ראש הישיבה

[רב מתיבתא]

93. והיו מדברים, מה שלא יכלו לדבר מקודם לכן. יצאו מהפתח, וישבו בגן תחת האילנות. אמרו, כיוון שאנו כאן, וראינו כל זה, אם נמות כאן, ודאי נבוא לעוה"ב. ישבו. נפלה עליהם שינה, וישנו.

בתוך כך בא ממונה והעיר אותם. אמר להם, קומו צאו לתוך הפרדס שמבחוץ, למדרגה חיצונית. יצאו. ראו אלו בעלי מקרא, שהיו אומרים בפסוק הזה שכתוב, במדבר הזה ייתַמו ושם ימותו. שבמדבר הזה ייתמו, אבל במקום אחר לא. שיזכו לעוה"ב. ושם ימותו, אבל במקום אחר לא. שיהיו להם חיי עוה"ב. וזה בגופים. שאפילו בעוה"ז ימותו רק מבחינת הגוף, אבל לא הנשמות. שיהיו כעין בני הגן. שהנשמות יזכו לגן עדן.

94. אמר הממונה, צאו. שמעתם משהו בתוך המדרגה ההיא? אמרו, שמענו, שקול אחד היה אומר, מי שפוסק ייפסק, מי שמקצר יתקצר, מי שמקצר יתארך. אמר להם, הידעתם מה זה? אמרו, לא.

95. מי שמקצר יתקצר, מי שמקצר באָמֵן, ואינו מאריך בו במנוחה, שאומר אמן חטופה, יתקצר מחיים של עוה"ז. מי שמקצר יתארך, מי שאמר, אחד, צריך למהר בא' של אחד, ולקצר הקריאה שלה, ולא יתעכב באות הזו כלל. ומי שעושה כך, יתארכו חייו.

96. עוד אמר, שניים הם, ואחד משתתף בהם, והם שלושה. וכשהם שלושה, הם אחד. אלו הם שני שמות, הוי"ה הוי"ה שבשמע ישראל, אלקינו משתתף בהם, והוא חותָם הטַבעת, אמת. וכשמתחברים יחד, הם אחד בייחוד אחד.

ג' שמות שבשמע ישראל הם חב"ד. הוי"ה אלקינו הם חו"ב. והוי"ה שלאחריהם הוא דעת. ונודע שז"א, הדעת, מקבל חסדים מאבא, חכמה. וכל עוד שאמא, נועם ה', אינה משתתפת עם אבא, יהיו החסדים שמקבלת מאבא בו"ק חסר ראש. אלא אם אמא משתתפת עם אבא ומשפיעה המוחין לז"א, אז הם ג"ר.

אלו הם שני שמות, הוי"ה הוי"ה, שבשמע ישראל, שהם אבא, שהוא חכמה, וז"א, שהוא הדעת. ז"א מקבל אור החסדים מאבא. אלקינו, אמא, משתתף עם אבא ועם ז"א, אז נעשו החסדים לג"ר. והוא חותָם הטבעת, אמת, שז"א מקבל חתימת הטבעת מאמא, המוחין דג"ר מאמא, המכונים אמת, כמ"ש, תיתן אמת ליעקב. וזהו חותם הטבעת מאמא. ולפני השתתפות אמא, אין המוחין שלו נקראים אמת.

וכשמתחברים יחד, הם אחד בייחוד אחד. כי הם מתחברים בג' קווים, שאו"א הם ימין ושמאל, והדעת מכריע ביניהם. ואז הם אחד, כי הדעת מייחד אותם.

97. עוד אמר, שניים הם, וחזר לאחד. כששולט הוא מעופף על כנפי רוח, ומשוטט ב-200,000 ומסתתר. אלו ב' כרובים, שהיה רוכב עליהם הקב"ה, ומיום שנגנז יוסף מאחיו, נגנז אחד, ונשאר אחד אצל בנימין. כמ"ש, וירכב על כרוב ויעוף, ויֵידֶא על כנפי רוח.

ב' כרובים הם מט"ט וסנדלפון, שהם מרכבה לזיווג זו"ן דאצילות. ועל זה כתוב, יושב הכרובים הופיעה, שזה מורה שיש זיווג זו"ן. ואז הקב"ה הוא יושב הכרובים. אמנם אם אין זיווג זו"ן, אינו רוכב על ב' הכרובים מט"ט וסנדלפון, שהם זכר ונוקבא, אלא על סנדלפון בלבד. ואז כתוב, וירכב על כרוב. רק על אחד.

ב' כרובים, שהיה רוכב עליהם הקב"ה, שאז הוא יושב הכרובים, בזמן שז"א בזיווג עם המלכות. ומיום שנגנז יוסף מאחיו, בשעה שאין זיווג למעלה, כי היסוד, שנקרא יוסף, נגנז מאחיו, ואינו משפיע אליהם. ונשאר אחד אצל בנימין, והוא סנדלפון.

כי יוסף הוא יסוד דכורא, בנימין הוא הנוקבא שביסוד. ומבחינת הכרובים הוא סנדלפון. ואז ז"א חסר ג"ר.

אבל בשעה שיש זיווג בז"א ומלכות, ומתלבש ויושב על ב' הכרובים, אז יש לו ג"ר. בעת שז"א רוכב על כרוב אחד, הוא נגנז בחו"ב, שהם 200,000, כי מצד הבינה הם מאתיים, ומצד החכמה הם אלף. וז"א גנוז בהם, שהם נעלמים בו ואין לו ג"ר. כי אין לו ג"ר אלא כשרוכב על שניהם בזמן הזיווג.

בעת הזיווג הוא משוטט ב-200,000, שיש לו ג"ר. וכשאין זיווג הוא מסתתר, שאז הג"ר נעלמים.

98. אמר להם הממונה, צאו מכאן, צדיקים אתם וראויים אתם למדרגה יותר גבוהה. יצאו. נתן להם אותו הממונה שושנה אחת, המלכות בחכמה תתאה, ויצאו.

כשיצאו, נסתם פי המערה, ולא היה נראה כלל. ראו אותו נשר, פני נשר, שהיה יורד מאילן ונכנס לתוך מערה אחרת. הריחו באותה שושנה. שהארת החכמה נקראת ריח. ונכנסו לשם. מצאו את הנשר על פי המערה. אמר להם, היכנסו חברים צדיקי אמת, כי עוד לא ראיתי שמחה של התחברות מיום שאני כאן, אלא בכם.

99. נכנסו לפרדס אחר, למדרגה אחרת, והנשר עימהם, שהוא פני נשר. כשהגיעו לאלו בעלי המשנה, חזר הנשר לצורת אדם, לפנים של אדם, בלבוש כבוד המאיר, כמוהם, וישב עימהם יחד.

אמר ליושבים, תנו כבוד לבעלי המשנה שבאו לכאן, כי אדונם מראה להם כאן נפלאות גדולות. אמר להם אחד מהם, האם יש לכם סימן שאתם ראויים לכאן? אמרו, כן. הוציאו ב' שושנים והריחו. שרמזו בזה על מלכות ובינה, הכלולות יחד בב' שושנים. אמרו, שְׁבוּ ראשי הישיבה, שְׁבוּ צדיקי אמת. אחזו בהם וישבו. באותה שעה, למדו מהם סודות התורה.

100. חזרו לבעלי המקרא, מצאו אותם אומרים הפסוק, אני אמרתי, אלקים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון. אני אמרתי, בשעה שהקדמתם נעשה לנשמע, שאלקים אתם, כיוון שנמשכתם אחר יצה"ר, אכן כאדם תמותון. כמו מיתתו של אדם שמוריד אותו לעפר, כדי שיימחה היצה"ר שבגוף, ואותו יצה"ר הוא שמת ונרקב בתוכו.

101. כתוב, וּפִגריכם אתם ייפלו במדבר הזה. ואם רק היצה"ר מת, מהו פגריכם, לשון רבים, הלוא יצה"ר אחד לכולם? יצה"ר כלול מזכר ומנקבה. פגריכם, פירושם החסרונות שבכם.

כי היצה"ר נקרא חיסרון, משום שיורד תמיד למקום החיסרון שבאדם, ואינו עולה. בקודש מעלים ולא מורידים. בטומאה מורידים תמיד ולא מעלים. וע"כ נקרא יצה"ר פגריכם, החסרונות שבכם. כמ"ש, אשר פיגרוּ מֵעבוֹר את נחל הבשׂור.

וסוף הפסוק מוכיח שסובב על יצה"ר, שכתוב, ייפלו, ולא כתוב, תיפלו. וע"כ, כמ"ש, במדבר הזה ייתמו, אלו הפגרים, יצה"ר. ושם ימותו, משום שרצון הקב"ה לכלות אלו הפגרים מהעולם לתמיד.

102. אמר להם רבי אילאי, צדיקי אמת, היכנסו וראו, כי רשות נמסרה לכם, ללכת עד מקום שהפרוכת פרושה. אשרי חלקכם. קמו החברים ונכנסו במקום אחד. והיו שם בעלי אגדה, ופניהם מאירים כאור השמש. אמרו, מיהם? אמר להם, הם בעלי אגדה, ורואים בכל יום אור התורה כראוי. עמדו ושמעו כמה דברים חדשים בתורה, ולא ניתנה להם רשות להיכנס אליהם.

103. נכנסו למקום אחר ובאו לתוך גן אחר, וראו חוץ מדברים אחרים שראו, שחופרים קברים ומיד מתים, ואח"כ חוזרים חיים בגופים קדושים מאירים, שהם היו מתֵי מדבר. אמרו, מה זה? אמרו להם, הם עושים זה בכל יום, וכשמתים, מיד נרקבת הזוהמה הרעה, שקיבלו בתחילה, ועומדים מיד בגופים חדשים מאירים. באלו הגופים הקדושים, שהיו להם בעומדם על הר סיני, כמו שאתם רואים אותם.

כי עמדו כולם על הר סיני בגופים בלי לכלוך כלל. וכיוון שהמשיכו עליהם היצה"ר, חזרו בגופים אחרים. כגופים שהיו להם מקודם לכן, גופים זרים, שחזרה בהם זוהמת הנחש. כמ"ש, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מהר חורב.

104. קול התעורר ואמר, לכו התאספו. הנה אָהֳליאב עומד על מעמדו, וכל אלו הכיסאות לפניו. כרגע פרחו כולם ולא ראו כלום. נשארו לבדם תחת אילנות הגן. ראו פתח אחר, נכנסו לשם. ראו היכל אחד, נכנסו וישבו שם. שני עלמים היו שם. נשאו עיניהם וראו משכן אחד, מרוּקם בכל מיני ציורים וצבעים שבעולם. ועליו פרוסה פריסת אור מנוצץ, שהעיניים לא שלטו להסתכל. משם והלאה לא ראו כלום.

105. היטו אוזניים ושמעו קול אחד שהיה אומר, בצלאל רביעי לאורות עליונים, יוסף רביעי באורות של אדה"ר. הוא עלייה שלמעלה, החביב מכל. עליו כתוב, ונִסכּוֹ רביעית הַהין, בקודש. מי שמסתכל ורואה, יתעוורו עיניו. מי שאינו מסתכל, יהיה נפקח ויראה.

אילן של שמונה עשרה, כשמכופף עצמו, יהיה זקוף ויתקיים. אם אינו מכופף עצמו, נחש הרע יאכל אותו. מי שנכנס, ב' כרובים לפנים, רצונו נעשה. מי שמעיֵין, הוא רחוק מרצונו. קורבנו של נער, שלם להתקבל. ונפסק אותו הקול.

106. אמרו אלו שני העלמים, האם יש סימן בכם? אמרו, כן. הוציאו אלו ב' שושנים והריחו בהם. אמרו, שבו, עד שתשמעו שני דברים בסודות עתיקים, ויהיו אצלכם בסוד תמיד. אמרו, כן.

107. אמר רבי שמעון, כל אלו הדברים, וכל מה שראו, כתבו, וכשהגיעו לכאן, שאמרו להם שהדברים יהיו שמורים אצלם בסוד, כתבו עליהם, אֶשְׁמְרה דרכיי מֵחטוֹא בלשוני. ואני שאלתי לאבי, אבי, במה היו אלו שני דברים? ואמר לי, חייךָ בני, שאלו שני דברים בנו עולמות והחריבו עולמות, למי שהשתמש בהם.

108. כיוון ששמעו אלו שני דברים, אמרו אלו העלמים, צאו, אין לכם רשות לשמוע יותר. הוציא אחד מהעלמים תפוח אחד, ונתן להם, ואמר, הריחו בזה. הריחו בו, ויצאו. ומכל מה שראו, לא שכחו כלום. יצאו.

109. בא ממונה אחר, אמר להם, חברים, רבי אִילָאי שלח אותי לכם, תמתינו לו כאן על פי המערה, והוא יבוא ויודיע לכם דברים עליונים, שלא ידעתם. שתהיה לו רשות לגלות לכם הדברים. יצאו עימו והמתינו על פי המערה, והיו חוזרים על הדברים זה לזה, מכל מה שראו ולמדו שם.

110. בתוך כך בא רבי אילאי, והיה מאיר כשמש. אמרו לו, תורה חדשה שמעת. אמר להם, ודאי, ויש לי רשות לומר לכם הדברים. התחברו יחד על פי המערה וישבו. אמר להם, אשריכם שהראה לכם אדונכם מעין עוה"ב, ואין עליכם פחד ואימה. אמרו לו, ודאי כבר נשכח מאיתנו דרך בני אדם, ופליאה היא על כל מה שראינו בהר הזה.

111. אמר להם, ראיתם אלו ההרים, כולם הם ראשים לעם הזה של מתי מדבר. וזכו עתה, מה שלא זכו כשהיו בחיים, ואלו הראשים מתאספים כולם, בראשי חודשים ובשבתות ובמועדים, אל ההר של אהרון הכוהן, ומתעוררים אליו. והם מתחדשים שם בטהרת הטל הקדוש, שיורד על ראשו של אהרון, ושמן המשחה היורד עליו, ועימו מתחדשים כולם בחידושים של אהבת המלך הקדוש, עד שנקרא כאן אהבה.

112. אהרון נוסע עם כולם, ובסתר ובדקוּת מתעופפים כנשרים אל הישיבה של האור, והיא הישיבה של משה. כולם עומדים בחוץ ואינם נכנסים, חוץ מאהרון בלבד, אלא שנקראים בשם כפי השעה, בשבת ובחודש.

113. ואין מי שיראה את משה, כי המסווה ההוא שעל פניו פרוש עליו, ושבעה ענני כבוד סביב לו. אהרון עומד בתוך הפרגוד, המחיצה, שלמטה ממשה, והפרגוד פוסק ביניהם ואינו פוסק ביניהם, שאינו הפסק גמור. וכל ראשי הישיבות הם מחוץ לפרוכת, לפרגוד הזה, שהוא מפסיק גמור. וכל שאר החכמים מחוץ לאלו שבעה עננים המקיפים עליו. וכפי חידושי הארות התורה שהאירה, כך מאירים אלו העננים.

114. והזדככו בדקוּת האור, עד שנראה להם המסווה של משה, ומתוך המסווה ההוא, היו רואים אור, המאיר יותר מכל האורות שבעולם. והמסווה הוא הפנים של משה, כי פניו אינם נראים כלל, ואין מי שיראה אותם, חוץ מאותו האור היוצא מהמסווה, מאחורי כל אלו העננים.

115. משה אמר הדבר אל אהרון בסתום, שלא פירש אותו, ואהרון פירש אותו לראשי הישיבות, בכל אלו המעיינות, המדרגות, שנסתמו מיהושוע ומכל ישראל, כשהגיע זמנו של יהושוע לנהוג הדור, שנסתמו לו 300 הלכות ו-700 ספקות. ועתה, היה משה מחזיר אותם להם, בכמה פליאות ומקורות ומעיינות ונחלים, הנובעים מכל דבר.

116. כל הנשים הצדקניות של אותו דור המדבר באות ג"כ למִרים באלו הזמנים, ואז עולות כולן אליה, כתימרות עשן מתוך המדבר הזה. והיום ההוא נקרא יום השמחה.

בלילות שבת ובימים טובים, באות הנשים כולן אל מרים, ועוסקות בהשתדלות בידיעת ריבון העולם. אשרי דור המדבר מכל הדורות שבעולם. יוצאים מהישיבה של משה ופורחים אל הישיבה של הרקיע, ישיבת מט"ט. ואלו הראויים, פורחים אל הישיבה העליונה, הישיבה של הקב"ה. על הדור ההוא כתוב, אשרי העם שכּכה לו, אשרי העם שה' אלקיו.