דוּמה נְטָלָם בחשבון ומוציאם בחשבון

55. מה זה, נשיא אלקים אתה? קודם שיצא הצדיק מן העולם, בת קול יוצאת בכל יום, על אותם הצדיקים בגן עדן, הכינו מקום לפלוני שיבוא לכאן. וע"כ הם אומרים, מאת אלקים מלמעלה, אתה נשיא. בכל יום בתוכנו, במבחר קברינו, במבחר הצדיקים, בחבורת הצדיקים המובחרים, מְנה אותו. הכניסהו בחשבון עימנו, ואיש ממנוּ לא ימנע את המניין, כי כולנו שמחים בו ומקדימים לו שלום.

56. כיוון שהנשמה פוגעת בהם ותידון, אח"כ פוגעת לאותו המלאך הממונה עליהם, שהוא המלאך הממונה על בתי הקברות ודוּמה שמו, והוא מכריז ביניהם בכל יום על הצדיקים העתידים להיכנס ביניהם. ומיד פוגעת בו, כדי לשכן הגוף בהשקט ובבטחה, ובמנוחה ובהנאה. זהו שכתוב, וידבר אל עֶפרון.

57. זה המלאך הנקרא דומה, ולמה מכונה שמו עפרון? על שהוא ממונה על שוכני עפר, והופקדו בידו כל פנקסי הצדיקים וחבורות החסידים, השוכנים בעפר, והוא עתיד להוציאם בחשבון.

58. לעת"ל, כשיפקוד הקב"ה להחיות המתים, יקרא למלאך הממונה על הקברות ודומה שמו. ויתבע ממנו מניין כל המתים, הצדיקים והחסידים, ואותם גרי הצדק, ושנהרגו על שמו. והוא מוציאם בחשבון, כמו שנטלם בחשבון, כמ"ש, המוציא במספר צבאם, איש לא נעדר.

59. נפשות הרשעים נתונות בידו של מלאך זה, ששמו דומה, להכניסם בגיהינום ולדון שם. וכיוון שנמסרות בידו, שוב אינן חוזרות, עד שייכנסו לגיהינום. וזו יראת דוד, שהתיירא, כשעשה אותו עוון, שאמר, לולי ה' עֶזְרָתָה לי כמעט שָׁכנה דוּמה נפשי.

הנשמה פוגעת בו, להכניס אותו גוף עם שאר גופות הצדיקים בחשבונם, כמ"ש, וידבר אל עפרון.

60. אלא שהמלאך קודם ואומר לו. כמ"ש, ועפרון יושב בתוך בני חת, שֶׁחֲתוּ לשכון בעפר. והוא מקדים ואומר לו, להכניס אותו הגוף בחשבון הצדיקים. כמ"ש, ויען עפרון החיתי את אברהם באוזני בני חת לכל באי שער עירו לאמור.

מהו, לכל באי שער עירו? אותם שנכנסו בכתיבה בחשבון הפנקס. וכך נגזר, בחשבון ע"י דומה נכנסים בבתי קברות, ובחשבון בכתב עתיד להוציאם, והוא ממונה על שוכני העפר.

61. השדה נתתי לך והמערה אשר בו. זהו אוצר של שלווה ומנוחה רבה. אין כל צדיק מאותם העוסקים בתורה, שאין לו מאתיים עולמות והשתוקקות בשביל התורה, כמ"ש, ומאתיים לנוטרים את פריוֹ. ומאתיים על שמוסרים עצמם בכל יום, כאילו נהרגו על קדושת שמו.

כמ"ש, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. כל המוסר נפשו בפסוק הזה, נוחל 400 עולמות לעוה"ב. מאתיים על התורה, ומאתיים על שמסר עצמו בכל יום על קדושת שמו.