ואתה תֶחֱזֶה בסוד השׂערות

[ואתה תחזה ברזא דשערא]

68. זה ספר תולדות אדם. מדובר בעניין הצורות של בני אדם, להכיר באלו תולדות אדם, את הצורה שבסודות האדם: בשׂיער, במצח, בעיניים, בפנים, בשפתיים, ברשמי היד, ובאוזניים. בשבע אלו ניכרים בני אדם.

69. ניכר בשיער. כי כל מי ששערותיו קמוטות, שמסולסלות, ועולות על ראשו כלפי מעלה, שאינן תלויות למטה מראשו, הוא בעל כעס. ליבו קמוט כמו סחבה, מלא פחד. מעשיו אינם טובים. בשותפות צריכים להתרחק ממנו.

70. אם שערותיו חלקות ביותר ותלויות למטה: טוב להשתתף עימו, רווח נמצא בו, שישׂתכר וירוויח עימו. והוא כשלעצמו, בלי שותף, אין לו הצלחה. בעל סוד בסודות העליונים, בסודות קטנים אינו עומד בהם. מעשיו לפעמים טובים ולפעמים אינם טובים.

71. ואם שערותיו תלויות למטה ואינן חלקות: אין פחד בליבו. בעל זדונות הוא. חושק למע"ט, והם יפים לפניו, ואינו עושה אותם. וכשיגיע לזִקנה, חוזר להיות ירא ה', ומעשיו יפים.

והדברים אמורים בדברי העולם, שאז הוא בעל זדונות, ואינו עושה מע"ט. אבל בדברי שמיים, יצליח כל מי שיתקרב אליו. לא יתגלו לו סודות עליונים, אבל סודות קטנים, טוב הוא לשמור אותם. מדָבר קטן עושה דבר גדול, ודבריו נשמעים. וזהו אות זי"ן.

השׂערות הן הכלים של החכמה במקום יציאתה. וע"כ הן בחינת דינים. ובדרך כלל, יש להבחין בהן שלוש מדרגות, הנמשכות משלוש נקודות חולם שורוק חיריק:

א. אם שערותיו של בעל המדרגה מסולסלות ועולות למעלה, מורה שהוא במדרגת הקטנות של השערות, מבחינת נקודת החולם. שאז הן חסרות ג"ר, וע"כ הן עולות על ראשו כלפי מעלה. כלומר, שאינן משפיעות אלא מלמטה למעלה.

ונאמר, שהוא בעל כעס, כי הדינים שבהן, מביאים אותו תמיד לידי כעס. ליבו קמוט כמו סחבה, שליבו מלא פחד מהדינים. מעשיו אינם טובים, כי החיסרון של ג"ר מביא אותו למעשים רעים. בשותפות צריכים להתרחק ממנו, שכל המשתתף עימו ניזוק ממנו.

ב. אם שערותיו חלקות ביותר ותלויות למטה, שהיותן תלויות למטה, מורה שיש בהן ג"ר, המשפיעות מלמעלה למטה. והיותן חלקות ביותר, מורה שלא נגלה בהן שום דין. ואז, טוב להשתתף עימו.

כלומר, אחר שייתקנו ג' קווים, יקבלו ממנו קו ימין וקו אמצעי, שהם שותפיו, את הארת הג"ר שלהם. ורווח נמצא בו, כלומר הארת הג"ר. והוא כשלעצמו, בלי שותף, אין לו הצלחה. כי בהיותו לבדו הוא מחוּסר חסדים, כבחינת נקודת השורוק, וע"כ הוא סתום, שאין החכמה שבו יכולה להאיר בלי חסדים.

הוא בעל סוד בסודות העליונים, כלומר, שיש בו אור החכמה, שנקרא סודות עליונים. אבל בסודות קטנים אינו עומד בהם, כי הוא מחוּסר חסדים, הנקראים סודות קטנים.

וע"כ כל עוד שהוא לעצמו, הוא חושך, כי החכמה אינה יכולה להאיר בו מחמת חיסרון של חסדים. וע"כ מעשיו לפעמים טובים ולפעמים אינם טובים, שמבחינת השתתפותו אח"כ בין הקווים, מעשיו טובים. ומטרם שמשתתף עם הקווים, מעשיו לא טובים.

ג. ואם שערותיו תלויות למטה ואינן חלקות, שיש בו ג"ר, וממשיך מלמעלה למטה, ואינן חלקות, כי התגלו בהן דינים. ועכ"ז הן תלויות, שממשיכות מלמעלה למטה. וניכר מזה, שאין בו יראה מפני הדינים.

בעל זדונות הוא. כי עם המשכתו מלמעלה למטה, הוא מרבה דינים, כמ"ש, לפֶּתח חטָאת רובץ. וחושק למע"ט, ויפים בעיניו, אבל לא יוכל לעשות אותם, מחמת התגלות הדינים.

וכשיגיע לזקנה, לאחר שיתוקן בתיקון קווים, חוזר להיות ירא ה', ומעשיו יפים, כי אז מהדינים האלו המתגלים בעת המשכתו מלמעלה למטה, נעשה מסך דנקודת החיריק. שעל ידו מכריע הקו האמצעי את ב' הקווים ימין ושמאל, ומקיים הארת שניהם.

והדברים אמורים בדברי העולם, בנוקבא הנקראת עולם, שאז נבחן לבעל זדונות, להיותו מרבה דינים בה. אבל בדברי שמיים, בדברי ז"א, יצליח כל מי שיתקרב אליו, כלומר, קו האמצעי שיתקרב אליו, ויקבל ממנו הדינים לבחינת תיקון מסך דחיריק.

ואז, לא יתגלו לו סודות עליונים, חכמה, מחמת הדינים שבו. אבל סודות קטנים, חסדים, טוב הוא לשמור אותם. כי המסך דחיריק עם הכרעתו את הקווים נמצא שומר שלא יחסר עוד אור החסדים, הנקראים סודות קטנים.

ועכ"ז יש בו חכמה ג"כ, כי מדָבר קטן עושה דבר גדול, ודבריו נשמעים, שמהארת החסדים הנקראים דבר קטן, עושה הארת החכמה הנקראת דבר גדול. כי מתוך שחסדים דקו אמצעי פתחו את ב' הקווים ימין ושמאל, זוכה קו האמצעי, שהוא חסדים, בהארת ב' קווים העליונים, שהם חכמה, כי כל השיעור שהתחתון גורם שיאיר בעליון זוכה בו התחתון.

ונמצא, שדבר קטן, אור החסדים, נעשה אור גדול, ג"ר. ומדרגה זו היא בחינת אות זי"ן, מלכות במוחין דחכמה, שאז היא עטרת בעלה.

72. שיער שחור וצהוב יותר, הוא מצליח בכל מעשיו, בדברי העולם, המלכות, ובסחורה, שפע המלכות, כמ"ש, הייתה כאוניות סוחר. וכדומה להם. הוא ותרן. זה מצליח לבדו, בלי שותף. ומי שמתחבר עימו בשותפות, אינו מצליח לימים רבים, אלא מצליח מיד, וההצלחה פורחת ממנו. כי הוא בכלל של אות ז'.

שערות הן כלים דחכמה במקום יציאתה. אמנם אח"כ, מיתקנים בג' קווים, ואז עיקר ההיכר בהם הוא בגוונים. וכאן הזוהר מדבר ממדרגת קו אמצעי, שבכוח המסך דחיריק הוא מייחד ב' הקווים ימין ושמאל.

ונודע שיש ב' פעולות במסך הזה. בתחילה נגלה בו המסך דצ"א, שהוא מלכות דמדה"ד. ואז גוון השערות שחור בלי שום צהיבות. ובמצב הזה הוא ראוי לקבל רק חסדים ולא חכמה.

והפעולה האחרת היא להמתיק המסך במדה"ר, בינה. ובזה נעשה ראוי לקבל גם אור החכמה. ובמצב הזה שערותיו שחורות וצהובות, שהצהיבות מורה על המיתוק דמדה"ר.

שיער שחור וצהוב, מורה על פעולה שנייה של קו האמצעי, שהמסך דחיריק כבר נמתק במדה"ר וראוי לקבל חכמה. בין שממשיך חסדים, ובין שממשיך הארת חכמה, הוא מצליח בצורכי הנוקבא, הנקראת עולם. ובסחורה, בשפע שלה, כמ"ש, הייתה כאוניות סוחר ממרחק תביא לַחְמָה, שזו הארת החכמה המאירה מרחוק.

הוא ותרן, אע"פ שקו האמצעי חשקוֹ בחסדים ולא בחכמה, מ"מ מוותר על שלו, וממשיך חכמה לצורך הנוקבא. שבהיותו לבדו הוא ממשיך אור החסדים ומצליח.

ומי שמתחבר עימו בשותפות, כלומר הנוקבא שמתחברת עם קו האמצעי לקבל ממנו חכמה, אינו מצליח לימים רבים, אלא מצליח מיד, וההצלחה פורחת ממנו. כי החכמה אינה מאירה בז"א, אלא רק בעת נסיעת הקווים, וכשנחים פורחת החכמה מהם. ומדרגה זו היא בכלל של אות ז'.

73. שיער שחור שאינו צהוב, לפעמים הוא מצליח ולפעמים אינו מצליח. זה טוב לשותפות ולהשתדלות עימו לזמן קרוב, ולא לזמן רחוק. כי לזמן רחוק יחשוב מחשבות. וכדי שלא ייפרדו ממנו, הוא טוב לזמן קרוב.

זה יצליח בתורה, אם ישתדל אחריה. ויצליחו בו אחרים. אין לו סוד לזמן רחוק. צר לב הוא. יראה בשונאיו. לא יכלו לו שונאיו. והוא צר לב, כמו אות י' קטנה וצרה, ואינו עומד בכלל אות ז', אלא י' לבדה באותיות הקטנות.

הזוהר מדבר ממדרגת קו האמצעי בפעולה הראשונה שלו, שאז הוא במסך דמדה"ד שאינו נמתק בבינה, ואינו ראוי לקבל חכמה, אלא חסדים בלבד. ע"כ נאמר, שיער שחור שאינו צהוב. כלומר, שאינו נמתק במדה"ר. אז, לפעמים הוא מצליח ולפעמים אינו מצליח, כשממשיך חסדים הוא מצליח, וכשממשיך חכמה אינו מצליח.

זה טוב לשותפות ולהשתדלות עימו לזמן קרוב, ולא לזמן רחוק. שטוב רק להמשכת החסדים, המכונה זמן קרוב, משום שאין בהם דינים. ולא לחכמה, המכונה זמן רחוק, כי לזמן רחוק צריכים להמשיך מחכמה, הנקראת מחשבה. והוא אינו ראוי לזה, מחמת שלא נמתק המסך בבינה.

וכדי שלא ייפרדו ממנו, מחשש שיפרשׁו ממנו ולא ירצו לקבל אותו, עשה אותו המאציל טוב להמשכת החסדים. וזה יצליח בתורה, אם ישתדל אחריה, בבחינת הו"ק שבתורה.

ויצליחו בו אחרים, אותם שייקחו את המסך הזה וימתיקו אותו בבינה, הם יצליחו גם לג"ר, אבל לו עצמו, אין לו סוד לזמן רחוק, כי אין לו סוד מהארת החכמה. צר לב הוא. שהחָסֵר מֵחכמה נבחן לצר לב, כי החכמה משכָּנה בלב, כמ"ש, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. וע"כ בחסרונה משם מצטמצם הלב.

יראה בשונאיו, כי הקו האמצעי מכניע בכוח המסך הזה את כל הדינים שבקו שמאל, שהם נבחנים לשונאי הקדושה. ולא יוכלו לו שונאיו, כי כוחו חזק יותר מכולם, ומוכרחים להיכנע מפניו.

אע"פ שהוא צר לב, חסר חכמה, מ"מ מכניע את כל שונאיו. כמו אות י' קטנה וצרה, שהיא המלכות בשעה שאינה ראויה לחכמה. ואינו עומד בכלל אות ז', כי אות ז' מורה על המלכות בשעה שמקבלת חכמה. אלא י' לבדה באותיות הקטנות, כי אותיות קטנות מורות על חיסרון של חכמה.

74. אם השערות נקרחו, יצליח במעשיו. והוא רמאי. רעב בביתו. נראה מבחוץ שהוא ירא חטא, ואינו כך בפנימיות. וכל זה הוא מטרם שבא לזִקנה. ואם נקרחו שערותיו לעת זקנה, הוא מתהפך ממה שהיה בתחילה, הן לטוב והן לרע.

75. והדברים אמורים, בשיער שנקרח בין עיניו על המוח, במקום שמניח תפילין. ואם במקום אחר שבראש, אינו כך, שאין הוא רמאי, אלא בעל לשון הרע, בלחש בלי הרמת קול. לפעמים הוא ירא חטא, ולפעמים לא. וזהו באות ז' כשהיא כלולה באות י'.

76. עד כאן סודות השערות ליושבי על כיסא הדין, היודעים הדרכים והסודות שבתורה, להכיר המכוסה שבבני אדם, שהם בצלם אלקים, שהשם הזה, אלקים, הוא סתום אצלם, המתבאר לכמה דרכים.