הדגלים

27. ארבע מחנות של כנ"י, חו"ג תו"מ, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שהם י"ב שבטים וי"ב גבולים סביב. כי בכל אחד מחו"ג תו"מ יש ג' קווים, והם י"ב (12). הכול כמו למעלה י"ב גבולים דז"א.

כתוב, ששָׁם עלו שבטים, שבטי יה עדוּת לישראל. ששם עלו שבטים. י"ב שבטים, י"ב גבולים שלמטה במלכות, שעלו לי"ב גבולים דז"א.

28. שבטי יה. י"ה, חו"ב, עדות לישראל. ומשום זה כתוב, הראובני, וכתוב, השמעוני, שיש י"ה בכל אחד. אות ה' בתחילה וי' בסוף. כי האילן העליון הקדוש, הוי"ה, חתם אותם בחותם שלו, כמ"ש, ודמות פניהם פני אדם, ופני אריה אל הימין לארבעתם.

אשר דמות אדם, מלכות, כלולה בכולם. וד' פנים לד' רוחות העולם, ונבדלים בצורתם, אריה שור נשר, וכולן כלולות באדם, מלכות. כי אריה שור נשר, חג"ת, ופני אדם, מלכות, המקבלת מכולם וכולם כלולים בה.

29. מיכאל לימין, דרום. גבריאל משמאל, צפון. אוריאל לפניהם, מזרח. רפאל לאחוריהם, מערב. השכינה עליהם. שניים מדרום ומצפון, ושניים ממזרח וממערב, והמלכות באמצע.

כעין זה בארץ שלמטה, בדגלים, שניים מכאן, דגל מחנה יהודה ודגל מחנה ראובן. ושניים מכאן, דגל מחנה אפריים ודגל מחנה דן. וי"ה באמצע, שהם שני לוחות העדוּת שבארון, שהלך באמצע שלהם.

30. כיוון שנסעו הדגלים של יהודה ושל ראובן, כמ"ש, ונסע אוהל מועד מחנה הלוויים. ואח"כ שני הדגלים של אפריים ושל דן, שהם ד' מחנות לד' רוחות העולם. ונמצאים י"ג (13), כי כל דגל כולל ג' שבטים, כי למטה הוא כמו למעלה, במלכות.

31. ובתחילה נסע דגל מחנה יהודה, מחנה אוריאל. ואח"כ דגל מחנה ראובן, כנגד המחנה של מיכאל. ראובן לדרום, חסד. יהודה, למזרח, ת"ת. וההַזָאָה שעל המזבח הייתה ג"כ תחילה בקרן דרומית מזרחית, חסד ות"ת.

מחנה דן לצפון, כנגד המחנה של גבריאל. מחנה אפריים, יָמה, למערב, כנגד המחנה של רפאל. וההזאה שעל המזבח הייתה ג"כ צפונית מערבית, גבורה ומלכות.

הכול אחוז זה בזה, עד שהכול עולה ומתאחד בשם הקדוש הוי"ה, שהוא תחילת הכול: י' דהוי"ה, חכמה. עליון על הכול: ה"ר, בינה. קדושת הכול: ו', ת"ת. הכול נכלל בו: ה"ת, מלכות.

ד' הדגלים, שבד' רוחות, הם כנגד ד' מחנות שכינה: אוריאל, מיכאל, רפאל, גבריאל. דגל מחנה יהודה במזרח, ת"ת, קו האמצעי. אחריו ראובן בדרום, חסד, קו ימין. אחריו אפריים במערב, מלכות. אחריו דן בצפון, גבורה, קו שמאל. כל דגל כולל ג' שבטים, הרי הם י"ב. כנגד י"ב גבולים שבמלכות, הנחתמים מי"ב גבולים שבהוי"ה.

32. י' דהוי"ה דז"א, מזרח, היא התחלת האור. הולכת ומשוטטת ומוציאה הדרום, חסד. ודרום יוצא ותלוי בתחילת המזרח, שהיא י' דהוי"ה, חכמה. ה' דהוי"ה דז"א, היא דרום, ממנה יוצא הדרום בעולם. כי אות ה' היא בינה, ומבינה נמשך החסד, דרום. אלא י', חכמה, נכנסת בתחילת המזרח, ומוציאה את החסד, והוא משתלשל ויוצא דרך הבינה לז"א.

33. ומאות ה' תלויים דרום וצפון, ואותו קו האמצעי שביניהם, המייחד אותם. י' מזרח. י"ה, דרום וצפון תלויים בהם, דרום מן י', וצפון מן ה', ו' באמצע, המייחד אותם. וזהו בן זכר, ת"ת, בן י"ה, בין צפון לדרום. וע"כ, מי שנותן מיטתו בין צפון לדרום, יהיו לו בנים זכרים.

כי בן זכר, ת"ת, הוא בין צפון לדרום, כי ה"ר, בינה, בה תלויים צפון ודרום, ב' הקווים שבה. ובן זכר, ת"ת, הוא ביניהם, המייחד אותם, כמו יו"ה. אשר י' קו ימין, בדרום. ו' קו האמצעי, שימינו לדרום, ושמאלו לצפון. ה' קו שמאל, בצפון. ה"ת דהוי"ה, מערב, מלכות.

34. ע"כ דרום נאחז במזרח, התחלת השמש, ותלוי בו. וע"כ מצד אבא, י', נאחז ותלוי חסד עליון. מצד אמא, אות ה', תלויה גבורה. ונאחז הכול זה בזה.

35. הקרנות של המזבח מסובבים ג"כ כך. בא לו לקרן דרומית מזרחית, כי הדרום חיזוקו במזרח, בקו האמצעי, תחילת השמש, וכוחו של השמש בתחילתו. ואח"כ הוא בא לקרן מזרחית צפונית. כי אחר שהדרום, חסד, קיבל חיזוקו של המזרח, אחר שקו אמצעי ייחד דרום וצפון, האיר המזרח לצפון, והצפון נכלל בדרום, כי השמאל נכלל בימין ע"י קו האמצעי.

36. ואח"כ בא לו לקרן צפונית מערבית. כי המערב, שהוא בה"ת, מלכות, נוטל מצפון. ע"כ הצפון הולך למערב, כי המלכות נבנית מקו שמאל. ואח"כ בא לקרן מערבית דרומית, שהמלכות הולכת להתחבר בדרום, להלביש החכמה בחסדים, כמו שהדרום תלוי במזרח, בקו האמצעי, וע"כ החיזוק שלו, המזרח, הולך תחילה.

אף המערב, כך הוא הולך להיאחז בדרום, והדרום, החיזוק שלו, הולך תחילה. כמ"ש, וימינוֹ תחבקני, ימין דרום. משום זה היא יונקת מב' הצדדים, מצפון ומדרום, שמאל וימין. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני. שמאלו צפון וימינו דרום.

למה השתנה בדגלים סדר המדרגות: תחילה יהודה שבמזרח, ת"ת, הלך בראש כולם, אחריו ראובן שבדרום, חסד, אחריו אפריים שבמערב, מלכות, אחריו דן שבצפון, גבורה?

ולמה לא הלכו לפי סדר המדרגה: תחילה ראובן, חסד, אחריו דן שבצפון, גבורה, אחריו יהודה שבמזרח, ת"ת, אחריו אפריים שבמערב, מלכות?

כי הנסיעות שבמדבר היו לגלות הארת החכמה, כי אין הארת החכמה מתגלה אלא בזמן הנסיעה בלבד, שהוא גילוי הקווים בזה אחר זה. וכשגמרו נסיעתם, אז הם נחים, והארת החכמה אינה מתגלה. כמ"ש, ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה, קוּמה ה' ויפוצו אויביך. כי גילוי הארת חכמה הוא קִימה. ועם גילויה נפוצות כל הקליפות, כי הארת החכמה מבריחה אותן.

אבל כשנגמרה הנסיעה, כתוב, ובְנוּחׂה יאמר, שוּבה ה' רבבות אלפי ישראל. שזו הארת החסדים, המכונים רבבות, אלא מתוך שנקלטה בהם הארת החכמה מזמן הנסיעה, הם מכונים רבבות אלפי, כי אלפים רומזים על הארת חכמה, כמ"ש, וַאֲאַלֶפךָ חכמה.

ולפי שהנסיעות היו במדבר, מקום החיצוניים, צריכים שמירה יתרה, שלא יינְקו מהם החיצוניים. וכל עוד שלא נגלה קו האמצעי, יש יניקה לדינים ולחיצוניים, בקו ימין ובקו שמאל. כי אז יש מחלוקת ביניהם, והימין הוא ו"ק בחיסרון של ג"ר, והשמאל הוא בחכמה בלי חסדים, שהוא חושך, וכל החיצוניים והדינים נמשכים ממנו.

וע"כ לא נגלו תחילה הימין והשמאל, דרום וצפון, אלא האמצעי נגלה תחילה, שמייחד הדרום והצפון ומשלים שניהם. שקו הימין, חסדים, קונה ג"ר מהתכללות השמאל, וקו השמאל, חכמה, קונה חסדים מהתכללות הימין, ואז יכול להאיר ומבריח כל החיצוניים.

אמנם הכרעה זו של קו האמצעי נעשתה בין ב' קווים ימין שמאל של הבינה, שת"ת עלה לבינה וייחד אותם בדעת. ואז יצאו ג' קווים בבינה, שנקראים חב"ד. וכיוון שיצאו ג' קווים חב"ד בבינה מת"ת, ע"כ זכה הת"ת ג"כ בג' קווים אלו.

ומהטעם הזה הלך תחילה דגל מחנה יהודה, במזרח, קו האמצעי, שהתחלתו בדעת הנעלם, בייחוד ימין ושמאל דאו"א. ואח"כ בייחוד ימין ושמאל דישסו"ת, שהוא הדעת המגולה, המייחד ימין ושמאל, שלא תהיה בהם אחיזה לדינים ולחיצוניים.

ואחריו יצא החסד, עיקר פעולת קו האמצעי, להכריע את הימין ולהמשיך החסדים, להלביש החכמה שבשמאל, שהייתה חושך מחיסרון של חסדים. וכיוון שגילה החסדים, שהוא נסיעת דגל מחנה ראובן, יצאה אחריהם המלכות להיכלל בימין.

כי המלכות נבנית תחילה מחכמה בלי חסדים, והייתה חושך. ע"כ אחר שנגלו החסדים, עם נסיעת מחנה ראובן בדרום, יצאה אחריו המלכות, דגל מחנה אפריים, להתלבש בחסדים. וכיוון שעיקר בניינה של המלכות הוא משמאל, ע"כ הלך אחריה דגל מחנה דן, שהוא משמאל.

ולפיכך הקדים המזרח לדרום, משום שהמזרח מחזק את הדרום ומייחד אותו עם הצפון. וכיוון שהוא המשלים את הדרום, הלך תחילה.

ולפיכך הקדים המערב את הצפון, כדי שיהיו החסדים של דרום לפניו, והחכמה של צפון אחריו. כי כך היא המלכות בגדלותה, שחסדים הם הפָנים שלה, וחכמה היא האחוריים שלה. ולפיכך הלך דרום לפניה, והצפון אחריה.

ובדברים אלו מתבארים כל דברי המאמר. כי תחילה מבאר הזוהר בדרך כלל, שי"ב גבולים שבמלכות נחתמים מי"ב גבולים דהוי"ה דז"א. שי"ב גבולים שבמלכות הם כעין שלמעלה בז"א, חו"ג תו"מ שבכל אחת ג' קווים. ואח"כ מבאר בפרטות ד' החיות וד' המלאכים, שהם מרכבה לשכינה, שעליהם מתגלה הארת החכמה שבמלכות.

ואח"כ מבאר היחס מד' דגלים שלמטה, למרכבה של המלכות שלמעלה. ואח"כ מבאר סדר הילוכם של הדגלים ביחס המרכבה של המלכות, שמזרח ודרום הולכים תחילה, ואח"כ מערב וצפון.

ואח"כ מתרץ את השינוי שנעשה בדגלים, שהסֵדר היה: מזרח דרום מערב צפון. ולא כדרכו תמיד: דרום צפון מזרח מערב. שזה נמשך משורש י"ב גבולים שבז"א, הוי"ה, ששורשו ת"ת שעלה והכריע בין ב' קווי הבינה ונעשה שם דעת, הנקרא ג"כ מזרח, להיותו מעיקרו ת"ת.

החכמה דימין, עצם החכמה, נמשכת מחו"ס, חכמה דע"ס דאו"י, שנסתמה ולא מגיעה לעולמות. זכר ונוקבא בחכמה זו נקראים או"א עילאין, י' דהוי"ה. הארת החכמה המתפשטת בעולמות היא רק מבינה דע"ס דאו"י, השבה להיות חכמה, שזכר ונוקבא שלה נקראים ישסו"ת, אות ה' דהוי"ה.

בדרך כלל נבחנים י"ה דהוי"ה לימין ולשמאל. והו', קו אמצעי, מכריע ומייחד אותם. אמנם בדרך פרט, כשעולה הת"ת להכריע בין י"ה, עולה תחילה לייחד ימין ושמאל שבי' דהוי"ה, או"א עילאין. ומהייחוד שלהם אין נמשכת חכמה, אלא חסד בלבד. לפיכך מכונה הדעת המייחדת או"א עילאין בשם דעת הנעלם.

ואח"כ בא ומייחד ימין ושמאל שבאות ה' דהוי"ה, ישסו"ת, שהיא בינה השבה לחכמה. שע"י הדעת, המייחדת אותם, נמשכים חסדים וחכמה ביחד, כי בהם מתגלה החכמה. ולפיכך נקראת דעת זו דעת המגולה.

ונאמר, י' היא מזרח, שהי' דהוי"ה, או"א עילאין, מאירים ע"י המזרח, שהוא דעת הנעלם המייחד אותם. והיא התחלת האור, כי תחילת האור היוצא ע"י ייחוד הדעת היא בי' דהוי"ה, שמזיווגם זה יוצא הדרום, חסד. משא"כ הצפון, חכמה, נעלם כאן. ודרום יוצא ותלוי בתחילת המזרח, דעת הנעלם, המתחיל מאו"א עילאין, וע"י זיווגו יוצא החסד בלבד.

אמנם החסד אינו יוצא ישר מאו"א עילאין לז"א, אלא, אות ה', היא דרום, כלומר, ממנה יוצא הדרום בעולם. כי החסד יוצא מבינה לז"א, אלא הי', חכמה, נכנסת בתחילת המזרח, שאו"א, י', נכנסים ומזדווגים ע"י דעת הנעלם, הנקרא תחילת המזרח, ומוציא החסד לז"א דרך אות ה' דהוי"ה, בינה. כי כל מדרגה לא תוכל לקבל משהו, אלא ממדרגה הסמוכה לה, ולא מעלי עליונה.

והתבאר, שהחסד, דרום, קו ימין, מתגלה ע"י תחילת המזרח, דעת הנעלם שבי' דהוי"ה. ונמצא, שהייחוד דג' קווים, לגלות חכמה וחסדים, אינו נוהג באו"א עילאין, י' דהוי"ה, שמגלה שם רק קו ימין. אלא בישסו"ת מתגלה הייחוד דג' קווים.

ומאות ה' תלויים דרום וצפון, ואותו שביניהם, קו האמצעי המייחד אותם. שמאות ה' דהוי"ה, בינה, ישסו"ת, מתגלים ג' קווים, דרום צפון ואמצעי, שקו האמצעי כאן הוא דעת המגולה, הממשיך חכמה וחסדים יחדיו, ע"י ייחוד צפון ודרום זה בזה.

התבאר, שהייחוד ע"י תחילת המזרח, המתגלה בי' דהוי"ה, מגלה רק קו ימין, חסד, דרום. והייחוד הנעשה בה' דהוי"ה ע"י דעת המגולה, מגלה צפון, קו שמאל, חכמה. וי' מזרח, מגלה החסד בכוח מזרח, שהוא דעת הנעלם.

ונמצא י"ה, דרום וצפון, תלויים בהם. שמזיווג הי' תלוי החסד, קו ימין, מקור החסדים, אבל קו שמאל נעלם בו. ומזיווג ה' מתגלה קו השמאל, צפון, כי בו גילוי חכמה דשמאל. נמצא שצפון תלוי בה'. ומבחינה זו נבחנים או"א לקו ימין, וישסו"ת לקו שמאל, שהם י"ה, והו' באמצע, שהו' דהוי"ה מזווגת אותם.

ודרום, חסד, אחוז במזרח ותלוי בו כמו ענף בשורשו. כי דעת הנעלם, התחלת השמש, עיקרו ת"ת, הנקרא שמש ומזרח, אלא בעלייתו לי"ה נעשה דעת. ובהתחלת הדעת באו"א עילאין נעשה שורש לגילוי החסד, שעל ידו מזדווגים או"א עילאין ומוציאים החסד.

ובזה מובן למה הלך דגל מחנה יהודה שבמזרח, ת"ת, לפני דגל מחנה ראובן שבדרום, החסד. משום שהמזרח, תחילת המזרח, דעת הנעלם, הוא השורש של גילוי החסד. והחסד, הדרום, הוא ענף שלו.

והזוהר מביא דוגמה מההַזָאוֹת שעל המזבח: בתחילה מקדים הקרן הדרומית מזרחית, משום שהחיזוק של דרום, חסד, הוא במזרח, ת"ת. שהוא התחלת השמש, דעת הנעלם, שע"י זיווגו מתגלה אור החסד. שעיקר כוח קו האמצעי, שמש, נמצא בהתחלתו, בדעת המייחד או"א עילאין להמשיך אור החסד.

ואח"כ, מזרחית צפונית, אחר שהדרום לקח חיזוקו מהמזרח, שהתגלה על ידו בייחוד דעת הנעלם בי' דהוי"ה, מאיר המזרח, לגלות הצפון, השמאל. שהדעת, המזרח, בא ומייחד ימין ושמאל שבאות ה' דהוי"ה, ישסו"ת, שמהייחוד הזה מתגלה ומאיר הצפון, בדעת הנגלה.

והצפון נכלל בדרום. ע"י המזרח, דעת הנגלה, נכללים ב' הקווים זה בזה, וחכמה דשמאל מתלבשת בחסדים דימין. ואח"כ בא לו לקרן צפונית מערבית. כי המערב, שהוא בה"ת, מלכות, נוטל מצפון. שהמלכות, מעריב, נבנית בעיקר מקו שמאל.

ואח"כ, מערבית דרומית, שהמלכות הולכת להתחבר בדרום, כי החכמה שבה צריכה להתלבש בחסדים, דרום. וע"כ המערב מקבל מהדרום. ונמצא עכשיו שהמערב, המלכות, פניהָ לדרום, כדי שמלכות תקבל חסד מהדרום. ואחוריה לצפון, כדי שתקבל הארת החכמה שבצפון.

והרי זה דומה לנסיעת הדגלים, שדגל מחנה אפריים שבמערב, מלכות, פניו לדרום, כי נוסע אחר דגל מחנה ראובן שבדרום, כדי לקבל ממנו חסד. ואחרי הדגל של המלכות, נוסע דגל מחנה דן שבצפון, שהוא גבורה וקו שמאל, שהמלכות מקבלת ממנו חכמה.

ונמצא, דגל מחנה אפריים שבמערב, פניו לדרום ואחוריו לצפון, כמו בהזאות המזבח. כי אין המלכות מקבלת מצפון, קו שמאל, אלא בכלים דאחוריים שלה. ובכלים דפנים מקבלת חסדים מקו ימין.

והתבאר טעם הליכת הדגלים, שהיו מזרח תחילה, שהוא דעת הנעלם, התחלת האור, שורש לאור החסד הנגלה מאו"א. וע"כ הולך אחריו הדרום, הענף שלו. ואחריו המערב, המלכות, שפניה צריכים להיות לדרום. ואחריו הצפון, שאחוריה של המלכות צריכים להיות לצפון. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ותחת, בכל מקום פירושו אחוריים.

37. הקב"ה נותן מיטתו בין צפון לדרום, שמיטתו היא המלכות. ונאחזת בבן, בז"א, שהוא בין דרום לצפון. וע"כ יש לבני אדם לתת מיטתם בין צפון לדרום, שימין המיטה יהיה לדרום, ושמאל המיטה לצפון. כמו עמידת ז"א בין דרום לצפון.

ונותנים להם בנים זכרים, משום שמתכוונים כלפי האמונה השלמה העליונה בשלמות הכול, אל הקב"ה, שהוא בין צפון לדרום, ואל כנ"י, המלכות, שנקראת מיטה, שהיא בין צפון לדרום, ודאי יהיו להם בנים זכרים.

38. ובכל דבר צריכים להראות מעשה, שיהיה כעין של מעלה. וכמו שמראה המעשה למטה, כך מתעורר עליו למעלה.