י' פותחת בחקיקותיה
[יו"ד בגליפוי]
190. י' פותחת בחקיקותיה, ומתפשטות האותיות בצדדים. כל אות מהשם הוי"ה מתפשטת בג' קווים. ומתקשרות בי', שכל קו מהן נקשר בי', שהיא חכמה וקו ימין.
י' הולכת לי'. החכמה, י' ראשונה של השם יאהדונה"י, הולכת ומתפשטת עד הי' האחרונה, המלכות. כי מתפשטת באו"י עד המלכות. י' שהיא מלכות, עולה לי', שהיא חכמה. שהמלכות מעלה או"ח עד החכמה, ונכללת החכמה בע"ס, שזהו שהי' פותחת בחקיקותיה.
ואח"כ י', חכמה, הולכת לו', ז"א, שמתפשטת לז"א ונעשית ראש ו'. אמנם תחילה מתקבצים האורות של החכמה באות ה', בינה, ומכוונת את הדעת, שהדעת מכוונת באמצע, בין חכמה לבינה ואח"כ התחברה האות ה' בו', שהאורות דבינה, של ה"ר דהוי"ה, מתחברות ובאות בו' דהוי"ה, ז"א.
191. הזוהר מפרש ג' הקווים שבבינה, ואיך כל אחד נקשר בי', חכמה. ה"ר שבשם הוי"ה, בינה, אוחזת שעריה, נ' (50) שערי בינה, בחקיקות מסודרות. כלומר, בהעלאת המלכות לבינה, והורדתה למקומה. שמזה יוצאים ג' קווים בבינה, ואז אוחזת בהארת 1570 מסדרונות סתומים. אֶלף, חכמה וקו ימין. חמש מאות, בינה וקו שמאל. ושבעים, דעת וקו האמצעי.
מוחין אלו הם שורשים להארת החכמה, ע"כ נקראים מסדרונות, שהם פתוחים לכל עבר. ומצד שאין כאן מקום הארתם, כי בבינה שולט החסד ולא החכמה, הם נבחנים לסתומים. כי לא ייפתחו אלא במלכות, ששם מקום שליטתם. וכל ג' הקווים האלו הם החכמה שבבינה, וקו ימין שלה, הכלול מג' קווים.
ואח"כ עולה ה"ר, בינה, ומתעטרת חמישים פעמים לחמישים שערי בינה, שהם קיום של כל קיום, הבינה של הבינה וקו שמאל שלה, שהוא שורש כל המוחין, הנקראים קיום. וכאשר נחקקה הבינה בעטרותיה, שתי העטרות שלה, הדעת שלה, אז מאירים פני המלך, ז"א. כי כל האורות דז"א נמשכים משתי עטרות אלו, ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. והו' מתפשטת באלו האורות לע"ב (72) חקיקות, השם ע"ב. כי הו' כוללת ו"ק, חג"ת נה"י, ובכל קצה מאירות י"ב (12) בחינות, חו"ב תו"מ שבכל אחת ג' קווים, ושש פעמים י"ב הם ע"ב. והתבאר, איך ג' קווים חב"ד דבינה נקשרים בחכמה.
המוחין דחכמה מכונים אֶלף, כמ"ש, ואאַלֶפְךָ חכמה. המוחין דבינה מכונים חמש מאות, ע"ש חמש הספירות שלה חג"ת נ"ה, שספירותיה מאות. ומוח הדעת מכונה שבעים, ע"ש חג"ת נהי"ם שלו, כי ספירות דז"א הן עשרות. ואנו מחשיבים בבינה רק חג"ת נ"ה ולא יסוד ומלכות, כי התפשטות בינה עד הוד ולא יותר. הדעת נבחנת לשתי עטרות, כי חג"ת נה"י שבדעת הם עטרה דחסד, והמלכות שבדעת היא עטרה דגבורה.
192. אחר שהתפשטו ג' קווי חב"ד בבינה, באות ה', היא מעטרת ו' ב-70,500 כתרים. שבע ספירות דחכמה חג"ת נה"י הם 70,000, קו ימין. חג"ת נ"ה דבינה הם 500, קו שמאל. ומתעטרים בעטרה אחת, הדעת, המאחדת וכוללת אותם. כמ"ש, בעטרה שעיטרה לו אימו. כי בינה אימו של ו', ז"א. ונמצא, הראש של ו' חקוק בשני ראשים, חו"ב. וע"כ נכתבים שני קוצים בראש ו', קוץ אחד למעלה רומז על חכמה, קוץ אחד למטה רומז על בינה. אז י', חכמה, יורד אל ו'. שהו' נקשרה בי' כמו ה'.
החקיקה של כל החקיקות, קו האמצעי, בין שני הראשים, הוא שבעים פנים המעטרים מלמעלה למטה, דעת המתפשטת מלמעלה למטה, חג"ת נהי"מ, שכל אחת כלולה מעשר, והם שבעים. בו מעופפים גביעים ופרחים. שהדעת נחלקת לשני חלקים. אורות הימין שבו נקראים גביעים. ואורות השמאל שלו נקראים פרחים. הפרחים עולים, להיותם בהארת חכמה, שאינה מאירה אלא מלמטה למעלה. ואורות הימין, שמשפיעים מלמעלה למטה, יורדים. ונחקקים זה בזה, שאורות הימין נכללים באורות השמאל.
193. י' נקשרה בה', ה' בו', ו' בה'. זה אחוז בזה. ו', ז"א, אחוז בה', המלכות. כמ"ש, ותֵשב באֵיתן קַשְׁתוֹ ויָפוֹזוּ זְרוֹעֵי ידיו, מידי אביר יעקב משָׁם רועֶה אבן ישראל. איתן, יסוד. קשתו, המלכות. היסוד דז"א אחוז במלכות. וכתוב, אֵיתן מוֹשבֶךָ ושים בסלע קינֶךָ. איתן, יסוד. סלע, מלכות.
אז נקשרו הכול אחד באחד זה בזה. ומאירים המפתחות בהארת החכמה, שהם כל בחינות קו האמצעי, שנקרא מפתח, להיותו הפותח את הארת החכמה, ע"י הכרעתו את הימין ואת השמאל. ומאירים כל שבעים הפנים כולם. אז כולם נופלים על פניהם, שמסתירים את פניהם, שלא להמשיך מלמעלה למטה, ג"ר דחכמה, שהתמעטו ע"י קו האמצעי. ומזדעזעים, מחמת הדינים המתגלים עם הארת החכמה, ואומרים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ולעולמי עולמים.