ודורש אל המתים – ב'
268. רבי חזקיה ורבי ייסא ישבו סמוך לבית הקברות. ורבי ייסא, היה בידו חלק אחד של ספר תורה שנקרע. התנענע לפניהם קבר אחד, וצעק, אוי, הרי העולם נמצא בצער, כי התורה גלתה לכאן, או אפשר שהחיים באו לצחוק עלינו ולבזות אותנו בחרפה עם תורתם.
269. אמר רבי חזקיה אל הקבר, מי אתה? אמר לו, מת אני, והרי התעוררתי בגלל ספר התורה. כי פעם אחת היה העולם יושב בצער, ובאו החיים לכאן, לעורר אותנו בספר תורה. ואני וחבריי הקדמנו לישֵׁני חברון. וכשהתחברו בגן עדן ברוחות הצדיקים, נמצא לפניהם, שספר התורה, שהביאו לפנינו החיים, היה פסול. אמרו, כיוון ששיקרו בשם המלך, כי התורה היא שם המלך, לא ישובו אליהם, להודיע להם אם התקבלה תפילתם. ודחו אותי ואת חבריי בשעה ההיא מבית הישיבה.
270. עד שזקן אחד, שהיה ביניהם, הלך והביא הספר של רבי המנונא סָבָא. ואז התעורר רבי אלעזר, שהיה קבור עימנו, והלך והתפלל בגן עדן עליהם, ונרפא העולם. אז התירו לנו לחזור לבית הישיבה. ומהיום ההוא שהעלו את רבי אלעזר מהקבר שבגוש חלב, וניתן אצל אביו במירון, אין מי שיעורר לקום לפני ישני חברון. כי אנו מפחדים מאותו היום שדחו אותי ואת חבריי מבית הישיבה.
ועתה באתם לנו, וספר תורה אצלכם. אמרתי, שהעולם נמצא בצער. וע"כ הזדעזעתי, שאמרתי, מי יקדים להודיע לאלו צדיקי אמת ישני חברון. נשמט רבי ייסא והלך לו עם אותו חלק של ספר התורה. אמר רבי חזקיה, אין העולם בצער, ואנו לא באנו לזה.
ואין לשאול, הרי רבי חזקיה ורבי ייסא מתו באידרא רבא, ועוד היה רבי אלעזר חי, כמו שנאמר בסוף אידרא רבא בפרשת נשוא. כי אלו רבי חזקיה ורבי ייסא שכאן, אינם אותם שבאידרא רבא.
271. קמו רבי חזקיה ורבי ייסא והלכו. אמרו, ודאי בשעה שצדיקים אינם נמצאים בעולם, אין העולם מתקיים אלא בזכותם של המתים. אמר רבי ייסא, בשעה שהעולם צריך לגְשמים, למה הולכים אל המתים להתפלל, והרי אסור, שכתוב, ודורש אל המתים, כי תועבת ה' כל עושה אלה? אמר לו, עד עתה עוד לא ראית הכנף של הציפור שבעדן, כלומר, שעוד לא השיג הבינה.
כתוב, ודורש אל המתים. אל המתים, שהם רשעי עולם, מעמי עכו"ם, הנמצאים תמיד מתים, כי הרשעים בחייהם נקראים מתים. אבל ישראל, שהם צדיקי אמת, קרא עליהם שלמה, ושַׁבֵּח אני את המתים שכבר מתו, שכבר מתו בפעם אחרת, שהמיתו עצמם על התורה, ועתה הם חיים.
272. ועוד, כי שאר העמים, כשבאים למתים שלהם, באים בכשפים, לעורר עליהם המינים הרעים. וכשישראל באים למתים, באים בהרבה תשובה לפני הקב"ה, בשבירת הלב ובתענית הם לפניו. והכול כדי שהנשמות הקדושות תבקשנה רחמים עליהם לפני הקב"ה, והקב"ה מרחם על העולם בשבילם.
273. צדיק, אע"פ שנפטר מהעוה"ז, אינו מסתלק ואינו אובד מכל העולמות, כי הוא נמצא בכל העולמות עוד יותר מבחייו. כי בחייו היה נמצא בעוה"ז בלבד. ואח"כ הוא נמצא בג' עולמות, בי"ע. והוא מצוי אצלם, כמ"ש, על כן עֲלָמות אהֵבוךָ. אל תקרא עלמות, אלא עולמות.
274. כתוב, והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. נשמת אדוני, היה צריך לכתוב, שהרי הנפש נשארת בעוה"ז, ורק הנשמה עולה לצרור החיים. אלא, אשרי חלקם של הצדיקים, שנקשרה הנפש ברוח, והרוח בנשמה, והנשמה בהקב"ה. נמצא שהנפש צרורה בצרור החיים, כי נקשרת בנשמה, שהיא בצרור החיים.
275. גלות ספר תורה, אפילו מבית כנסת לבית כנסת אחר אסור, וכש"כ לרחוב. ולמה מוציאים אותו לרחוב? כדי שיתעוררו עליה, ויבקשו רחמים על העולם. כשגלתה השכינה, גלתה ג"כ ממקום למקום, עד שאמרה, מי ייתנני במדבר מלון אורחים, ואעזבה את עמי ואלכה מאיתם. אף כאן, בתחילה גלתה מבית כנסת לבית כנסת, ואח"כ לרחוב, ואח"כ במדבר מלון אורחים.
בני בבל יראים ואינם עוברים עם ספר התורה, אפילו מבית כנסת לבית כנסת, כש"כ לרחוב.
276. אמר רבי שמעון, בימיי לא יצטרכו בני העולם להוציא ספר התורה לרחוב. צדיקים מגנים על העולם בחייהם, ובמיתתם יותר מבחייהם. שכתוב, וגַנוֹתי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי. ואילו בחייו של דוד, זה אינו כתוב. מה השינוי כאן שכתוב, למעני ולמען דוד עבדי? אלא משום שדוד זכה להתקשר במרכבה הקדושה של האבות, שהוא רביעי להם, המלכות, ומשום זה הכול אחד.