא מקודם לכן ולא לאחר מכן, כי ז"א ומלכות עוד לא היו במצב גבוה כזה מקודם לכן, כי אז נתקנו משבירת הכלים ועלו כל כך גבוה, כדי להוליד אדה"ר במדרגת הבינה. ומכ"ש לאחר מכן, שלא תהיה עלייה גדולה כזו. ואע"פ שגם עתה יש עליות ז"א ומלכות לאו"א עילאין, הנה היא רק בשבת, שהיום גרם. אבל אז היה זה מחמת עצמם, כי נטהרו לגמרי מבחינת מלכות דמדה"ד ע"י המאציל.
כי עוד לא יצא האומן לצורף, שהיו אז במעלה העליונה, עד שלא היה שום עניין שהמאציל ייצא לצרף וללבן המדרגות מהפסולת, הבאה ע"י המלכות דמדה"ד. משא"כ אחר החטא, כבר התערבה המלכות דמדה"ד בכל המדרגות, שצריכים לצרף וללבן אותה.
64. עד שבא חנוך, ולקח אותו הקב"ה מארץ, ונבררה ממנו הפסולת והבדיל מהכסף. וכן בכל אלו הצדיקים שבארץ. ואח"כ נתקנה המלכות, שנגנזה בה המלכות דמדה"ד, ואינה נראית עוד. ואז נעשו מזיווג ז"א ומלכות רוחות ונשמות. והגוף מלמטה בארץ. וע"כ בשותפות שלמעלה ולמטה בא האדם לעולם, וצריך לירוא מאלו השותפים ולכבד אותם.