כשחלה רבי אליעזר
32. כשחלה רבי אליעזר הגדול ונטה למות, אותו היום היה ערב שבת. והושיב לימינו את הוֹרְקְנוס בנו והיה מגלה אליו עמוקות ונסתרות, והורקנוס לא היה מקבל ממנו בתחילה בדעה מלאה, כי חשב שדעתו אינה מיושבת עליו. לאחר שראה שדעתו של אביו מיושבת עליו, קיבל ממנו 189 סודות עליונים.
33. כשהגיע לסוד של אבני שיש המתערבים במים עליונים, בכה רבי אליעזר והפסיק מלדבר. אמר, קום ולך שם בני. אמר לו, למה? אמר לו, אני רואה שאמהר לעבור מהעולם. לך ואמור לאימך, שיסתלקו התפילין שלי למקום עליון, שרמז לה על הסתלקותו, ואחר שאסתלק מהעולם, ואבוא כאן לראות את בני המשפחה, לא יבכו, כי הם עימי קרובים עליונים ולא תחתונים, ודעת אנוש לא משיג בזה.
34. עוד שהם יושבים, נכנסו חכמי הדור לבקר אותו וקילל אותם על שלא באו אליו לשמש אותו, כמו שלומדים, שגדולה שימושה יותר מלימודה.
בינתיים בא רבי עקיבא. אמר לו, עקיבא עקיבא, למה לא באת לשמשני? אמר לו, רבי, לא היה לי זמן פנוי. כעס ואמר, תמה אני עליך, אם תמות מיתת עצמך. וקילל אותו שמיתתו תהיה קשה מכולם, כלומר, שקילל גם את שאר חכמים שלא באו לשמשו, שלא ימותו מיתת עצמם, ואמר, שמיתת רבי עקיבא תהיה קשה מכולם.
35. בכה רבי עקיבא ואמר לו, רבי, למדני תורה. פתח פיהו רבי אליעזר במעשה מרכבה, בא אש והקיף את שניהם. אמרו החכמים, משמע מזה, שאין אנו ראויים וכדאיים לשמוע עתה דברי תורתו, יצאו לפתח שבחוץ וישבו שם. היה מה שהיה והלך האש.
36. ולימד בסוד, בַּהֶרֶת עזה כשלג, 300 הלכות פסוקות, ולימד אותו 216 טעמים שבפסוקים שבשה"ש. ועיניו של רבי עקיבא היו מורידות מים. וחזר האש והקיף אותם כבתחילה. כשהגיע לפסוק, סַמְכוני באשישוֹת רַפְּדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, לא היה יכול עוד רבי עקיבא לסבול, ונשא קולו בבכי וגעה כמו שור ולא היה יכול לדבר מפחד השכינה שהייתה שם.
37. ולימד אותו כל עמוק וסודות עליונים שיש בשה"ש, והשביע אותו שבועה, שלא ישתמש בשום פסוק שבו, בשביל שלא יחריב הקב"ה את העולם בסיבתו, כי אין רצון לפניו שישתמשו בו הבריות מרוב קדושה שיש בו. אח"כ יצא רבי עקיבא וגעה, ועיניו נובעות מים. ואמר, אוי רבי אוי רבי, שהעולם יישאר יתום ממך, נכנסו אצלו כל שאר החכמים ושאלו אותו והשיב להם בדברי תורה.
38. נעשה צר לרבי אליעזר. הרים זרועותיו, שם אותן על ליבו, פתח ואמר, אוי עולם, עולם העליון חזר לסלק ולגנוז כל אור וכל הארה מן העולם התחתון, כמו שהיה מטרם ביאתו לעולם. אוי לכם שתי זרועות, אוי לכם שתי תורות, שתהיו נשכחות ביום הזה מן העולם.
והזוהר מסיים על זה ואומר, שאמר רבי יצחק, כל ימיו של רבי אליעזר הייתה ההלכה מאירה מפיו כיום שניתנה על הר סיני.
39. אמר רבי אליעזר, תורה למדתי וחכמה הבנתי ושימוש תלמידי חכמים עשיתי שאפילו כל בני העולם יהיו סופרים, לא יספיקו לכתוב אותם. ולא חסרו תלמידיי מחכמתי, אלא כמכחול בעין, כשיעור הטיפה שהעין מוציאה כנגד טיפת המכחול שנכנסה בה. ואני לא חסרתי מחכמת רבותיי, אלא כשיעור מי ששותה בים.
ומסיים הזוהר, ולא אמר זה, אלא כדי להחזיק טובה לרבותיו יותר מעצמו, כלומר, מה שאמר, שהוא החסיר מרבותיו כשותה בים, שהיא שיעור גדול ממכחול בשפופרת שאמר על תלמידיו, כדי להחזיק טובה לרבותיו יותר מעצמו.
40. והיו שואלים ממנו בדינו של סנדל הייבּום, אם מקבל טומאה, עד שיצאה נשמתו, ואמר טהור. ולא היה שם רבי עקיבא בשעת פטירתו. במוצאי שבת מצא אותו רבי עקיבא שמת, קרע את מלבושיו וגירד את בשרו, ודם היה יורד ונמשך על זקנו, והיה צועק ובוכה. יצא לחוץ ואמר: שמיים שמיים, אִמרו אל השמש והלבנה, אשר האור שהיה מאיר יותר מהם הנה חשך.
41. בשעה שנשמת הצדיק רוצה לצאת מהגוף, היא שמחה, מפני שהצדיק בטוח עם מיתתו כי יקבל את שכרו. כמ"ש, וירא וירץ לקראתם, לקבל פניהם בשמחה של שלושת המלאכים שבאו עם השכינה לקבל נשמתו. מאיזה מקום מקבל פניהם? מפתח האוהל, כמ"ש, וישתחו ארצה, אל השכינה. כלומר, הנשמה משתחווה אל השכינה שבאה אצלה.
42. עד שיָפוּח היום ונסו הצללים, סוֹב דְמה לךָ דודי לצבי או לעופר האיילים. עד שיפוח היום, זו אזהרה לאדם בעודו בעוה"ז, שהוא כהרף עין. כמ"ש, ואילו חיה אלף שנים פעמיים. ביום המיתה, כל מה שהיה, נחשב כיום אחד אצלו.
43. אמר רבי שמעון, נשמתו של אדם מתרה בו ואומרת, עד שיפוח היום. וידמה בעיניך כהרף עין, בעודך בעוה"ז. ונסו הצללים, כמ"ש, כי צל יָמֵינו עלֵי ארץ. בבקשה ממך, סוב דמה לך דודי לצבי.
44. עד שיפוח היום, זו אזהרה לאדם, בעודו בעוה"ז, שהוא כהרף עין. כמו שהצבי קל ברגליו, אף אתה היֵה קל כצבי או כעופר האיילים, לעשות רצון בוראך, כדי שתנחל העוה"ב, שהוא הרי בשמיים, הנקרא הר ה', הר התענוג, ההר הטוב.