וירַח את ריח בגדיו
148. ויָרַח את ריח בגדיו, ויאמר, ריח בנִי כריח שׂדה. וירח את ריח בגדיו, משמע שהלבושים היו מעלים ריח טוב שלא נעדר מהם לעולם הריח ההוא.
כתוב, ריח בגדיו. וכתוב, ריח בני. ולא כתוב, ריח הבגדים, אלא, ריח בני. כיוון שנכנס יעקב, נכנס עימו גן עדן. ואותם הבגדים היו של אדה"ר. כמ"ש, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כוֹתְנות עור וילבישֵם, והוציא אותם מגן עדן.
149. והרי כתוב, ויתפרו עלה תאנה. א"כ, מהן כותנות העור, שעשה להם ה'? ולמה כתוב, ויעש ה' אלקים? הלוא תפרו מעצמם? ולמה כתוב, כותנות עור, הרי לא היו אלא עלה תאנה? אלא כותנות עור, פירושו, לבושי כבוד. והיו מעלים ריח מהבשמים שבעדן.
150. בשם מלא נעשו. כמ"ש, ויעש הוי"ה אלקים, שהוא שם מלא, שלא נעשו בו שמיים וארץ, שבהם כתוב אלקים בלבד. אבל כתוב, ביום עשׂוֹת הוי"ה אלקים ארץ ושמיים? כי כשנעשו, לא נעשו בשם מלא. וכשהתקיימו, בשם מלא התקיימו. והכתוב, ביום עשות ה' אלקים, נאמר לקיום.
151. ונאמר, שאלו הלבושים באו לאותו רשע עשיו, שלקח אותם מנמרוד. והרי כתוב, לאדם ולאשתו. כלומר, שעשה לבושים לאדם ולבושים לחוה. ומה נעשה עם הלבושים של חוה? ובמה נקברו? והייתכן שהם עזבו והשליכו מעצמם זוהר העליון שנתן להם הקב"ה?
152. אלא, אלו הלבושים שהתלבשו בהם אדם וחוה, לא התלבש בהם אדם אחר. כי באלו הלבושים היו דומים כעין של מעלה. ולא התלבשו בהם מעצמם, אלא כמ"ש, וילבישם. שהקב"ה הלביש אותם. אשרי חלקם.
153. כתוב, ה' אלקיי גָדלת מאוד, הוד והדר לבשת. וכתוב, הוד והדר לפניו. וכתוב, עוטה אור כַּשַׂלְמָה, נוטה שמיים כיריעה. כיוון שהתלבש, ברא העולם. שהתעטף הקב"ה באור וברא את השמיים. וכעין התלבשות זו היו הבגדים של אדה"ר. כמ"ש, ותיקח רבקה את בגדי עשיו בנה הגדול, החמודות אשר איתה בבית, וַתַלְבֵּש את יעקב. החמודות, פירושו בגדי מלכות, במשי ובזהב. ודרך העולם הוא לגנוז אותם בבשמים ובריחות, בשביל לבושי כבוד.
154. וירח את ריח בגדיו, בתחילה. שהיה מעריך שמהם בא הריח. וכשהרגיש, אמר, רְאה ריח בני, כי ידע שבו תלוי הדבר, שבשבילו עלה הריח, ולא מן הלבושים. כריח שדה אשר בירכו ה'. ומאין היה יודע יצחק, ריח שדה אשר בירכו ה'?
155. אלא ב' דברים הם והכול הוא אחד. שכתוב, וייצא יצחק לשׂוּחַ בשׂדה לפנות ערב. והוא אחד עם השדה אשר בירכו ה'. האם לא היה לו בית או מקום אחר להתפלל? אלא אותו השדה היה, אשר קנה אברהם סמוך למערת המכפלה, כמ"ש, השׂדה אשר קנה אברהם מאת בנֵי חֵת. ובשעה שהיה יצחק בא אל השדה, ראה השכינה עליו, והעלה ריחות עליונות קדושות. ומשום זה היה מתפלל שם, וקבע אותו למקום תפילה.
156. למה אברהם לא התפלל שם, בשדה מערת המכפלה, כמו יצחק? משום שקביעוּת של מקום אחר הייתה לו בתחילה, ודבר אחר של ריח ראה בהר המוריה, הנקרא ע"ש המור הטוב, שהיה שׁם.
157. והכול היה אצל יעקב. כי מלבד הריח שלו, גם גן עדן נכנס עימו, וע"כ בירך אותו. וע"כ לא תלה הדבר בלבושים, אלא ביעקב ממש, שראה שבו תלוי דבר הריח, והוא ראוי וזכותו עולה להתברך, ונכנס עימו גן עדן. ומשום זה, כשהתרעם עשיו, אמר, גם ברוּך יהיה.