הנה מה טוב ומה נעים
58. פעם אחת היה העולם צריך לגשמים. באו החברים לפני רבי שמעון. כשראה אותם אמר, שיר המעלות לדוד, הנה מה טוב ומה נעים שֶׁבֶת אחים גם יחד. מהו שבת אחים גם יחד?
59. הוא כמ"ש, ופניהם איש אל אחיו, אשר אחים פירושם זכר ונוקבא. כי בשעה שהיו ז"א ומלכות מסתכלים זה בזה פב"פ, כתוב, הנה מה טוב ומה נעים. וכשהזכר מחזיר פניו מהנוקבא, אוי לעולם.
אז כתוב, ויש נִסְפֶּה בלא משפט. בלא משפט, בלא ז"א, שאינו מסתכל ומשפיע אל הנוקבא, הנקראת צדק. וכתוב, צדק ומשפט מְכוֹן כיסאךָ, שאינו הולך זה בלא זה. וכשמשפט, ז"א, מתרחק מצדק, מלכות, אוי לעולם.
60. ועתה אני רואה, שאתם באתם על מה שהזכר אינו שורה בנוקבא. שמשום זה אין גשמים בעולם. ואמר, אם לזה באתם אליי, שובו. כי ביום הזה הסתכלתי, שהכול יחזור לשְׁרוֹת פב"פ. ולא יחסר עוד שפע הגשמים בעולם. ואם באתם אליי ללמוד תורה, תשבו עימי.
אמרו לו, לכל באנו לאדוני, הן לגשמים והן ללמוד תורה. ילך אחד מאיתנו ויבשר לאחֵינו ישועת הגשמים, ואנו נשב לפני אדוני.
61. פתח ואמר, שחורה אני ונאווה, בנות ירושלים, כאוהלֵי קֵדָר כיריעות שלמה. אמרה כנ"י לפני הקב"ה, שחורה אני בגלות, ונאווה אני במצוות התורה. שאע"פ שישראל בגלות, אינם עוזבים את המצוות.
כאוהלי קדר, אע"פ שאני כאלו בני קְטוּרה, שפניהם שחורים תמיד, ועכ"ז, כיריעות שלמה, כמראה השמיים לטוהר, כמ"ש, נוטה שמיים כיריעה. ושלמה זה הקב"ה, מלך שהשלום שלו.
62. אל תִרְאוני שאני שחרחורת, שֶׁשְׁזָפַתְנִי השמש. אל תראוני, משום שאני שחרחורת. ששזפתני השמש, כי לא הסתכל בי השמש, ז"א, להאיר לי כראוי. וישראל אומרים, בני אימי ניחרו בי, שָׂמוּני נוֹטֵרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי. בני אימי הם השרים הממונים, המגנים על שאר העמים.
63. בני אימי ניחרו בי. שהשכינה אמרה, בני אימי ממש. שהם הספירות דז"א, בני בינה, שהיא אם השכינה, כמ"ש, השליך משמיים אֶרץ. וכשז"א השליך משמיים ארץ, שהיא השכינה, שָׂמוּני נוטֵרה את הכרמים, שהם אוה"ע. שצריכה להשפיע לאוה"ע, בשביל שישראל יזונו מהם. משום שכרמי שלי, ישראל, לא נטרתי. כי חטאו.
בני אימי, ספירות דז"א, הסכימו עליי, להרחיק אותי. בזה שהוסרה הארץ, המלכות, משמיים, ז"א, כמ"ש, ותֵיתַצַב אחותו מרחוק. שהשכינה, אחותו של ז"א, התייצבה מרחוק, שהרחיק אותה ז"א.
64. וכאן, כנגד הכתוב, ותיתצב אחותו מרחוק, כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. שהמלכות, אחותו של ז"א, לא תהיה מרחוק, אלא ביחד. ובהם, בז"א ובמלכות, התבאר הכתוב, גם יחד. כמ"ש, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם.
גם, היא המלכות, הנקראת זא"ת. וכן, גם יחד, היא המלכות. אמנם בכלל שבת אחים היא, ולא היה צריך לכתוב גם. וכיוון שכתוב, גם, הוא לכלול כל אלו שלמעלה מז"א וממלכות, שהם ישסו"ת, שכל הממשלה נמצאת בישסו"ת.
65. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה.
הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם. כמ"ש, אז נִדְבְּרו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו.
66. ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ.