המצווה השלישית

[פקודא תליתאה]

204. המצווה השלישית, לדעת שיש אלקים גדול ושליט בעולם. ולייחדו בכל יום ייחוד כראוי, בו"ק עליונים, חג"ת נה"י דז"א, ולעשותם ייחוד אחד בשש מילים של שמע ישראל, ולכוון הרצון עימהם למעלה. וע"כ צריכים להאריך במילה, אחד, כשיעור שש מילים.

הזוהר אומר ב' דברים:

א. צריכים לדעת, שיש אלקים גדול ושליט בעולם,

ב. לייחדו בכל יום ייחוד כראוי.

כי תחילה צריכים לדעת אותם ב' צדדים, שיש באהבה, שהם או"א עילאין וישסו"ת. שיש אלקים גדול, או"א עילאין, שהוא רב וגדול בחסדים. ושליט בעולם, ישסו"ת, שנקרא שליט, שמורה על הדינים שיוצאים מהם, שהאור נגנז מהם ויוצא דין הקשה. כי השם שליט ומושל מורה על דינים.

הפירוש הוא, שיש לדעת ב' צדדים אלו של אהבה, ולכלול בכל אחת מהם יראה, ויקבל אהבת ה', הן בחסד ובהצלחת דרכיו והן בדין. כי אז נחשב לאהבה שלמה.

ואח"כ צריכים לייחד בכל יום ייחוד כראוי, בו"ק עליונים. להעלות מ"ן לזו"ן, וזו"ן לישסו"ת. ואז עולים ישסו"ת וזו"ן, ומתייחדים כאחד עם או"א, הנקראים ו"ק עליונים, להיותם מלבישים ו"ק דא"א, שע"י הייחוד הזה מתעלים ישסו"ת במקום או"א למעלה מפרסא דא"א, ששם מים עליונים, ואין האור נגנז מהם. וכאשר ישסו"ת מתמלאים באור, אז הם משפיעים לזו"ן, וזו"ן לכל העולמות, ומתגלים החסדים בעולמות. וזהו עניין קריאת שמע (ק"ש).

והנה שש מילים של שמע ישראל, הן שישה צדדים של זו"ן. וצריכים לייחד את ששת הצדדים של זו"ן, שיתחברו כאחד עם שישה הצדדים העליונים, שהם או"א וישסו"ת. וצריכים לכוון הרצון עימהם למעלה, כלומר, לכוון את הרצון ואת נפש רוח נשמה (נר"ן) שיתכללו עימהם במ"ן.

וכדי לעשותם ייחוד אחד בו"ק דז"א, שהם שש מילים של שמע ישראל, צריכים להאריך במילה, אחד, שצריכים להמשיך החכמה במילה, אחד. כי אור החכמה, הנמשך מא"ס לו"ק עילאין, שהם או"א וישסו"ת, מייחד את ו"ק דז"א באור א"ס. כי אחד בגי' י"ג (13), רומז על המשכת אור החכמה. וע"כ צריכים לכוון באחד, המשכת החכמה לו"ק דז"א.

אמנם בייחוד הזה אין הכוונה להמשיך ג"ר לז"א, אלא רק להגדיל את ו"ק דז"א, ע"י התכללותם בו"ק עילאין. וע"כ צריכים להאריך במילה אחד, כשיעור שש מילים. להאריך, פירושו המשכת חכמה. כשיעור שש מילים, בתוך ו"ק דז"א. שבזה נעשים ו"ק שלו ו"ק דגדלות. כי שש מילים של שמע ישראל, הן נגד ו"ק דז"א. וע"י הייחוד הזה, המגדיל אותו בו"ק דגדלות, אפשר אח"ז להמשיך גם ג"ר לז"א.

205. וזהו שכתוב, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. שפירושו, יתכנסו המדרגות שמתחת השמיים אל מקום אחד, להיות בשלמות לו"ק. ועכ"ז, בייחוד של שמע ישראל, צריך לקשור בו היראה, שצריך להאריך בד' שבאחד. כי ע"כ ד' שבאחד גדולה. וזהו שכתוב, ותיראה היבָּשה, שתיראה ותתקשר ד', שהיא יבשה, באותו הייחוד.

הייחוד של שמע הוא להמשיך ו"ק דגדלות. כמ"ש, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. שיתכנסו המדרגות שמתחת השמיים אל מקום אחד, להיות בשלמות לו"ק. כי מקום אחד הוא ו"ק עילאין, ששם מאיר אור א"ס באור החכמה.

ויתכנסו המדרגות שמתחת השמיים, שהן שישה צדדים של ז"א, שתחת הבינה, הנקראים שמיים בערכו של הז"א, אל מקום אחד, שהם שישה צדדים עליונים, כדי להיות בשלמות לו"ק כראוי, שיקבלו גם הם אור החכמה, ויתייחדו ו"ק דז"א. אבל רק בשלמות לו"ק, לגדלות ו"ק בלבד.

ועכ"ז, בייחוד של שמע ישראל, צריך לקשור בו היראה, שצריך להאריך בד' שבאחד, שהוא היראה התחתונה. כי אהבה שלמה היא אהבה בשני צדדים, בין בדין, בין בחסד ובהצלחת דרכיו. וע"כ האור של מעשה בראשית יצא, ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה, ונכללו יחד שני הצדדים, חסד ודין, שיהיו שלמות. זוהי אהבה כראוי. וגם באהבה זו צריכים לעורר יראה.

והתבאר, שיש ב' בחינות אהבה ויראה:

א. אהבה ויראה עילאין, או"א עילאין,

ב. אהבה ויראה תחתונים, ישסו"ת.

ואין השלמות מתקבלת, אלא ע"י ב' הבחינות יחד. ולפיכך נעשית גניזת האור בישסו"ת, כדי לגלות אהבה תחתונה, אפילו כשנוטל את נפשך, גם אז צריכה היראה להתדבק באותה אהבה תחתונה, ויירא מפני אדונו ולא יקשה ליבו. ואז יש לו אהבה ויראה בשלמות. והוא מתדבק באו"א עילאין ובישסו"ת, ומקבל כל הנועם והטוב שבהם.

מדובר כאן בייחוד של ק"ש. כי אחר שהעלה את הזו"ן, וכלל אותם בשישה צדדים עליונים, להמשיך את האהבה רבה בזו"ן במילה, אחד, שהוא האור שנברא ביום א', במאמר, ויאמר אלקים יהי אור, עכ"ז, בייחוד של שמע ישראל צריך לקשור היראה. כי צריך ג"כ לגלות ולהמשיך גניזת האור שנעשה בישסו"ת, כדי להשלים אותו גם באהבה וביראה תחתונות. כי בלי זה לא נקרא שלמות.

וצריך להאריך בד' שבאחד הגדולה, כי אותיות גדולות הן בתבונה. וע"כ ד' שבאחד גדולה, שרומזת על מקום הגניזה של האור, שנעשה בנה"י דתבונה. וע"כ צריכים להאריך בה, ולכוון בגניזה אשר בה, כדי להידבק גם באהבה וביראה תחתונות. כמ"ש, ותיראה היבשה. שתיראה ותתקשר דל"ת, יבשה, באותו הייחוד.

כי אין שלמות באהבה וביראה עליונות, שנמשכו בשש מילים של ק"ש ע"י המילה אחד, שהוא עניין יהי אור, אלא ע"י אהבה ויראה תחתונות, המתגלות ע"י גניזת האור בנה"י דתבונה, הנקראים ד'. וע"כ כתוב, ייקוו המים אל מקום אחד, המשכת אור החכמה אל שש המדרגות של ז"א, שהם מתחת השמיים, ואח"כ כתוב, ותיראה היבשה. שסובב על ד' שבאחד, שצריכים להאריך בה. ולכוון שהיא נעשית יבשה ע"י גניזת האור, כדי שתיראה ותתקשר ד', היבשה, התבונה, באותו הייחוד של אור שבאו"א עילאין, שנמשכו בו"ק דזו"ן, כדי להשלים האהבה בשני צדדים.

206. ואחר שנקשרה שם המלכות למעלה, בו"ק דז"א, צריך לקשור אותה למטה, בהמונים שלה, בו"ק אחרים שלמטה במלכות. והם, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד (בשכמל"ו), שיש בו שש מילים אחרות של הייחוד. ואז, מה שהייתה יבָּשה נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות.

ביאור הדברים. אחר הייחוד העליון שבק"ש, שנקשרה ד' שבאחד למעלה באו"א, צריכים לקשור ד' שבאחד בו"ק אחרים שלמטה, בשישה צדדים של הנוקבא דז"א, רחל, העומדת מחזה ולמטה דז"א, שבה כלולים כל שישים ריבוא (600,000) נשמות ישראל, הנקראות ההמון של הנוקבא, ההמונים שלה.

ואחר שנכלל ז"א באור דאו"א עילאין, וגם התגלה בו הגניזה של התבונה, שזה כמ"ש, ותיראה היבשה, של ד', צריכים להמשיך את ב' הבחינות האלו אל הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה שלו, שהן שש מילים: ברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד. כי שש מילים אלו, הם כנגד שישה צדדים חג"ת נה"י דנוקבא דז"א. שבשכמל"ו, יש בו שש מילים אחרות של הייחוד.

ואז, מה שהייתה יבשה נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות. כי כדי לגלות אהבה שלמה, שהיא בשני צדדים חסד ודין, האור של מעשה בראשית יצא ואח"כ נגנז. וכשנגנז, יצא דין הקשה. ונכללו ב' הצדדים חסד ודין יחד, שיהיו שלמים. הרי שבגניזה לבדה עוד לא נשלמה האהבה בשני צדדים. אלא רק ע"י דין הקשה, שיצא לאחר הגניזה.

ולפיכך, מטרם שיצא דין הקשה, הייתה ד' שבאחד יבשה, בלי תועלת, כי יצאה מכלל האור ע"י הגניזה. וגם היראה לא נשלמה בה, כדי שתיתקן באהבה וביראה תחתונות, המשלימות לאהבה וליראה עליונות. כי עוד לא נגלה הדין הקשה, שהוא העיקר המגלה את האהבה והיראה התחתונות.

ואותו הדין הקשה, מקום מציאותו, הוא בעקבים של לאה, שבמקום הראש של רחל. כי ב' נוקבאות יש לז"א:

א. מחזה ולמעלה, ונקראת לאה,

ב. מחזה ולמטה, ונקראת רחל.

ונמצאות עקבים של לאה המסתיימות בחזה דז"א, הן נוגעות בראש רחל, העומדת מחזה ולמטה דז"א. ומציאות דין הקשה היא בסיום עקבים של לאה, הנוגעות בתוך הראש של רחל. ולפיכך, אין פעולת דין הקשה אלא ברחל. כי אין שום מסך ודין יכולים לגלות שליטתו, אלא רק ממקום מציאותו ולמטה. ונמצא, שאין הגניזה נשלמת למדרגת אהבה ויראה תחתונות, אלא אחר שנמשכת למקום רחל, ששם פועל דין הקשה.

ואז, מה שהייתה יבשה נעשתה ארץ, לעשות פירות ותולדות, ולנטוע אילנות. כי אותה ד' שבאחד, שבמקומה מטרם שנגלה דין הקשה, הייתה יבשה ומקום חורָבָה, שאינה ראויה ליישוב. הנה עתה, אחר שנמשכה לו"ק של רחל שמחזה ולמטה דז"א, נעשתה לארץ מוציאה פירות הראויה לנטיעת אילנות, למקום יישוב. כי נגלו בה אהבה ויראה תחתונות בשלמות, המשלימה לאהבה וליראה עליונות, שתהיה האהבה בשני צדדים, אשר רק בדרך זה מתגלה כל הנועם והטוב שבאו"א עילאין.

כמ"ש, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שהוא באותו הייחוד שלמטה, בבשכמל"ו, שנעשית ארץ, שהוא רצון שלם כראוי. ארץ מלשון רצון. וזהו, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שהמשיך הד' שבאחד אל הנוקבא דז"א, לשישה צדדים שלה, ששם כבר מגולה פעולת דין הקשה. ואז הד', שהייתה היבשה וחורבה, נעשתה בנוקבא דז"א, ע"י זיווגה עימו, לבחינת ארץ מוציאה פירות ומקום יישוב. ובזה, קרא אלקים ליבשה ארץ, שהוא רצון שלם כראוי. כי נגלה בה הרצון השלם כראוי, אהבה שלמה.

207. ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שבאותו הייחוד שלמטה, בבשכמל"ו, שנעשית ארץ, רצון שלם כראוי. כי ארץ לשון רצון. ע"כ כתוב פעמיים, כי טוב. אחד לייחוד עליון, ואחד לייחוד תחתון. כיוון שהתאחדה המלכות בשני הצדדים, בו"ק דז"א ובו"ק שלה, מכאן והלאה, תַדשֵא הארץ דשא. כי נתקנה לעשות פירות ותולדות כראוי.

פירוש. ייחוד עליון, ייחוד של שש מילים של ק"ש, שהוא בשישה צדדים גדולים עליונים של או"א, מתבאר בכתוב, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. ייחוד זה ממשיך אל ו"ק דז"א האור, שנברא ביום א', משישה צדדים של או"א עילאין. וזהו, כי טוב הראשון, הנאמר ביום ג' של מעשה בראשית.

והייחוד התחתון, ייחוד של שש מילים, בשכמל"ו, שהוא השלמת הד' שבאחד, שאין לה שלמות זולת בשישה צדדים של הנוקבא דז"א, מתבאר בכתוב, ויקרא אלקים ליבשה ארץ, ובכתוב, תדשא הארץ דשא. כי בו"ק דנוקבא נעשתה היבשה לבחינת ארץ שמוציאה פירות. ועל הייחוד הזה של ו"ק דנוקבא נאמר פעם שנייה, כי טוב.

ונמצא, כי טוב הראשון לייחוד העליון, וכי טוב השני לייחוד התחתון. כיוון שהתאחדה המלכות בשני הצדדים, בו"ק דז"א ובו"ק שלה, שני צדדים של אהבה, ע"י ייחוד עליון וייחוד תחתון. מכאן והלאה, תדשא הארץ דשא. כי נתקנה לעשות פירות ותולדות כראוי. כי הייחוד התחתון השלים האהבה בשני הצדדים, ונמשכים האורות דאו"א עילאין אל ו"ק דנוקבא, ומשפיעה פירות ותולדות להמונים שלה, שהם שישים ריבוא נשמות ישראל, כראוי להיות.