וידבר אלקים

331. מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו. בכמה דרכים מעידה התורה באדם, שלא יחטא לפני אדונו. בכמה דרכים נותנת לו עצה, שלא יסור מדרכיו לימין ולשמאל. בכמה דרכים נותנת לו עצה, איך לשוב לפני אדונו, וימחל לו.

332. 613 מיני עצות נותנת התורה לאדם להיות שלם עם אדונו, משום שאדונו רוצה להטיב לו בעוה"ז ובעוה"ב. וביותר, בעוה"ב. כל מה שהקב"ה משלים את האדם, מהטוב הזה שזוכה בו לעוה"ב הוא נשלם בו, משום שעוה"ב הוא של הקב"ה.

333. עוה"ז כלפי עוה"ב, אינו אלא כמו חדר הכניסה כלפי האולם. וכשזוכה אותו הצדיק, זוכה בשלוֹ. כתוב, ונַחלָה לא יהיה לו בקֶרב אחָיו, משום שהוי"ה הוא נחלתו.

אשרי חלקו, מי שזוכה לרשת נחלה עליונה זו, זוכה בה בעוה"ז, ובבית של עוה"ז, כך זוכה בעוה"ב, ובבית העליון הקדוש, כמ"ש, ונתתי להם בבֵיתי ובחומותיי יד ושֵׁם. אשרי חלקו של הצדיק ההוא, שמְדורו עם המלך בביתו.

334. אשרי חלקו של הצדיק ההוא שזכה לזה, כמ"ש, אז תתענַג על ה'. על ה', הוא מקום שעליונים ותחתונים נמשכים ממנו ומשתוקקים למקום ההוא, כמ"ש, מאיִן יבוא עֶזרי, מהכתר, שנקרא אין.

וכתוב בדניאל, ועד עתיק יומין הגיע ולפניו הִקריבוהו. הכתר, שנקרא עתיק יומין. וחשקם ועינוגם של הצדיקים, להסתכל בזיו ההוא, שכל זיו יוצא ממנו, וממנו נמשכים כל הכתרים, הספירות.

335. אז תתענג על ה'. בסופו כתוב, והִרכבתיךָ על בָּמוֹתֵי אָרץ. על מקום שנקרא במותי ארץ, שהוא למעלה מהארץ הזו, למעלה מהמלכות, כלומר השמיים, ז"א.

336. ולא כתוב, אז תשב, אלא, אז תתענג על ה'. על שמיים, ז"א. על במותי, הוא לכלול ציון וירושלים, שהם פנימיות וחיצוניות של יסוד המלכות. לכלול אותן משמיים של מעלה, ז"א, ומארץ שלמעלה, המלכות. וכל אלו הדברים עולים במקום אחד.

רבי אבא מבאר דברי רבי שמעון ואומר, על ה', פירושו, שפע הכתר, הנמשך מהכתר לז"א, והמקבל הוא במקום ז"א. כי אם הייתה הכוונה במקום הכתר, היה צריך לומר, אז תשב על ה', שיישב במקום הכתר. והכתוב אומר, אז תתענג, שיתענג משפע הכתר שבמקום ז"א, הנקרא שמיים, ולא ממקום הכתר, שאין השגה שם.

על במותי ארץ, מפרש רבי שמעון, שמיים, ז"א. אומר רבי אבא, שהיא המלכות, ג"כ שפע ז"א, המתקבל ממקום המלכות, הנקראת ארץ. ומפרש שאין כוונת רבי שמעון כתר ממש, שהרי הוא מביא הכתוב, ועד עתיק יומין הגיע, כלומר, רק שמגיע לכתר, הנקרא עתיק יומין. ע"י שמקבל שפע הכתר ממקום ז"א, הוא מגיע לכתר.

337. אז תתענג על ה', והרכבתיך על במותי ארץ, והַאכַלתיך נחלת יעקב אביך. שהתענוג והעדן על ה', שהוא למעלה, הכתר. וכתוב, ועד עתיק יומין הגיע ולפניו הקריבוהו. על במותי ארץ, ארץ החיים, המלכות.

338. והאכלתיך נחלת יעקב אביך. כמ"ש, וייתן לךָ האלקים מִטַל השמיים. טל השמיים, נחלת יעקב. והברכה שבירך יצחק ליעקב על שמיים, ז"א, ובירך אותו בברכה, שעתידים בניו של יעקב לעמוד לתחייה ע"י הטל ההוא לעת"ל, כמ"ש, וייתן לך האלקים, לך ולא לאחר. מטל השמיים, שבו עתידים המתים לעמוד לתחייה לעת"ל. אשר הטל הזה יוצא מעתיקא קדישא לז"א, שמיים, ושורה בשמיים הזה.

339. מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהילתו. מי ימלל, פירושו, מי ימולל ויבטל גבורות ה'. גבורֹת ה', חסר ו' של סימן הרבים, רומז, שהן הרבה גבורות, ויוצאות מגבורה אחת.

גבורה עליונה אחת, עטרה של העטרות, בינה, שדינים מתעוררים ממנה, מתעטרת, ויוצאים ממנה חמישים שערים, מהם ימין ומהם שמאל, וכל אחד ואחד נקרא גבורה, וכל אחד ואחד מתעטר באורות של החקיקות הגבוהות, וכולם נקראים גבורות ה'.

החקיקות הגבוהות, חקיקות הדין, שנעשו בבינה ע"י עליית המלכות אליה, שבסיבתה באה הבינה לקטנות. ואורות החקיקות הגבוהות, הג"ר, שחוזרות לבינה בסיבת ירידת המלכות ממנה.

340. גבורֹת ה' כתוב חסר ו', משום שכל הגבורות כלולות בגבורה העליונה, בינה. ישמיע כל תהילתו, זוהי השכינה, זיו כבודו של הקב"ה.

341. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם ייפרד, והיה לארבעה ראשים, שֵׁם האחד פישׁון. הרי אלו הנהרות נקראים בשמות, ואלו הארבעה נמשכים מנהר היוצא מעדן.

והנהר היוצא מעדן יוּבַל שמו, כמ"ש, ועל יוּבַל ישַלַח שורשיו. וכתוב, ולא יָמישׁ מֵעשׂות פֶּרי, משום שעל יובל ישלח שורשיו, שהיא בינה. וע"כ כתוב, וכמוֹצָא מַים אשר לא יְכַזבוּ מֵימָיו, ששפע הבינה אינו פוסק. וע"כ כתוב, יוצא מעדן, יוצא ואינו פוסק.

342. וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמוֹר. וידבר, ולא, ויאמר, כי וידבר הוא בהרמת קול להכריז הדברים. בשעה שהקב"ה התגלה והתחיל לדבר, העליונים והתחתונים התחלחלו, ויצאו נשמות ישראל.

343. המילה ההיא הייתה פורחת מלמעלה למטה, ונחקקה בד' רוחות העולם, ועלתה וירדה. כשעלתה, התמלאה מהרי אפרסמון הטהור, והתמלאה בטל שלמעלה, וסובבת סביב ישראל ומחזירה להם נשמתם. וסובבת וחוזרת ונחקקת במקומה בלוחות האבן. וכן כל מילה ומילה.

344. כל מילה הייתה מלאה בכל אלו הטעמים, בכל אלו דברי גזרות, שכר ועונש, סודות וסתרים, כאוצר הזה המלא מכּל.

345. ובשעה שהמילה הייתה יוצאת, נראית כאחת, וכשהייתה נחקקת במקומה, בלוחות האבן, נראים במילה ע' (70) ענפים, שעולים בתוכה, וחמישים כתרים חסר אחד מהצד ההוא, וחמישים חסר אחד מהצד האחר. כפטיש שמכּה בהר, כמ"ש, כפטיש יפוצץ סלע. והיו רואים ישראל עין בעין והיו שמחים.

346. וכל הדורות שאחריהם, כולם הזדמנו שם, וכולם קיבלו התורה בהר סיני. כמ"ש, כי אֶת אשר יֶשנוֹ פֹּה עימנו עומד היום, ואת אשר איננו פה עימנו היום. וכולם היו כל אחד כראוי לו, וכולם רואים ומקבלים הדברים.

347. וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור. אלקים גבורה. אֵת, מורה שנכלל בימין. כמ"ש, את השמיים ואת הארץ. את השמיים, ימין, ואת הארץ, שמאל.

וכתוב, אף ידִי יָסדה ארץ וימיני טיפחה שמיים. וימין, זהו את, חסד. כל, בא לכלול כל שאר הספירות. הדברים, מורה שהדברים מתקשרים ונכללים זה בזה. האלה, מורה על כל הטעמים, הסודות, הסתרים, הגזרות, והעונשים.

348. לאמור, פירושו, להיות ירושה לכל. כמ"ש, תורה ציווה לנו משה מוֹרָשָה. האם יש לומר לכל, ולגלוֹת, מה שלא נצרך לגלוֹת, לכל אדם? אלא כתוב, אנוכי ה' אלקיך. מורה, כמו שאני מכוסה וסתום, כך יהיו דברים אלו מכוסים וסתומים בליבך.

349. פירוש אחר. וידבר אלקים, הוא מדרגה אחת. את כל הדברים האלה לאמור, חמש מדרגות אחרות. שכל מילה היא מדרגה אחת. וידבר אלקים, הוא גבורה. את, הוא ימין, חסד. כל, חו"ג ביחד. כל, כולל את אברהם, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל.

350. המילה, הדברים, היא לכלול שאר הכתרים שהתכסו. האלה, לכלול אלו שהתגלו. וכתוב, וכל העם רואים את הקולות. שהם המתגלים הנכללים באלה. לאמור, כמ"ש, אשת חיִל עטרת בַּעלה, שמוֹרה על השכינה. וכתוב, לאמוֹר הן ישַלַח איש את אשתו. וכיוון שהמילה, לאמור, סמוכה אל אישה, מורה על הנוקבא דז"א, השכינה.

351. וההר בוער בָּאש עַד לב השמיים, חושך ענן וערפל. למה ניתנה התורה באש ובחושך? משום שכל מי שעוסק בתורה ניצל מאש של גיהינום, ומחושך שמחשיכים כל שאר העמים לישראל, שבזכותו של אברהם ניצלו ישראל מאש של גיהינום.

352. אמר הקב"ה לאברהם, כל זמן שבניך יעסקו בתורה, יהיו ניצולים מאש ומחושך. ואם לא יעסקו בתורה, הרי אש של גיהינום שולטת בהם, וישתעבדו בין האומות.

אמר לו אברהם, בשני קשרים לא יקומו הדברים, אש גיהינום וגלות. אלא אם טוב לפניך, יהיו ניצולים מאש גיהינום וישתעבדו בין העמים עד שישובו אליך.

אמר לו הקב"ה, כן הוא ודאי, כמ"ש, אם לא כי צוּרָם מְכָרָם וה' הִסגירם. צורם, זהו אברהם, כמ"ש, הַביטו אֶל צוּר חוּצַבְתֶם. וה' הסגירם, זהו הקב"ה, שהסכים על ידו.

353. מיום שיצאו ישראל ממצרים עד יום שניתנה התורה, הם חמישים יום, משום שהם שנים של יובֵל, שהוא בינה, כמ"ש, וקידשתם את שנת החמישים שנה, כלומר שער החמישים שבבינה.

354. אותו יובֵל הוציא את ישראל ממצרים. אבל לא יובל ממש, כלומר, לא בינה בעצמה, אלא מצד יובל הייתה היציאה והתעורר הדין על המצרים. ומשום זה חמישים שנה אלו הם חמישים שערים של יובל, בינה.

לא בינה עצמה הוציאה את ישראל ממצרים, אלא הנוקבא דז"א עלתה והלבישה את הבינה, ונעשתה כמוה, והוציאה את ישראל ממצרים. וזה נבחן שהוא מצד הבינה ולא בינה ממש.

355. כנגד זה חמישים פעמים כתוב בתורה המעשים של מצרים, וכולם שבחים. אשר הוצאתיךָ מארץ מצרים. ויוציאךָ ה' אלקיך משם. כי ביד חזקה הוציאךָ ה' מארץ מצרים. וכולם הם חמישים פעמים ולא יותר, משום שהכול התעטר ביובֵל, בינה, ומצד היובל בא הכול.

ובבינה יש חמישים שערים. ומשום זה התורה הבאה מגבורה התעטרה בימין, שכתוב, מימינוֹ אש דת לָמוֹ. וחמישה קולות היו במתן תורה, כנגד חג"ת נ"ה דבינה. וכולם נראים בהם ונכללו בהם. והתעטרו בבינה.

356. בזמן שקיבלו ישראל את התורה, יובֵל זה, בינה, העטיר בעטרות שלו להקב"ה, ז"א, כמלך המתעטר בתוך צבאותיו. כמ"ש, צְאֶנה ורְאֶינה בנות ציון במלך שלמה, בָּעטָרה שעיטרה לו אימו. אימו זה יובל, כי בינה הנקראת יובל, היא אמא של ז"א, שנקרא שלמה. והיובל התעטר בשמחה, באהבה ובשלמות, שכתוב, אֵם הבנים שׂמֵחה. אם הבנים, יובל.

357. יִשׂמח אביךָ ואימך, ותָגֵל יוֹלַדתֶך. אביך ואימך, חו"ב, או"א.

358. בשעה שהתגלה הקב"ה על הר סיני, הזדעזע ההר, ובשעה שסיני הזדעזע, הזדעזעו כל שאר הרי העולם. והיו עולים ויורדים עד שהושיט הקב"ה את ידו עליהם והתיישבו. וקול יוצא ומכריז, מה לךָ הים כי תנוּס, הירדן תיסוֹב לאחור. הֶהרים תִרקדו כאֵילים, גבעות כבני צאן.

359. והם משיבים ואומרים, מִלִפני אדון חוּלִי אָרץ, מלפני אלוה יעקב. מלפני אדון, אמא, בינה. כמ"ש, אם הבנים שמחה. חולי ארץ, אמא תחתונה, מלכות. מלפני אלוה יעקב, אבא, ז"א, אבא תחתון, כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל, ז"א, שנקרא ישראל. ועל זה כתוב, בעטרה שעיטרה לו אימו, בינה.

360. מהו בעטרה שעיטרה לו? שכתוב, ושָׁאול ואנשיו עוטרים אל דוד. לשון סובבים, משום שז"א מתעטר ומסובב ע"י אמא, בלבן אדום וירוק, בכל הצבעים של ג' קווים, שכולם כלולים בו ומסובבים בתוכו. בעטרה, שעיטרה לו אימו. עטרה, כמ"ש, ישראל אשר בךָ אתפאָר. וכתוב, ובֵית תפארתי אפָאֵר, זהו ג"ר, פאר של ז"א, הנקרא ישראל ונקרא ת"ת.

361. התורה ניתנה באש שחורה על אש לבנה, לכלול הימין בשמאל, והשמאל שהוחזר לימין, כמ"ש, מימינו אש דת למו.

362. בשעה שעשן הסיני היה יוצא, עלתה האש והתעטרה בעשן ההוא בגילוי, והייתה נראית כאשכול הזה. ועלתה וירדה. והעשן היה מעלה כל הריחות והבשׂמים שבגן עדן, במראה של לבן ואדום ושחור. כמ"ש, מְקוּטֶרת מוֹר ולְבוֹנָה מכּל אבקת רוכל.

363. עשן הוא השכינה שהתגלתה שם. כמ"ש, מי זאת עולה מן המִדבר כתימרות עשן. שסובב על השכינה. פסוק שלם הוא, שכתוב, והר סיני עשן כולו מפּני אשר ירד עליו ה' בָּאש, ויַעַל עשָׁנוֹ כעֶשֶׁן הכבשן. אשרי העם שראו את זה ויודעים את זה.