קח את מטך
117. ואמרת אל אהרון קח את מטך. למה מטה אהרון, ולא מטה משה? מטה משה קדוש יותר, כי נחקק בו שם הקדוש בגן עדן העליון, ולא רצה הקב"ה לטמא אותו באלו המטות של החרטומים, שהיה צריך לבלוע אותם, כמ"ש, ויבלע מטה אהרון את מטותם. ולא עוד, אלא כדי להכניע לכל אלו הבאים מצד שמאל, צריכים למטה אהרון, משום שאהרון בא מימין, שהוא כוהן, והשמאל נכנע אל הימין.
118. הרי היה גלוי לפני הקב"ה, שאלו החרטומים יעשו נחשים. וא"כ, איזו חשיבות היא לעשות לפני פרעה נחשים? היא משום, שמשם התחלה אל העונשים, כלומר, נחש הקדמוני, שהכשיל את אדם וחוה. ומהתחלת הנחש מתחילה שליטתו של פרעה, מצד שמאל.
אז, כשראו התהפכות מטה אהרון לנחש, שמחו כל החרטומים, כי תחילת החכמה של הנחש שלהם הייתה כך. כי המוחין דקטנות דקדושה, הנמשכים משמאל, מכונים נחש. וכנגדו הנחש דטומאה, הנמשך משמאל, שמשם מושכים החרטומים את החכמה שלהם. וע"כ שמחו על מטה אהרון, שהפך לנחש. מיד חזר מטה אהרון לעץ יבש, ובלע אותם.
119. ועל זה תמהו וידעו, שממשלה עליונה יש בארץ, שהם חשבו, שלמטה בארץ אין שליטה חוץ מהם. אז כתוב, ויבלע מטה אהרון את מטותם, שחזר הנחש לעץ ובלע אותם.
120. ועל זה עשה אהרון שני אותות, אחד למעלה, שנחש העליון דקדושה שלט על נחשים שלהם. ואחד למטה, ששלט העץ על הנחשים שלהם, כי בלע אותם. ופרעה היה יותר חכם מכל חרטומיו, והסתכל שהממשלה העליונה שולטת על הארץ, למעלה ולמטה.
121. הלוא כל מה שעושים המכשפים, עושים באחיזת עיניים? אינו כן, אלא משמיענו הכתוב, ויהיו לתנינים, כלומר שהם עשו התנינים בפועל.
122. כתוב, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התַנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. מהתנין הגדול התחלת השליטה שלהם למטה, אבל החכמה שלהם נמשכת מתחת לכל המדרגות של התנין ויאוריו.
כי התנין ואלף יאוריו קרובים לקדושה. ובשעה שהתנין רובץ בהם, הם בשלמות. ובעת ששוחה ביאורים מתגלה הטומאה בזנבו, אחת לשבעים שנה. אבל מדרגות הטומאה שמתחת התנין הגדול ויאוריו, כבר הטומאה קדמה להם, ואינם ראויים להמשיך אור מהתנין ומיאוריו. ונאמר, שהתחלת השליטה היא מהתנין הגדול, וע"כ רק המלך שלהם מקבל ממנו, אבל חכמת מצרים עצמם היא ממדרגות התחתונות.
123. החכמה שלהם היא במדרגות התחתונות, להכניע ולשעבד מדרגות אלו אל המדרגות העליונות, התנין הגדול ויאוריו, שייכללו בהן. ואז יכולים להמשיך אור גם למדרגות התחתונות. ראשי שלטונות שלהם ושורשם הוא למטה מהתנין הזה, ונאחזים בתנין, כי משם המדרגה העליונה שלהם, המלך, מקבל כוח. וע"כ דומה המלך שלהם לתנין הגדול הרובץ ביאוריו.
124. הקב"ה ע"י הכול עושה שליחותו. וכמה שליחים יש אל הקב"ה, שעושה שליחותו ע"י דברים שיש בהם רוח חיים, וע"י דברים שאין בהם רוח חיים.
125. כמה יש לו לאדם להיזהר מחטאיו, שלא יחטא לפני הקב"ה, ואבני ביתו וקורות ביתו מעידים עליו. ולפעמים הקב"ה עושה בהם שליחותו. מטה אהרון, עץ יבש, עשה בו הקב"ה ראשית הניסים. ושתי שליחויות נעשו בו:
א. עץ יבש שבלע התנינים שלהם,
ב. לשעתו קיבל רוח חיים ונעשה ברייה.
126. תיפח רוחם של אותם האומרים, שהקב"ה אינו עתיד להחיות המתים, שאיך אפשר, שיעשה מהם ברייה חדשה. יבואו ויראו אלו הרשעים השוטים, הרחוקים מתורה ורחוקים מהקב"ה. שבידיו של אהרון היה מטה, עץ יבש, והקב"ה, החזיר אותו לפי שעה לברייה, שהשתנתה ברוח ובגוף.
אלו הגופים שכבר היו בהם רוחות ונשמות קדושות, ושמרו מצוות התורה, ועסקו בתורה ימים ולילות, והקב"ה הטמין אותם בעפר, הנה אח"כ, בעת שישמח העולם, אחר גמה"ת, על אחת כמה וכמה, שהקב"ה יעשה אותם ברייה חדשה.
127. אותו גוף שהיה, יקום. כמ"ש, יִחיו מֵתיךָ, ולא כתוב, יברא. משמע, שהם כבר נבראו, אבל צריכים רק שיחיו. כי עצם אחד יישאר מהגוף מתחת לארץ, והעצם ההוא אינו נרקב ואינו נעדר בעפר לעולם. ובעת ההיא הקב"ה ירכך אותו, ויעשה אותו כשׂאור בבצק, ויעלה ויתפשט לארבע זוויות, וממנו ישתכלל הגוף וכל איבריו. ואח"כ נותן בו הקב"ה את הרוח.