הָביאו עליי כפרה

670. המלכות, בו"ס עולה תמיד אל הו', ז"א, שאחוז בהן. בן י"ה, ז"א, שיש לו מוחין של י"ה, גנוז בבינה. ובאיזו ספירה מאלו ו"ס שבמלכות, מת"ת דמלכות, הכוללת כל ו"ס שלה, היא עולה לז"א? ביום השלישי, בספירה שלישית שלו, ת"ת, הכלולה ג"כ מכל ו"ס שלו. אבל חסר ג"ר.

כי אע"פ שבשעת הקרבת הקורבן יש לו ו"ק דבינה, ישסו"ת, עכ"ז אינם נחשבים למוחין דג"ר ממש, כי ישסו"ת ג"כ ו"ק דבינה. אבל ביום השבת התווסף עימו נפש יתרה, בינה, ה"ר דהוי"ה, שעולה עד או"א עילאין, ג"ר דבינה, אז יש לו ג"כ י', שהיא אות שבת, חכמה עילאה. וגם המלך, ז"א, מעוטר בכתר, כח"ב דבינה. ומשום זה בתפילת מוסף אומרים, כתר ייתנו לך.

671. כתוב, ובראשי חודשיכם תקריבו עולה לה'. כמה ראשים יש ללבנה, שכתוב, ובראשי חודשיכם? שתי נקודות כעין סגול , שהנקודה התחתונה היא הלבנה, המלכות, ושני ראשים שלה הם שתי נקודות שעליה מלמעלה. ונקראות ביחד סגול.

בתחילה הייתה כתר על שני מלכים, על נו"ה דז"א, כעין , והייתה סגולתא שבטעמים. ואח"כ שאמרה, אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, ואמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך, ירדה לרגליהם של אלו שני מלכים, למטה מנו"ה, כעין סגול ומה שהייתה סגולתא, חוזרת להיות סגול.

תחילה הייתה המלכות למעלה מחזה דז"א, והייתה מלבישה קו שמאל דבינה, וחג"ת דז"א היו מלבישים קו ימין דבינה. ואז הייתה במצב של שני המאורות הגדולים, כלומר, שהייתה גדולה כמו ז"א. וכיוון שהייתה אז למעלה מחזה דז"א, נבחנה שהיא למעלה מנו"ה דז"א. וע"כ נבחנים אז המלכות עם נו"ה כמו סגולתא שבטעמים, שנקודה אחת, המלכות, למעלה, ושתי נקודות נו"ה דז"א מלמטה. שהמלכות היא כתר אליהם.

אמנם לא הייתה יכולה לעמוד במצב הזה מחוסר חסדים, וע"כ קטרגה ואמרה, אי אפשר לשני מלכים, ז"א ומלכות, להשתמש בכתר אחד. אז נאמר לה, לכי ומעטי את עצמך, שירדה אל מחזה ולמטה דז"א תחת נו"ה. וזהו סגול, ששתי נקודות נו"ה מלמעלה, והמלכות היא הנקודה שמתחתיהם.

לפני המיעוט, הייתה למעלה מחזה דז"א, כתר על נו"ה דז"א. ואח"כ שאמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, ירדה לרגליהם של אלו שני מלכים, שירדה למטה מחזה תחת נו"ה. ומה שהייתה סגולתא, חוזרת להיות סגול. שתי נקודות נו"ה מלמעלה והמלכות למטה תחתיהם.

672. כנגד שתי נקודות, שני מלכים, נו"ה דז"א, כתוב, פרים בני בקר שניים. וכנגד נקודת העטרה על ראשם של שתי הנקודות, כתוב, ואַיל אחד, כמו כתר. לפי הצורה של סגולתא, שהמלכות כתר על נו"ה.

ואחר שמיעטה את עצמה, התמעט ג"כ שעיר עיזים אחד לחַטָאת. כי האיל של יצחק, הקו השמאלי דבינה, שהמלכות הייתה מלבישה אותו במצב הא', התמעט ונעשה שעיר. שהתהפך בה מרחמים לדין והתמעט. כי המקום שלמעלה מחזה דז"א רחמים, והמקום שלמטה מחזה דז"א דין, וע"כ התמעט מאיל לשעיר, המורה על דין.

673. משום זה כתוב, ושעיר עיזים אחד לחטאת, ולא כתוב לעולָה, שפירושה שעולה להיות כתר על נו"ה. וכתוב, ויירד מעשות החטאת. ושיתף העולה עם החטאת בירידה, ללמד, שהייתה בתחילה עולה, מדה"ר, מחזה ולמעלה דז"א, מקום הרחמים, ואח"כ התהפכה לדין בירידה למטה מחזה דז"א, מקום דין, ונקראת חטאת. והכול אחד. שהן עולה והן חטאת הם המלכות.

674. משום זה אמר הקב"ה, ז"א, הָביאו עליי כפרה. כי עליי הייתה הלבנה לכתר טרם המיעוט, כתר ממעל לנו"ה דז"א, כעין . ואח"כ התמעטה וירדה לרגליו, למטה מנו"ה, הנקראים רגליים, כעין . ובזמן זה שכתוב עליו, הביאו עליי כפרה, שמקריבים שעיר ר"ח לכפר על מיעוט הלבנה, נאמר בה, העולה, שעולה מרגליו, שאז כתוב בה, והארץ, המלכות, הדום רגליי. ועתה היא עולה להיות כיסא לבינה, ביחד עם ז"א, שנקרא שמיים, שייכתב בה, השמיים כיסאי. כי השמיים, ז"א, עם המלכות נעשים כיסא לבינה.

וכמ"ש, צדיק מושל יראת אלקים. שהופך הדין לרחמים. כי ע"י שעיר ר"ח ממשיכים לה חכמה וחסדים, כדי שתוכל לחזור למחזה ולמעלה דז"א, למקום הרחמים. אמנם זה מועיל רק בשעת ההקרבה, ולא לאח"ז, כי אין תיקון זה נשלם עד גמה"ת. וזהו שכתוב, אבן מָאסוּ הבונים הייתה לראש פינה. וכעין זה יש צירוף ה"ו ה"י, שמורה על מדה"ד. ויש צירוף י"ה ו"ה, שמורה על מדה"ר. וההפרש גדול בין מחזה ולמעלה למחזה ולמטה.