25. כאשר ברא הקב"ה את העולם, עשה אותו על דין. וכל מעשי העולם מתקיימים על דין. מלבד שכדי לקיים העולם שלא ייאבד, הקב"ה פורשׂ עליו רחמים. והרחמים האלו מעכבים את הדין, שלא יְכַלה את העולם. והעולם מתנהג ברחמים ומתקיים על ידו.
26. הייתכן שהקב"ה עושה דין באדם בלי משפט? אלא למדנו, שכאשר הדין שורה על אדם צדיק, הוא משום אהבת הקב"ה אליו. כאשר הקב"ה מרחם על האדם באהבה, לקרב אותו אליו, שובר הגוף בשביל להשליט את הנשמה, ואז מתקרב האדם אליו באהבה, והנשמה שולטת באדם, והגוף נחלש.
27. וצריך האדם לגוף חלש ולנפש חזקה, שתתגבר בגבורה. ואז הוא אוהבו של הקב"ה. הקב"ה נותן צער אל הצדיק בעוה"ז, בשביל לזַכות אותו לעוה"ב.
28. וכשהנשמה היא חלשה והגוף חזק, הוא שונאו של הקב"ה, שאינו חפץ בו, ואינו נותן לו צער בעוה"ז, אלא דרכיו ישרות, והוא בכל השלמות. משום, שאם עושה צדקה או מע"ט, הקב"ה משלם שכרו בעוה"ז, ולא יהיה לו חלק לעוה"ב. ומשום זה, צדיק השבור תמיד, הוא אוהבו של הקב"ה. והדברים אמורים, רק אם בדק ולא מצא בידו שום חטא שייענש על ידו.
29. השכינה אינה שורה במקום עצבות, אלא במקום שיש בו שמחה. ואם אין בו שמחה, לא תשרה השכינה במקום ההוא. מאין לנו זה? מיעקב, שמשום שהיה מתאבל על יוסף, הסתלקה השכינה ממנו. כיוון שבאה לו השמחה של בשורת יוסף, מיד, ותְחי רוח יעקב אביהם. ולפי זה שואל הזוהר, כאן באותו צדיק השבור מצרותיו, כיוון שהוא חלש ונשבר במכאובים, איפה השמחה?
30. ועוד אנו רואים, כמה אהובים וצדיקים היו לפני הקב"ה. ולא נשברו במחלות ולא במכאובים ולא נחלש גופם לעולם. מה השתנו אלו מאלו, שאלו נשברו, ואלו עומדים בגופם כראוי?
31. האם אלו הנמצאים בקיומם כראוי, הוא משום שהם צדיקים בני צדיקים, ואלו האחרים, שגופם נשבר, הם צדיקים ולא בני צדיקים? הרי אנו רואים, צדיקים בני צדיקים, ואשר אפילו אביו היה צדיק בן צדיק, והוא צדיק, ומ"מ גופו נשבר במכאובים. ולמה נשבר גופו במכאובים, וכל ימיו הוא בצער?
32. אלא כל מעשיו של הקב"ה הם באמת ובצדק. כי יש זמנים שהלבנה, הנוקבא, היא בגירעון, ונמצאת בדין. והשמש, ז"א, אינו נמצא אצלה. ובכל שעה יש לה להוציא נשמות לבני אדם, כמו שליקטה אותן מתחילה מז"א, בכל זמן ובכל שעה. וע"כ היא מוציאה עתה הנשמות גם בשעת הגירעון, שנמצאת בדין.
וכל מי שמקבל אותה בזמן ההוא, יהיה תמיד בגירעון. ועניות נמשכת לו, ונשבר תמיד בדין בכל ימיו של האדם, בין צדיק ובין רשע. מלבד התפילה, המבטלת לכל גזרות הדינים, ויכול להעביר אותם בתפילה.
33. ובזמן שאותה המדרגה, הנוקבא, נמצאת בשלמות, ונהר נמשך ויוצא מעדן, יסוד משתמש בה, אז, אותה הנשמה היוצאת מהנוקבא, ומתדבקת באדם, הנה האדם ההוא נשלם בכל, בעושר, בבנים, בשלמות הגוף.
34. וכל זה בגלל מזל, יסוד, הנמשך ויוצא ומתחבר במדרגה, בנוקבא, להשתלם בו, ולהתברך ממנו. וע"כ הכול תלוי במזל. וע"כ בנים חיים ומזונות, אין הדבר תלוי בזכות, אלא במזל. כי אין הוא בזכות, אלא עד שהנוקבא מתמלאת ומאירה מן המזל, שהוא יסוד.
35. ומשום זה, כל אלו שנשברו בעוה"ז והם צדיקי אמת, כולם נשברו בעוה"ז, ונידונים בדין, מטעם שהנפש ההיא, שקיבלו מהנוקבא בהיותה בגירעון, גרמה להם. וע"כ חס עליהם הקב"ה לעוה"ב.
אנו רואים, שדינים שורים גם על אדם צדיק, אע"פ שלא חטא כלום, שהייסורים מקרבים אותו לאהבת ה'. ועל זה שואל ב' שאלות:
א. הלוא כשגופו של הצדיק בייסורים, הוא בעצבות, ואין השכינה שורה אלא רק כשאדם הוא בשמחה?
ב. הרי אנו רואים צדיקים, שזכו לאהבת ה', אע"פ שלא היו להם ייסורים כלל. ומה השתנו אלו מאלו? ואין לתרץ, שאלו שזכו לאהבת ה' בלי ייסורים, הוא מחמת היותם צדיקים בני צדיקים. כי אנו מוצאים אפילו בנו של צדיק בן צדיק, שהיה כל ימיו בייסורים.
ומבאר למה נמצאים צדיקים, שהם בייסורים, וצדיקים שהם בכל השלמות. ומובן גם עניין אחר, שבו מתיישב מה ששאל, שאין השכינה שורה על האדם מתוך עצבות.
כי יש זמנים שהלבנה, הנוקבא, היא בגירעון, ונמצאת בדין. כלומר, בזמן שהנוקבא דבוקה בקו שמאל, שאז שורים בה דינים. ובכל שעה יש לה להוציא נשמות לבני אדם. שמוציאה נשמות לבני אדם מכל קו שבג' הקווים ימין שמאל ואמצע, הכוללים כל הזמנים והעיתים שבעולם, שהם כ"ח (28) עיתים. כמו שליקטה את הנשמות מתחילה מג' קווים, כן היא משפיעה אותן לבני אדם.
וע"כ היא מוציאה עתה הנשמות גם בשעת הגירעון, שנמצאת בדין, קו שמאל. וכל מי שמקבל נשמה בזמן שליטת קו שמאל בנוקבא, הוא נמצא בהכרח בגירעון ובדינים הנמשכים מקו שמאל, בין אם האדם המקבל אותה הוא רשע, בין אם הוא צדיק.
אכן יש ביניהם הפרש גדול. כי אדם רשע, שיש לו נפש מקו שמאל, הוא מתדבק בו ואינו יוצא ממנו לעולם. אבל אדם צדיק, שיש לו נפש מקו שמאל, הנה מכוח הדינים והייסורים, המגיעים לו מקו שמאל, הוא מזדכך ויוצא ממנו, ומתקשר בקו ימין, וזוכה לאהבת ה', הנמשכת מקו ימין, ולעוה"ב.
ובזמן שאותה המדרגה, הנוקבא, נמצאת בשלמות, ונהר נמשך ויוצא מעדן, יסוד, משתמש בה, בעת שליטת קו אמצעי, והיא בזיווג עם ז"א, הנה האדם ההוא נשלם בכל, כי הוא מושלם מכל הבחינות, הן מימין והן משמאל.
ומיושבת היטב השאלה למה יש צדיקים, שהם בייסורים, ויש שהם בשלמות. כי אלו שהם בשלמות, הוא משום שקיבלו נשמתם מהנוקבא, בעת שהיא בזיווג עם היסוד. ואלו שהם בייסורים, הוא משום שקיבלו נשמתם מהנוקבא, בעת שהיא בשליטת קו שמאל. שצריכים ייסורים, כדי להפריש אותם משמאל, ולקרב אותם לקו ימין, לזכות באהבת ה'.
כמ"ש, פועַל אדם ישלם לו וכאורַח איש יַמְציאנוּ. כי אע"פ שאין להם חטא, מ"מ כיוון שיש להם נפש רק משמאל, והם מחוסרי השלמות, ע"כ הקב"ה האוהב אותם, מוציא אותם משם ע"י הייסורים, ומביא אותם לימין, ולעוה"ב, הארת הבינה, וזוכים על ידיהם לכל השלמות.
ובזה מבואר, למה הקב"ה שולח עליהם ייסורים. כיוון שצדיקים הם, וראויים להשראת השכינה, ואין השכינה שורה אם אינם בשמחה. ועתה מובן היטב, שהייסורים מוכרחים להם, כדי להבדיל אותם משמאל. וכל זמן שלא נבדלו משמאל, מוכרחים להיות בעצבות. והשכינה אינה שורה עליהם.
36. כל מה שעושה הקב"ה הוא בדין. ואם מביא ייסורים על איש צדיק, הוא כדי לטהר את הנפש ההיא, להביא אותה לעוה"ב, כי כל מעשיו של הקב"ה הם בדין ובאמת. וכדי להעביר ממנו אותה הזוהמה שקיבל בעוה"ז, ע"כ נשבר אותו הגוף והנפש מיטהרת. וע"כ עושה הקב"ה לאותו צדיק, שיסבול ייסורים ומכאובים בעוה"ז, ויהיה נקי מכל, ויזכה לחיי העוה"ב.