נֶגע צרעת

88. נֶגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכוהן. נגע זה, כל הצבעים שלו, הכוהן היה יודע בהם לטהר ולטמא. היה יודע אלו שהם ייסורים של אהבה, או אלו שנמצאים במי שאדונו מואס בו ורחוק ממנו. כי לפי דרכיו של האדם נגרם הנגע בעולם.

89. כתוב, אַל תַט ליבי לדָבָר רָע להתעולל עלילות בְּרֶשע. מכאן, בדרך שאדם רוצה ללכת, מוליכים אותו. האם הקב"ה מטה את האדם ללכת בדרך החטא, ולעשות מעשים רעים, כמ"ש, אל תט ליבי לדבר רע? א"כ, אין דין בעוה"ז ולא בעוה"ב, והתורה אינה מתוקנת, כמו שלומדים בה, אם תשמע ואם לא תשמע, שמשמע שהכול תלוי באדם?

90. אלא דוד הזהיר אל ליבו, במה שאמר, אל תט ליבי לדבר רע, לנהוג אותו בדרך האמת, כמ"ש, והשֵׁבותָ אל לבבך. והשבות, שצריך לחזור על הלב פעם, פעמיים, ושלוש פעמים, להנהיג אותו בדרך האמת, ולהזהיר אותו. וכך אמר לו דוד: ליבי, אל תט לדבר רע, כי דבר רע גורם נגע בעולם, ודין שורה בעולם, כלומר, נגע צרעת.

91. צרעת, פירושו סגירה. כי סוגר אורות העליונים ואינו פותח. וכשהוא סוגר ואינו פותח, נקרא נגע. האבות, חג"ת, אינם מתכלכלים, שאינם מקבלים אור, וכש"כ הבנים, נה"י. שכתוב, נגע צרעת כי תהיה באדם. באדם ממש, בז"א, הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם (45). ומכאן יורד לאדם התחתון שגרם לזה, וסותם אורו, ונמצא נגע לכל, מאותה סגירת האורות.

92. כתוב, ניאֵר מקדָשו, שנסגרו האורות של המקדש, המלכות, משום שבני העולם גרמו בעוונותיהם. כמ"ש, את מקדַש ה' טימא. טימא, משום שהסתלק ז"א, והנחש החזק שורה ומטיל זוהמה ומטמא. והכול משום עוונות העולם.