שֵׁם השולט מחצות לילה והלאה
[שמא דשלטא מפלגו ליליא ואילך]
2. כשהשמש, ז"א, נוטה לבוא, ונחלש אחר חצות היום, אז נפתח פתח אחד בשמש, הפתח של שליטת השמאל, ונאסף כוחו של השמש, ז"א, קו האמצעי. והשמאל שולט. ויצחק, קו השמאל, כורה באר תחתיו, שהיא המלכות שיניקתה משמאל. ואז הוא מייסד אותה.
3. כיוון שנכנס הלילה, כתבי הגזרות נמצאים בכיס שלהם. וכמה גדודי חבלה מתפשטים בעולם, וכולם משוטטים בערבוביה, והולכים ומצחקים בנפשות הרשעים, ומודיעים להם דברים, מהם שקריים ומהם אמיתיים. ומי שיימצא ביניהם מבני אדם, ניתנה להם רשות לחבל. וכל בני העולם ישנים וטועמים טעם מוות.
4. כשמתעורר רוח צפון, אז מתקבלת כנ"י, המלכות, בשמאל של ז"א, ומתחברים יחד, ושורה בזרוע שמאל במקומה. והקב"ה בא להשתעשע עם הצדיקים שבגן עדן. ואז, כל מי שיתעורר לעסוק בתורה, משתתף עם המלכות, משום שהיא וכל המוניה משבחים למלך העליון, ז"א. וכל אלו הנמצאים בתשבחה של התורה כתובים בין בני ההיכל, ונקראים שם בשמותיהם. ואלו רשומים ביום, רשומים לקבל חסדים, מידת היום, ז"א.
5. שֵׁם אחד קדוש יש באותיות חקוקות, השולט מחצות לילה והלאה, והן האותיות כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה, אשר ם"ן של מנצפ"ך כוללות אותם. ם' התבארה בכתוב, לםַרְבֵּה המִשׂרה, שאות ם' סתומה הכתובה באמצע המילה, רומזת לבינה בעת שליטת השמאל, שהאורות סתומים בה. נ' הייתה סותמת לזו ולזו. נ' הכפופה, כמ"ש, נפלָה לא תוסיף, סתמה הבינה והמלכות. כי אז הספירות היו כלולות, שהמלכות והבינה נכללו זו בזו, והייתה גם הבינה בנפילה כמו המלכות.
הו' של השם הקדוש התקינה את המלכות, נ', והמשיכה לה קו השמאל בצורת ו', שאז קמה מנפילתה. אבל סתמה המעיינות שלה. כי ע"י שליטת השמאל, נסתמו האורות וקפאו. ועד"ז הייתה הבינה נסתמת בשליטת קו שמאל. ונקראת אז ם' סתומה. ואחר שהולידה הבינה את ו' דהוי"ה, ז"א, קו האמצעי, או המלכות הולידה את הנשמה, אז נעשתה פתוחה בראש פתח אחד, שהם' הסתומה נפתחה מלמטה ונעשתה למ' פתוחה.
מטעם עליית המלכות לבינה, הן התכללו זו בזו. וע"כ ם' סתומה, הרומזת על בינה בעת שהיא בשליטת השמאל, מפרש אותה הזוהר גם על המלכות. ולא עוד, אלא מפרש אפילו הצורה של ם' סתומה בצורת נ' כפופה, שהיא המלכות, עם ו', שהיא זרוע השמאל של ו', המתחברת עם צורת נ' וסותמת אותה, ועושה אותה לצורה מרובעת כמו ם' סתומה.
ואחר שהבינה הולידה את ו', ז"א, נפתחה הם' הסתומה ונעשתה למ' פתוחה, שהיא ג"כ צורת נ' בחיבור עם ו'. אלא שיש לה פתח מלמטה, הרומז שנפתחה מסתימתה ומשפיעה אורותיה לתחתונים.
6. כשנחרב ביהמ"ק, כלומר שאין זיווג ז"א ומלכות, שאז נחרב ביהמ"ק, המלכות. אז נסתמו המעיינות של המלכות מכל הצדדים, שנעשתה לם' סתומה, שקפאו כל אורותיה.
ם' סתומה כוללת שבע אותיות מהשם הקדוש, שלוש שהן סע"ו מצד זה, וארבע שהן אעצ"ה מצד זה. כל"ך יפ"ה, הנשארות מהשם הקדוש, כמ"ש, כֻּלָך יפה רעייתי ומום אין בך, היא ן', הרומזת על זכר ונוקבא, שהם זו"ן, כלולים יחד. ן' זו כלולה משלוש אותיות מכאן, כל"ך, ושלוש יפ"ה מכאן. והן שש אותיות.
והתבאר שבאלו שתי אותיות ם' ן', נכללות י"ג (13) אותיות השם הקדוש, כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה. כי עולות מהן שתי בחינות: בחינה אחת באות ם', ואחת באות ן'.
7. כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה, כך נחקקו האותיות. וכמו בפרשת כי תצא למלחמה, שכתוב, כי יהיה נערָ בתולה, שכתוב נערָ בלי ה'. ואחר שהסתלק הלילה והבוקר מאיר, אז עולה ה' ונכללת באור העליון. ואז כתוב, יידעת השחר מקומו, ששחר, ז"א, ידע מקומה של ה', והיא נכללת בתוכו.
ב' בחינות בלילה:
א. חצי הלילה הראשון, שאז המלכות בלי זיווג עם ז"א, והיא ם' סתומה, שכל אורותיה קפואים.
ב. חצי הלילה השני, מחצות לילה ואילך, שאז יש זיווג זו"ן, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי, שהקב"ה, ז"א, נכנס בגן עדן, המלכות, ונכללו זכר ונוקבא יחד, שעל זה רומזת ן'.
והצירופים היוצאים מהשם בן י"ג אותיות, כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה, השולט בחצות לילה, הם סע"ו אעצ"ה כל"ך יפ"ה. ובדרך זה, כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה.
והפירוש על דרך שהיה ביציאת מצרים, שהייתה הנוקבא ם' סתומה, וישראל נמצאו בצרה גדולה. אז יעץ הקב"ה למשה, דבר אל בני ישראל וייסעו, שע"י נסיעתם למטה, יעוררו למעלה הנסיעה בג' קווים, והמלכות תתייחד עם קו אמצעי, שמזה נפתחה המלכות מסתימתה, ונעשה להם נס של קריעת ים סוף.
וגם כאן בחצות לילה, שהם' הסתומה שולטת, שהיא שמאל בלי ימין, וצריכים להעביר הדינים מהמלכות, שולט השם סע"ו אעצ"ה, שהקב"ה מייעץ לנסוע ולהמשיך ג' קווים בזיווג עם הנוקבא, המרומז בן' של מנצפ"ך.
ואז מתעורר רוח צפון, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי, אז מתקבלת כנ"י, המלכות, בשמאל של ז"א, ומתחברים יחד, בן' דמנצפ"ך. ואז יוצא הצירוף כל"ך יפ"ה, כמ"ש, כֻּלָך יפה רעייתי ומום אין בך. ומום, רומז על ם' סתומה, שע"י הזיווג עם ז"א, עברה הם' הסתומה ואינה עוד בה.
ועכ"ז הזיווג בחצות אינו מספיק להשלים המלכות, וכל השלמתה היא בזיווג הבוקר, שאז מקבלת החסדים. כי בלילה נקראת המלכות נערָ בלי ה', כי ה' מורה שהיא מלאה בחסדים. ואחר שהסתלק הלילה והבוקר מאיר, אז עולה ה' ונכללת באור העליון, שנכללת בחסדים דז"א, ואז נקראת נערה עם ה'.