אִם עולָה קורבנו – א'

70. אִם עולָה קורבנו. כמ"ש, כי לא מחשבׂתיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי. מחשבׂתיי, כתוב חסר ו'. מחשבה של הקב"ה ספירת החכמה, עליונה וראש הכול. כי פרצוף ז"א מתחיל מחכמה, והכתר שלו הוא מאמא. ומהמחשבה ההיא התפשטו אורחות ושבילים, להמציא השם הקדוש, ולתקן אותו בתיקוניו כראוי. ומהמחשבה ההיא נמשך ויוצא השיקוי של גן העדן להשקות הכול. ומהמחשבה ההיא מתקיימים עליונים ותחתונים. ומהמחשבה ההיא נאצלו תושב"כ, ז"א, ותשבע"פ, המלכות.

71. המחשבה של האדם היא ראש הכול. ומהמחשבה ההיא מתפשטים אורחות ושבילים להטות דרכיו בעוה"ז ובעוה"ב. ומהמחשבה ההיא נמשכת ויוצאת זוהמה דיצה"ר להרע, לו ולכל. ומהמחשבה ההיא נמצאים עבירות וחטאים וזדונות, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים. ועל זה כתוב, כי לא מחשבותיי מחשבותיכם.

72. ומשום שהמחשבה היא ראש הכול, כתוב בראש הכול, אם עולָה קורבנו. כי העולָה מכפרת על המחשבה. ואח"כ כתוב, מן הבקר, ולא כל הבקר. כלומר רק פר בן בקר, שהוא זכר, ולא פרה, שהיא נקבה. ועוד כתוב, זכר תמים יקריבֶנו. זכר ולא נקבה, מטעם שהזכר נבחן למעלה מהנקבה. וכך, מן הצאן, מהכבשים ומהעיזים, ולא נקבה.

73. כל הבא לקורבן עולָה, כולם זכר ולא נקבה, משום שקורבן עולָה הוא למעלה מהלב, כלומר על המחשבה שהיא למעלה מהלב. ונודע מי העומד על הלב, כלומר המחשבה. שהמחשבה, שהיא חכמה, נבחנת לזכר. והלב לנקבה, בינה, הלב מבין, שמקבלת מחכמה. ומשום זה קורבן עולָה, עולֶה למעלה, וכולם זכרים. וע"כ פתח הכתוב תחילה בקורבן עולָה, יותר מכל שאר הקורבנות, כי המחשבה היא ראש הכול.

74. א"כ, במקום של המחשבה של מעלה היה צריך להקריב העולָה, כלומר לספירת חכמה, ולמה מקריבים למטה, אל היסוד? ראש הכול הוא המחשבה, ספירת החכמה, ראשית ז"א. והסיום של המחשבה הוא מקום שנקרא בוקר. והוא סיום הגוף המבשם הנוקבא, כלומר יסוד, שהוא סיום ז"א, שנקרא גוף. כך המחשבה של אדם היא ראש לכל.

סיום המחשבה ההיא, הוא כאשר נעשה המעשה שחשב, אז הסתיימה המחשבה. מתי הוא זה? בבוקר. כמ"ש, הוֹי חושבֵי אָוֶון ופועלֵי רָע. מתי? על מִשְׁכְּבוֹתָם באור הבוקר יעשוה. אשר אור הבוקר רומז על יסוד. וע"כ המחשבה שבקורבן עולה למקום המחשבה, שהיא חכמה, והמעשה של הקורבן, מתקרב לסיום המחשבה ודאי, שהוא יסוד.