יהי רקיע – ב'

364. אלקים אלי אתה, אֲשַׁחֲרֶך. אין בעולם מקום פנוי בלי מים, מפני שהארץ תלויה על המים. כמ"ש, כי הוא על ימים יְסָדה ועל נהרות יכוננהָ. האם ייתכן, שהמים הם מתחת לארץ, והארץ, שהיא כבדה מכל היסודות, עומדת על המים? אלא שהמים הם על הארץ ולמעלה לשמיים. כלומר, שהמים הם על הארץ, ונמצאים בין הארץ לשמיים.

365. הרי כתוב, המים אשר מעל לרקיע, ולא בין הארץ לשמיים. אלא זה בהתמצעות המים, שהרקיע מבדיל ביניהם. כי המים אחדים היו, אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע, נחשבו כשניים. והרקיע הוא כדוּר, ובא במימי אוקיינוס כמבדיל בין המים. נמצאו מים ממעל ומים מתחת.

366. הרקיעים הם הסובבים, לפעמים ממזרח למערב, ולפעמים ממערב למזרח, ובאים באמצע הים, ומבדילים בינתיים. וזהו כמ"ש, ויבדל בין המים.

367. מי הים מלוחים, מפני חמימות הרקיע ורתיחתו. קדרה העומדת על האור, וככל שמתעכבת על האור, התבשיל נמלח יותר, מרוב חמימות האש. אם הרקיע היה עומד בין המים, כל המים היו קופאים כמלח, אלא הולך וסובב ואינו עומד בין המים.

368. לא כתוב, כי טוב, ביום שני, מפני שסובב על ייחודו, להורות שה' אחד ואין שני לנגדו, ואין טוב בשני. ע"כ כתוב ביום הראשון, יום אחד.

369. לא כתוב, יום ראשון, במקום, יום אחד, להורות שאילו היה כתוב, ראשון, עכ"פ היה ראוי להיות שני. כי ראשון עושה את השני, להיות ממחרתו. אבל אחד אינו עושה את השני, להיות מחר אליו.

370. כתוב, אני ה' ראשון. הרי הקב"ה נקרא גם ראשון. ודברו מסייע לקודם. כתוב, ואֶת אחרונים אני הוא, ללמד, אע"פ שיש אחרונים לראשון, אני הוא ואין שני לו. האם אחרונים יש לראשון? כן, שמו המיוחד הוי"ה, הוא ראש ומיוחד, אחרים הם, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, אלקים, שד"י, אל, צבאות, והם מכונים בייחודו, כלומר, שייחודו מכונה בשמות האלו. והוא, הוא ממש, כמ"ש, ואת אחרונים אני הוא.

371. רבי יוסי, רבי יהודה ורבי יצחק, היו אוכלים בסעודת החתונה של רבי אלעזר בן רבי שמעון. רבי חייא הגדול, שהיה אז ילד, היה יושב שם. אמר רבי יוסי לרבי שמעון, למה לא כתוב, כי טוב, ביום שני? אמר לו, מפני שלא נגמרה המלאכה ביום שני. כי המחלוקת לא התבטלה מטרם היום השלישי. וכשנגמרה המלאכה ביום השלישי, אמר, כי טוב, פעמיים.

372. אמרו, נשאל את הילד הזה, כי משחרב ביהמ"ק נמצאת הנבואה בפי הילדים. אולי נמצא דבר בפיו. שאל אותו, למה לא כתוב, כי טוב, בשני? אמר להם, מפני שאין טוב אלא באחד. בא רבי שמעון ונישק אותו. קרא עליו, הנה נתתי דבריי בפיך.

373. אמרו, השעה עומדת לו, נשאל בו עוד. אמרו לו, מהו שכתוב, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו? איזה שבח הוא זה לצדיקים? אמר להם, השמש כשיוצא בגבורתו, יש ששמחים בו, ויש שאינם שמחים בו. כך הצדיקים, צדיקים כמוהם ישׂישׂו בהם, והרשעים לא ישישו בהם. כמו השמש, יש מי שעושה לו רפואה באורו, ויש מי שאינו עושה לו רפואה. כך הצדיקים יהיו רפואה לטובים, ומכה לרשעים.

374. אמר רבי חייא, בני, למה לא נזכר השם המיוחד, הוי"ה, במעשה בראשית? אמר להם, אינו נאה למלך הכבוד להזכיר שמו על המתים, ועל דבר הנאבד. כדי שלא יאמרו, כשם שכל הבריות שברא אותן, הן כָּלות ונאבדות, כך שמו. לפיכך, לא הזכיר שמו המיוחד, עד שנבראו כל הבריות, שהן כָּלות ונאבדות, אח"כ הזכיר שמו על דבר שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים, כמ"ש, ביום עשות הוי"ה אלקים ארץ ושמיים.

ומשאר כל הבריות שברא לא הזכיר כאן, אלא דבר הקיים. שלא כתוב, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמיים, אדם וחיות ובהמות ועופות, שהם דברים כָּלים. אלא דבר העומד לעולם, שהם ארץ ושמיים.

375. ומהו שכתוב, ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים. איזה צורך היה להקב"ה, לעשות רקיע להבדיל בין המים? אמר להם, כתוב, כל פעל ה' למַענהו. לא ברא הקב"ה דבר שלא לצורך. וברא את הרקיע. וכשהוא סובב, אינו סובב אלא לזמנים ידועים.

וצינור אחד של מים יוצא מתהומות, שהם מים מתוקים, וצינור אחד של מים יוצא מגיהינום, שהם מים מרים ממיתים, ויורד בצינור אל הצינור של התהום, ומתערבים זה בזה. כמ"ש, תהום אֶל תהום קורא לקול צינוריך. והרקיע נכנס באמצע שניהם, ואם לא היה נכנס בינתיים, כדי להפריד ולהרחיק מימי הגיהינום, היו המים הורגים את השותים אותם. וזהו שכתוב, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, שהם מימי הגיהינום, ובין המים אשר מעל לרקיע, שהם מימי התהום.

376. אמר רבי יוסי, הילד הזה אמר הדבר ברוח הקודש. כי כך הוא ממש, שכתוב, יהי רקיע בתוך המים. בתוך ממש, באמצע המים. כי בהיכנס הרקיע באמצע, מחזיר המים הרעים היוצאים מהגיהינום, למקומם. ולא יצא לעולם מאלו המים של הגיהינום, אלא כמלוא לוג בימי אלישע. וכתוב בהם, והמים רעים והארץ מְשַׁכָּלת. כלומר, בגלל שהמים רעים, הארץ משכלת מבני אדם, כי כָּלים בגללם.

377. כל הכתוב הזה, ויעש אלקים את הרקיע, מעיד על אמיתיות. כי כל מה שעשה הקב"ה, לא עשה דבר לבטָלה, ומפני שהיה גלוי לפניו, שאותם המים היוצאים מהגיהינום, יתערבו במים אחרים ויינזקו בריותיו, עשה את הרקיע שייכנס באמצע שניהם להבדיל ביניהם. כמ"ש, ויהי מבדיל בין מים למים, בין המים הרעים למים הטובים. ובאותה שעה ממש שהמים הרעים יוצאים להתערב במים הטובים, אז הרקיע סובב ונכנס בינתיים, ומחזיר את המים הרעים לאחור.

378. אמר רבי אלעזר, מים אלו, שהם לחיי העולם ולתיקון הבריות, איך יהיו נקראים? אמר רבי ברכיה, המים אשר מעל השמיים, שהם מים טובים.

379. רבי חייא היה הולך בדרך, והתעייף מחוזק השמש, והיה צמא לשתות מים. פגע במדבר הזה, ומצא אילן אחד. ישב תחתיו. בעוד שנשא עיניו, ראה מעיין דק אחד של מים. שמח לשתות מהם. ושתה מהמים והיו מרים.

אמר, אין מים בעולם, שלא תהיה בהם תמצית מצינור של גיהינום, חוץ מאשר בארץ ישראל. ואם כל העולם לא היו שותים מהתמצית ההיא של ארץ ישראל, לא היו יכולים לשתות מים.

הרקיע הוא הסיום החדש שנעשה בכל מדרגה מחמת עליית המלכות של כל מדרגה אל הבינה שבמדרגה, שאז נעשה הסיום במקום בינה של המדרגה, ונשארת המדרגה בכו"ח וחצי בינה, ותחתיהם הרקיע, ובינה ותו"מ של המדרגה יוצאים מחוץ למדרגה, מתחת לרקיע. הרי שהרקיע בא באמצע כל מדרגה, ומבדיל בין מים עליונים, שהם כו"ח וחצי בינה, לבין מים תחתונים, שהם בינה ותו"מ.

אמנם כשם שהוא מבדיל בתוך המדרגה ועושה אותה לשתיים, כך הוא ג"כ מחבר אותן לאחת. כי בגדלות נמצא הרקיע, שמוריד את המלכות שבו למקומה, ומחבר את הבינה ותו"מ בחזרה למדרגה. באופן ששני תפקידים יש ברקיע:

א. בקטנות הוא המבדיל באמצע המדרגה.

ב. בגדלות הוא המחזיר את חצי המדרגה שהוריד ומחבר אותה למדרגה.

הכתוב, ויעש אלקים את הרקיע, כתוב ברקיע העליון באצילות. אבל מה שנתקן באצילות, נתקן ונעשה בכל המדרגות של בי"ע עד ים התחתון.

אמנם גם בגדלות, כשהרקיע מוציא מתוכו את המלכות ומוריד אותה ממנו למקומה, אין הסיום וההבדלה של הרקיע מתבטלים בזה, אלא שהרקיע מעלה אז את הבינה ותו"מ ממעל לרקיע, ושם מחבר אותם למדרגתם.

הרי כתוב, המים אשר מעל לרקיע, ולא בין הארץ לשמיים. אלא זה בהתמצעות המים, שהרקיע מבדיל ביניהם. כלומר, שכוח ההבדלה בא מהרקיע, כי המים אחדים היו, מדרגה אחת, שבה חמש בחינות כח"ב תו"מ. אבל מפני שנכנס הרקיע באמצע, שעלתה המלכות במקום בינה, והסתיימה המדרגה במקום בינה, שבאמצע המדרגה, נחשבו כשניים. שכו"ח מהם נשארו ממעל הרקיע בתוך המדרגה, ובינה ותו"מ יצאו מהמדרגה להיותם תחת הסיום שהוא הרקיע.

ואפילו כשהרקיע בגדלות, שכבר החזיר וחיבר את הבינה ותו"מ למדרגתם, אינו נשאר עומד כך בקביעות, כי בעת שבינה ותו"מ חוזרים למדרגתם, הם נעשו קו שמאל אל הכו"ח שנשארו במדרגה, וכו"ח אלו נחשבו לקו ימין. ואז נעשתה מחלוקת ביניהם. וכיוון שהשמאל מתגבר לשלוט בלי ימין, ע"כ קופאים אורותיו, ונמשך זה עד שחוזרת שליטת הימין. מצד הצפון, שבשליטת השמאל, המים נקרשים, ומצד הדרום, בשליטת הימין, המים נמסים ונוזלים.

אם הרקיע היה עומד בין המים, אם אחר שהחזיר וחיבר את בינה ותו"מ למדרגתם, שהם נעשו קו שמאל לכו"ח שנשארו במדרגה, אם היה נשאר קיים ועומד כך בשליטת קו השמאל, הנה אז, כל המים היו קופאים כמלח, כי שליטת השמאל מקפיאה המים, שהם האורות. אלא אינו נשאר עומד בין המים בשליטת השמאל, אלא, הרקיעים הם הסובבים, לפעמים ממזרח, ז"א, ימין, סובב אל המערב, המלכות, שמאל. ולפעמים ממערב, המלכות, שמאל, סובב אל המזרח, ימין.

כי כשבא לשמאל נמשכת החכמה שבשמאל, אבל האורות קופאים, להיותם בלי חסדים. וע"כ סובב לימין, ומקבל שם חסדים. ואח"כ חוזר לשמאל, לקבל חכמה, חוזר לימין, באופן שאינו עומד במצב אחד.

וזה כשהרקיע בגדלות. אבל בקטנות נמצא בו כוח הסיום של המלכות המצומצמת, שמשום זה מסיים המדרגה, ודוחה את הבינה ותו"מ מחוץ למדרגה אל המדרגה התחתונה. והנה בים התחתון, שמתחתיו הקליפות, כשמדרגתו נחלקת מחמת הרקיע, הדוחה את בינה ותו"מ מחוץ למדרגת הים, הם נופלים למקום הדינים, הגיהינום.

ונמצא, שכו"ח של הים התחתון, שנשארו במדרגת הים, הם מים טובים. אבל בינה ותו"מ, שנפלו למקום דיני הגיהינום, נעשו למים הרעים.

וכשברא הרקיע, יצא הרקיע ונתקן בכל המדרגות עד הים התחתון, שעלתה מלכות לבינה, ודחה את בינה ותו"מ לחוץ. וכשהרקיע חוזר להוציא את המלכות מבינה, להחזיר הבינה ותו"מ אל המדרגה, אינו עושה זה אלא לעיתים ידועות. וכיוון שהים הוא המדרגה התחתונה, נמצאים הבינה והתו"מ, שנדחו ממדרגת הים, שנפלו למקום גיהינום.

וצינור אחד של מים יוצא מתהומות, מכו"ח, שנשארו במדרגת הים, שהם למעלה מרקיע. וצינור של מים יוצא מגיהינום, מבינה ומתו"מ של הים, שנפלו לדינים של גיהינום. והרקיע נכנס באמצע משניהם, בזמן הגדלות, שנכנס באמצע ומחבר הבינה ותו"מ עם הכו"ח. ואז יורדים הדינים של הגיהינום מבינה ומתו"מ, ונמתקים המים. ואם לא היה נכנס בינתיים לחבר אותם זה בזה, היו המים הורגים את השותים אותם, מחמת דיני גיהינום שבהם.

ובהיכנס הרקיע באמצע, כשמחבר שני חצאי המדרגה לאחת, שנמצא מוציא הבינה ותו"מ מהגיהינום ומחזיר אותם למדרגתם, מחזיר המים הרעים היוצאים מהגיהינום, הדינים שהתדבקו בבינה ובתו"מ של הים, למקומם. כי בינה ותו"מ עלו ונטהרו מהם, וחזרו למדרגתם.

ובאותה שעה ממש שהמים הרעים יוצאים להתערב במים הטובים. כלומר, באותו הכוח המערב מימי הים בגיהינום, המלכות שעלתה לבינה, והורידה בינה ותו"מ של הים לגיהינום. אז הרקיע סובב ומוציא המלכות מבינה ומחזיר אותה למקומה, והרקיע נכנס בינתיים, ומחבר הבינה ותו"מ למדרגתם ומחזיר המים הרעים לאחור, ודיני גיהינום שהתערבו במים מחזיר לאחור, לגיהינום.

המלכות בזיווג עם ז"א, שנקרא ישראל, נקראת ארץ ישראל. שבעת הזיווג חוזרים בינה ותו"מ של כל המדרגות שנדחו מסיבת עליית המלכות לבינה, ומתחברים למדרגתם, שמחמת זה נטהרים בינה ותו"מ של הים, ועולים מדיני גיהינום. וע"כ נבחן שטיפּת ההארה מהזיווג הזה ממתיקה המים מדיני הגיהינום.

ואין מים בעולם, שלא תהיה בהם תמצית מצינור של גיהינום, מחמת הבינה ותו"מ שבּיָם, שנפלו לדיני גיהינום בעת קטנות. חוץ מאשר בארץ ישראל, שהיא ענף למלכות בעת הזיווג עם ז"א, הנקרא ישראל, שבעת ההיא כבר נטהרו בינה ותו"מ של הים מהגיהינום. וכבר אין שם מהדינים המרים ההם. וטיפה מהארת הזיווג ההוא מטהרת כל מימי הים.

ואם כל העולם לא היו שותים מהתמצית ההיא של ארץ ישראל, שהתמצית של הארת הזיווג ממתיקה המים, לא היו יכולים לשתות מים, מחמת דיני הגיהינום המעורבים בהם.

380. הרקיע הזה, שכתוב, ויעש אלקים את הרקיע, הוא הרקיע הידוע למעלה שעל ראשי החיות, כמ"ש, ודמות על ראשֵׁי החַיה רקיע, כעין הקרח הנורא.

381. ולמה כתוב, חיה, אחת, וראשֵׁי, בלשון רבים? יש חיה אחת גדולה, המלכות, השולטת על כל שאר חיות הקודש, ואורותיה גדולים ורבים, יש לה הרבה ראשים של זיו. וע"כ כתוב, ראשי החיה. וזוהי החיה, שראה יחזקאל במראה הנבואה. וכתוב עליו, וארא החיות. כי ראה חיה אחת, מלכות, וראה החיות, מלאכי היצירה.

382. הרקיע הזה בא להבדיל בין המלאכים הקדושים מתחת לרקיע, ובין המלאכים הקדושים שזכו שהם למעלה מהרקיע. כמ"ש, ויעש אלקים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע. בין המים אשר מתחת לרקיע, הם המלאכים אשר מתחת לרקיע ההוא. ובין המים אשר מעל לרקיע, הם המלאכים שהם מלמעלה. משמע מזה, שהוא מסך המפסיק ביניהם.

383. הרקיע שנברא ביום שני הוא שהקב"ה ברא ממונה תחת ידו ובחר בו, והשליט אותו על כל צבאות השמיים, שהוא המלאך מט"ט שר הפנים. ומחמת גודל שליטתו, לא כתוב, כי טוב, ביום שני, להורות, שאע"פ שיש לו שליטה יתרה, שהכול תחת ידיו, לא כתוב בו, טוב, כדי להראות לכל העולם, שאין טוב וכבוד וגאולה וגאות, אלא בהקב"ה לבדו.

384. כתוב, אל גינת אגוז ירדתי לראות באִיבֵּי הנחל. זהו שראה יחזקאל ברקיע שנברא בשני, כמ"ש, ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא. שברא אותו הקב"ה וסתם אותו מכל רבבות קודש שלו, ואותם העולמות שחשק בהם הקב"ה, סתם אותם ממנו, וכבוד הדרו סתום. ואפילו מאותם העולמות ולמעלה סתום. שהטמין אותו מכולם, וכולם שואלים ואומרים, איה מקום כבוד מלכותו.

385. אל גינת אגוז ירדתי. גינת אגוז היא המלכות, שבה מתגלה החכמה. לא כתוב, בגינת אגוז ירדתי, אלא אל גינת אגוז, כמי שיורד ומתקרב אל הגן, ואינו נכנס בו, כש"כ שאינו מתקרב לאגוז, ג"ר דמלכות, אלא לגינה, ו"ק דמלכות.

וכש"כ שלא ראה מה שבתוך האגוז. וכש"כ שאמר דוד, אל גינת אגוז ירדתי לראות, ולא אמר, ראיתי. כלומר, לגינה, שהיא לחוץ, הו"ק דחכמה, התקרבתי וירדתי לראות. ולא אמר שראה אפילו הגינה, שהיא לחוץ.

386. כמה הצטער אותו האיש, שכתוב בו, לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא, לראות שַׁמָש אחד המשמש לפניו, ולא ניתנה לו רשות. כמ"ש, הראני נא את כבודך. זהו שכתוב בו, כבוד אל, והוא מט"ט שר הפָּנים.

387. איך ביקש משה לראות את זה? אלא משה חשב, כיוון שראה עצמו מ' (40) יום ומ' לילה שלא אכל ולא שתה, והיה ניזון מהמראָה שלמעלה, חשב, שראוי הוא לבקש את זה.

388. ומה השיב לו? לא תוכל לראות את פניי, שהוא שר הפנים. ולא ניתנה לו רשות עד שיצאה נשמתו, לקיים מה שכתוב, כי לא יִראַני האדם וחי. אבל כשאינו חי, יוכל לראות פניו. ולכל נשמה של צדיק, לאחר פטירתו, ניתנה רשות לדעת ולהשיג מה שלא יכול להשיג בעוה"ז.

389. כל יום עושה הקב"ה מלאכים קדושים, ואלו הם נשמות הצדיקים. כמ"ש, עושה מלאכיו רוחות, משׁרתיו אש לוהט. לא כתוב, עשה, אלא עושה. משמע, שעושה בכל יום.

390. הנשמות הן מלאכים קדושים. כי יש מלאכים שנבראו מכיסא הכבוד, והם שלוחים ממונים בשליחותו של הקב"ה. ואם שאר המלאכים שהם מכיסא הכבוד הם כך, הרי נשמות הצדיקים שהן מכיסא הכבוד, וגם קיימו התורה, על אחת כמה וכמה, שעושה אותן הקב"ה מלאכים עליונים קדושים.

391. כָּלל הקב"ה באדם ארבעה דברים, אש רוח מים ועפר. ובתורה כתוב תחילה רוח ואח"כ אש. וזה הסדר שלהם, רוח אש מים עפר.

392. שניים הם שנחצבו מהמשרתים שמלמעלה, ושניים הם שנחצבו מלמטה. כמ"ש, עושה מלאכיו רוחות. הנה רוח.

משרתיו אש לוהט. הנה אש.

יסד ארץ על מכוֹניהָ. כמשמעו, כי ארץ היא עפר. הנה עפר.

תהום כלבוּש כיסיתוֹ, על הרים יעמדו מים. הנה מים.

כולם מתחברים זה עם זה, רוח אש עפר מים. אע"פ שסדרם נהפך, שרוח מקודם ואח"כ אש, אינו משנה כלום.

393. כולם כלל אותם הקב"ה באדם, שגופו של אדם כלול מאש רוח מים עפר. אמר הקב"ה, אני בראתי אותך עליון, והמלכתי אותך על כל בריותיי, נתתי בך כוח מהמלאכים, וכוח מהמשרתים שלמעלה, וכוח התהום וכוח הארץ, ונתתי בך שׂכל טהור הנחצב מכיסאי, ואתה חוטא לפניי.

394. רצה הקב"ה לעשות האדם עליון על כל בריותיו, שיהיה יחיד בעוה"ז כמו שהוא יחיד למעלה. כיוון שחטא, אמר הקב"ה, הן האדם היה כאחד ממנו, שהיה בדעתי לעשות אותו כאחד. ועתה פן ישלח ידו.

395. רקיע אחד עשה הקב"ה, וממנו התהוו השמיים. כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. ולא זו בלבד, אלא כל מה שעשה הקב"ה במעשה בראשית, לא עשה אלא דבר אחד מהכול, ואותו דבר הוציא כל פעולותיו למינו, כגון השמיים, עשה ממנו אחד, אותו המשובח מכולם. וארץ עשה אחד.

396. מהכול עשה אחד, אותו המשובח מכולם. וזהו הרקיע, כעין הקרח הנורא, שממנו התהוו השמיים, כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. וארץ אותה המשובחת מכולם, וזו ארץ ישראל, וממנה התהוו שאר הארצות, כמ"ש, עד לא עשה ארץ וחוצות. ארץ, זו ארץ ישראל. חוצות, שאר הארצות שמחוץ לארץ. האדם אחד, וממנו התהוו כל השאר, כמ"ש, וראש עַפְרות תבל. וכן כל כיוצא בזה. זה שאמר דוד, הללו את ה' מן השמיים, מאותו שנעשו השמיים ממנו.

397. פעם אחת היה הולך רבי יוחנן לראות את רבי שמעון. והיה רבי יוסי הולך עימו. שאל אותו רבי יוסי, לאן אתה הולך? אמר לו, לראות את רבי שמעון. אמר, לבעל מחלוקת שלך אתה הולך לראות אותו. אמר, משמע מזה, שרבי שמעון לשם שמיים הוא חולק, ומשום זה אהבת ליבי נמצאת בו.

הסכימו ללכת. והיה לילה. אמרו נשב כאן, עד שיבוא אור הבוקר, ונעסוק בתורה. ישבו.

398. רקיע שנברא בשני הוא הרקיע העליון, העומד בחזה דז"א. והוא המסך המפסיק בחזה בין למעלה ולמטה. מלכות עומדת מחזה ולמטה דז"א, ומכונה חיה. כמ"ש, ודמות על ראשי החיה, רקיע כעין הקרח הנורא. ומהרקיע הזה נעשו כל שאר הרקיעים, הסובבים מימין לשמאל ומשמאל לימין, ושאינם סובבים. וכולם אחוזים ברקיע הזה. וקרא לו רקיע וקרא לו שמיים. כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. משום שהשמיים התהוו מהרקיע.

הרקיע הוא הפרסא, המבדילה בין מחזה ולמעלה לבין מחזה ולמטה, שבקטנות מתחברת שם המלכות עם הבינה, ובגדלות הרקיע מוריד המלכות מבינה, ויוצא ע"י זה קו השמאל. ומשום זה נתקן הרקיע ביום השני למעשה בראשית, שהוא קו שמאל. ומהרקיע הזה התהוו השמיים, קו האמצעי, המתקן ומייחד הימין והשמאל.

א"כ, למה קורא הכתוב את הרקיע שמיים? כי כל הכוח של קו האמצעי לייחד ימין ושמאל זה בזה, הוא לוקח מהרקיע, הפרסא. ולפיכך נקראים השמיים, קו האמצעי, ע"ש הרקיע, משום שממנו לוקח כוחו.

399. אמר שלמה, ואתה תשמע השמיים מכון שִׁבְתך. והיה צריך לומר, מן השמיים.

401. בשעה שישראל מבקשים תפילותיהם ובקשותיהם בבית תפילתם, מט"ט שר הפנים לוקח כל תפילותיהם של ישראל ומעלה אותן לרקיע הזה. וכשרוצה הקב"ה להסתכל בזכותם של ישראל, הוא מתבונן ברקיע שמיים, ששם תפילתם של ישראל, ומרחם עליהם, כמ"ש, ואתה תשמע השמיים. השמיים ממש, ששם נשמעת תפילתם.

כן אמר דוד, הללו את ה' מן השמיים. ששׁם הן תשבחות של ישראל.

402. עשה הקב"ה את הרקיע הזה, ועשה ממנו את השמיים, שהם ממונים תחת הרקיע. הרקיע למעלה, והשמיים למטה. ועשה תחת השמיים האלו שמיים אחרים, הנקראים רקיע השמיים, שבו ממונים כל הנרות המאירים.

הרקיע הראשון עשה הקב"ה בבינה, בחזה דישסו"ת. ומתחתיו נעשה השמיים, ז"א העומד מחזה דישסו"ת ולמטה. ובסיום ז"א רקיע השמיים, יסוד דז"א. הרקיע למעלה, בבינה, והשמיים למטה, ז"א, שנקרא שמיים, למטה מבינה. ועשה תחת השמיים האלו שמיים אחרים, יסוד דז"א, שבו ממונים כל הנרות המאירים, כי כל האורות היוצאים מז"א, יוצאים דרך יסוד דז"א.

403. בין רקיע השמיים, יסוד דז"א, עד הרקיע הנטוי על החיות, רקיע שבבינה, הנטוי על חג"ת דז"א, הנקראים חיות, יש 390 רקיעים אחרים, ו-7450 חלקים סומכים על שני נרות אחרים, שהם ימין ושמאל דז"א. ומאלו הנרות לקח הקב"ה והניח ברקיע הזה של השמיים, יסוד דז"א, להאיר על הארץ, המלכות.

בין הרקיע העליון, שבחזה דבינה, עד השמיים, ז"א, יש ארבע בחינות, נהי"מ דבינה, העומדות תחת הרקיע דבינה, ולמעלה מז"א, הנקרא שמיים. ובהיות הספירות דבינה בחשבון מאות, שכל ספירה כלולה מעשר, שכל אחת מעשר כלולה ג"כ מעשר, ע"כ נבחנות ל-400 ספירות. ובהיותן חסרות המלכות דמלכות, המנעולא, הגנוזה בנהי"מ, נמצא שאין במלכות מאה ספירות אלא תשעים ספירות, שהן ט"ר דמלכות. כי העשר האחרונות, שהן מלכות דמלכות, חסרות.

ובכל ספירה מאלו יש רקיע. ע"כ הם 300 רקיעים, כנגד נה"י. ותשעים רקיעים כנגד המלכות. וז"א עצמו נחלק לימין ולשמאל. מצד ימין שבו מושפעים חסדים אל המלכות, ומצד שמאל שבו מושפעת חכמה אל המלכות.

בין רקיע השמיים, יסוד דז"א, עד הרקיע שבבינה, 390 רקיעים אחרים, נהי"מ דבינה, מפסיקים בין הרקיע דבינה לז"א. ו-7000, ז"ת דחכמה, המושפעים משמאל דז"א, ו-450 חלקים, המושפעים מימין דז"א, שהם חסדים. כי ה"ח הם בז"א שהם חג"ת נ"ה, והמחצית האחרונה של הוד חסרה, משום ששם מלכות דמלכות. 7000 סומכים על שמאל דז"א, ו-450 חלקים על ימין דז"א.

וכל 390 הרקיעים ו-7450 החלקים מפסיקים בין הרקיע העליון, בבינה, לבין רקיע השמיים, יסוד דז"א. ומאלו הנרות, ימין ושמאל דז"א, לקח הקב"ה, ז"א, והניח ברקיע הזה של השמיים, ביסוד דז"א, להאיר על הארץ, על המלכות.