כבד את אביך
485. ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נהר, זוהי הנביעה של המעיין, שיוצאת תמיד ואינה נפסקת. ומהנהר של המעיין הזה מוּשקה כל גן העדן. והנהר ההוא של המעיין הקדוש נקרא אב, משום שהוא נובע להזין את הגן.
זו"ן מצד אצילותם אינם ראויים לקבל אור העליון, משום ששולטת בהם מלכות דצ"א. וכדי שיהיו ראויים לקבלת האור, העלתה הבינה אליה את המלכות הזו, שע"י עלייה זו נעשתה ראויה לקבלת האור. ומטעם התיקון הזה, השתנה שמם של חו"ב שבבינה לאו"א. וזו"ן נקראים בנים שלהם, להיותם מתקנים ודואגים לתיקון זו"ן, כאו"א על בנים.
והנה העלייה הראשונה של המלכות במקום בינה הייתה בראש א"א, שמחמת עלייה זו יצאה הבינה מראש א"א, שמטעם זה נקרא א"א, ראשית. כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. כי עדן, הוא חכמה דא"א. ונהר, היא הבינה שיצאה מראש ונעשתה לגוף דא"א בלי ראש, כדי להשקות את הגן, לתת אור אל המלכות. כי לולא ההעלאה הזו לא יכולה המלכות לקבל אור לעולם.
חכמה דא"א נקראת עדן. והוא המעיין. ובינה, היוצאת ממנו, נקראת נביעה. ונקראת נהר. הבינה הזו נקראת אב, משום שהיא קיבלה המלכות לתוכה והתמעטה על ידה לגוף, כדי לתקן אותה. ומטעם זה נקרא חו"ב שבה בשם או"א. שמטעם שהיא דואגת לתיקון הגן, המלכות, ע"כ נקראת אב.
486. עדן נקרא אב, משום שעדן נמשך ממקום שנקרא אַין, כתר דא"א, שבו אין שום השגה. ותחילת הגילוי לתיקון המלכות בבינה נעשה בראש א"א, שנקרא עדן. שמטעם זה נקרא א"א ראשית, ומשום זה נקרא אב. המקום שממנו מתחיל להימשך הכול, נקרא אתה, ונקרא אב. כמ"ש, כי אתה אבינו.
487. כבד את אביך ואת אימך. כבד את אביך, זה הקב"ה, ז"א. ואת אימך, זו כנ"י, מלכות. את אביך, אֶת, בא לכלול השכינה העליונה, שהיא הנוקבא העומדת מחזה ולמעלה דז"א.
כבד את אביך, סתם. ואת אימך, סתם. כי הכול הוא בחשבון. כלומר, שרומזים הן לחו"ב והן לזו"ן. כי את, בא לרבות כל מה שלמעלה ולמטה. הן או"א והן זו"ן.
488. המקום שממנו מתחיל להימשך הכול נקרא אתה. ההוא, שנסתר ואין בו התחלה להשפעת המוחין, נקרא הוא, לשון נסתר. המקום, שממנו נמצאת התחלה להשפעת המוחין, נקרא אתה, ונקרא אב. והכול אחד.
489. ודאי הכול אחד. כבד את אביך, זה הקב"ה, ז"א. ואת אימך, זו כנ"י, המלכות. כי כתוב, בנים אתם לה' אלקיכם. כלומר המקום ההוא, שנקרא בנים, שהם זו"ן. ומשום זה סָתם הדבר, כבד את אביך ואת אימך, לכלול הכול, כלומר או"א שלמעלה ושלמטה. לכלול בו את הרב שלו, שהוא מביא אותו לחיי העוה"ב, והוא בכלל הקב"ה.
490. בחמשת הדיברות שבימין כלול הכול. באלו חמשת הדיברות נחקקו חמישה אחרים שבשמאל. חמישה בתוך חמישה. כיצד? אנוכי ה' אלקיך, הוא כנגד, לא תרצח. שניים אלו בכלל אחד נכללו. כי מי שרצח ממעיט דמות וצלם של אדונו, כמ"ש, כי בצלם אלקים עשָה את האדם. וכתוב, ועל דמות הכיסא, דמות כמראֵה אדם.
491. כתוב, שופך דם האדם, בָּאדם דמו יישפך. מי ששופך דם, כאילו ממעיט דמות וצלם שלמעלה. כלומר, לא מיעט דמות זו של התחתון, אלא דמות אחרת. באדם העליון מגיע הפגם ההוא מהדם ששפך. משום שכתוב, כי בצלם אלקים עשה את האדם. ומשום זה תלויים זה בזה, אנוכי ה' אלקיך תלוי בלא תרצח.
492. לא יהיה לך אלוהים אחרים, הוא כנגד, לא תנאף. הנואף, משקר בשמו של הקב"ה, שנרשם באדם. ובזה כמה חטאים וגזרות ועונשים תלויים. ומי שמשקר בזה משקר במלך, כמ"ש, בה' בָגָדוּ כי בנים זרים יָלָדוּ. וכתוב, לא תשתחווה להם ולא תָעבדֵם. וזה בזה תלויים. לא יהיה לך, תלוי בלא תנאף.
493. לא תישא את שם ה', הוא כנגד, לא תגנוב. כתוב, חולֵק עם גנב שונא נפשוֹ, אָלָה ישמע ולא יגיד. ודאי זה בזה תלוי. כי לגנב מזדמן להישבע לשקר, מי שעושה זה עושה זה.
494. זָכוֹר את יום השבת, הוא כנגד, לא תַענֶה ברֵעֲך עֵד שקר. שבת נקראת עדוּת. וצריך האדם להעיד על זה שכתוב, כי ששת ימים עשה ה'. ושבת היא כלל הכול.
מה שכתוב, תיתן אמת ליעקב, הוא כמ"ש, ושָמרו בני ישראל את השבת. שמי שמעיד שקר, משַקר בשבת, שהיא עדות אמת. ומי שמשקר בשבת, משקר בכל התורה. ומשום זה, זָכוֹר תלוי בלא תענה.
495. כבד את אביך, הוא כנגד, לא תחמוד אשת רֵעֶך. כבד את אביך, אביך ממש. כי מי שחומד אישה ומוליד בן, הבן ההוא מכבד אחֵר שאינו אביו.
כתוב, לא תחמוד בית רֵעֶך שָׂדֵהוּ. וכתוב כאן, בכבד את אביך, על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לָך, שפירושו, זה שנותן יהיה שלך, ולא תחמוד אחר. ודאי שכבד את אביך תלוי בלא תחמוד.
496. ובאלו חמישה הדיברות הראשונים שבימין, כלולים חמישה הדיברות האחרים. ומשום זה כתוב, מימינוֹ אש דת למו. שהכול נעשה ימין. וע"כ ניתנה התורה בחמישה קולות. כל עשרת הדיברות היו חמישה בתוך חמישה, וכנגדם חמישה חומשי תורה.
497. באלו עשרת הדיברות נחקקו כל מצוות התורה, הגזרות והעונשים: טהרה וטומאה, ענפים ושורשים, אילנות ונטיעות, שמיים וארץ, יַמים ותהומות.
כי התורה היא שמו של הקב"ה. כמו ששמו של הקב"ה נחקק בעשרת הדיברות, אף התורה נחקקה בעשרת הדיברות. עשרת הדיברות הם שמו של הקב"ה. והתורה כולה היא שם אחד, השם הקדוש של הקב"ה ממש.
498. אשרי חלקו של מי שזכה בה, שמי שזכה בתורה זכה בשמו הקדוש. זכה בהקב"ה ממש, כי הוא ושמו אחד הוא.