וזאת התרומה

384. וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם. תרומה היא המלכות. תרומה פירושה השכינה. כתוב, דבֵּר אל בני ישראל, וייקחו לי תרומה. שהמשמעות שאינה אצלם, אלא צריכים לקחת אותה. ואח"כ כתוב, מאת כל איש אשר יידבנו ליבו, תיקחו את תרומתי. כאן משמע שהתרומה כבר אצלם, ואחרים צריכים לקחת אותה מבני ישראל. וכן הכתוב, וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם. שמשמע שהתרומה כבר אצלם.

385. וייקחו לי תרומה. מי? בני ישראל. מאת כל איש. אלו הם מלאכים עליונים למעלה, כי עליהם, המלכות היא תרומה, כלומר הרמה, שהם מרימים אותה תמיד לפני מלך העליון, ז"א, שהרי הם מעלים אותה לזיווג אל מלך העליון. שהם ד' חיות הנושאות את הכיסא, שהם ד' מלאכים, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל.

וכשישראל צדיקים, הם לוקחים השכינה מעל המלאכים, ומורידים אותה למטה. כמ"ש, מאת כל איש אשר יידבנו ליבו, תיקחו את תרומתי. והם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, שהרימו אותה למעלה. אשר יידבנו ליבו, שלֵב, המלכות, רצה בהם. ותרומה, השכינה, נישאת עליהם.

386. ואע"פ שהשכינה עומדת ושורה על המלאכים, כתוב, תיקחו, תיקחו אותה מהם להוריד אותה למטה. ובמה? בזמן הזה, מורידים אותה במע"ט, בתפילות, ובבקשות, ובקיום מצוות התורה. ובזמן של עשיית המשכן מורידים אותה ע"י אלו הגוונים, זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושֵׁש, הנראים למטה כעין הספירות העליונות ובעבודות אחרות.

ואלו הגוונים מושכים למטה את התרומה, השכינה, וניצחו גוונים שלמטה את הגוונים שלמעלה, הספירות, והגוונים שלמטה, משכו את הגוונים שלמעלה ונכנסו אלו באלו, ונעשו אלו שלמטה גוף לאלו שלמעלה. ועל זה כתוב, תיקחו מאיתם.

387. זהב הנכלל בגבריאל. זהב הוא למעלה, ספירת גבורה, וגבריאל לוקח אותה למטה. ושבעה מיני זהב מתחלקים למטה מהזהב הזה: זהב ירקרק, זהב אופיר, זהב שבא, זהב פרוָויים, זהב סגור, זהב מופז, זהב תרשיש.

וכסף הוא למעלה, ספירת חסד, ונכלל במיכאל למטה ושורים זה על זה. ונחושת למעלה, ספירת ת"ת, ויוצא מזהב, שת"ת יוצא מגבורה, משום שזהב ואש אחד עומדים והולכים, ששניהם הם גבורה, והאש הוציא נחושת, ומכוח ומעוז אלה התפזרו נחשים שרפים היוצאים מאש. וע"כ הנחושת היא אדומה כאש ונכללת באוריאל, ונעשה זה גוף לזה.

388. ותכלת שורה בנחושת ובזהב, שכולל הדינים שבת"ת, נחושת, ושבגבורה, הזהב. ומשום שמתגבר בב' צדדים, ע"כ תכלת חזקה בדינים, ואין מי ששולט עליה לחיים. ונאמר, שאם רואה בחלומו גוון תכלת, יידע שנשמתו עולה בדין. כי תכלת היא כיסא הדין, ששורה בה דין קשה. וזהו המלאך בואל, כמ"ש, ואל זועם בכל יום. וכשבני אדם חוזרים בתשובה שלמה, חוזר שמו לרפאל. כי רפואה מזדמן להם מדין קשה ההוא.

389. ארגמן הוא זהב וכסף, גבורה וחסד, שחזרו להיכלל יחד, מיכאל וגבריאל, שנכללו ומשולבים זה בזה. ועל זה כתוב, עושה שלום במרומיו. ומשום שהם משולבים זה בזה נעשו גוף אחד, ארגמן, כנגד נצח, כי בנצח החו"ג שולטים יחד.

390. ותולעת שני הוא למעלה בהוד, ונכלל למטה באוריאל, שזה נעשה גוף לזה, שיהיה נאחז בתכלת ובארגמן, מלכות ונצח. ושש הוא למעלה ביסוד, ונכלל ברפאל. וזה נעשה גוף לזה. ויהיה נאחז בכסף ובזהב, חו"ג.

391. עד כאן שבעה עמודים שלמעלה, חג"ת נה"י, בתוך שבעה עמודים שלמטה, שהם זהב וכסף ונחושת ועוד. קליפה בתוך קליפה, מלובשים זה בזה, ואלו שלמטה נעשו קליפה על אלו שלמעלה, לשמירה. אלו שבעה עמודים, הם מוח למוח, כולם פנימיים. ועיזים, זו קליפה למוח, חיצוניות.

392. ועורות אילים מאודמים, הם מלאכים בעלי מגן, שמגנים מפני הס"א, והם עיניים לוהטות להבות אש, כמ"ש, ועיניו כלפידי אש. ונקראים רקיעים, והם בחוץ בתוך הקליפה.

ועורות תחשים, אלו הם בפנים בצד הקדושה, ונאחזים בקדושה ואינם נאחזים.

393. ועצי שיטים, הם שרפים עומדים, כמ"ש, שרפים עומדים ממעל לו, בעולם הבריאה. ממעל לו, ממעל לקליפה. ששום קליפה אינה שולטת בהם להיותם ממעל להם, ואין הדינים פוגמים למעלה ממקום מציאותם. ועד"ז הם עצי שיטים.

ופסוק זה לא נאמר בהקב"ה, שממעל לו יהיה הפירוש ממעל הקב"ה, אלא, כמ"ש, ואראה את אדנ"י. שראה המלכות, הנקראת אֶת. כעין בפסוק הזה, ושוליו מלאים את ההיכל. את, הוא בדיוק, שבא לרבות הקליפה ההיא. כלומר, ששוליו ממלאים ומבטלים קליפה שכנגד המלכות, הנקראת את. וכיוון שנאמרה והוזכרה הקליפה, כתוב, שרפים עומדים ממעל לו, ממעל לקליפה.

394. שמן למאור. שמן גדלות העליון הבא מלמעלה, מאו"א. שני שמנים, שתי מדרגות. אחד למעלה באו"א, שמן המאור, ואחד למטה, שמן למאור. שמן המאור הוא עליון, שהשמן עומד בו בוודאי, ואינו נפסק לעולם. ותמיד מלא שמן הקודש, וכל הברכות וכל האורות וכל הנרות כולם מתברכים ומאירים משם. שמן למאור, מלכות, שלפעמים מתמלאת ולפעמים לא.

395. ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. שני המאורות הגדולים הם שמן המאור ושמן למאור. עולם העליון, ז"א, ועולם התחתון, המלכות. זכר ונקבה. וכל פעם שזכר ונוקבא באים יחד, נקראים שניהם בלשון זכר. ומשום שעולם העליון נקרא גדול, בזכותו, גם עולם התחתון, המחובר ונכלל עימו, נקרא גדול. וע"כ כתוב, שני המאורות הגדולים.

396. כיוון שנפרדו זה מזה, נזכרו כל אחד בפרט כראוי לו, זה נקרא גדול וזה נקרא קטן. ומשום זה לומדים, שאדם יהיה זנב לאריות ולא ראש לשועלים. כי כשהמלכות עמדה בין האריות, הספירות דאצילות, נקראת כולה אריות, כי זנב האריה הוא אריה בלי פירוד. ואם המלכות היא בתוך שועלים, ספירות דבריאה, אחר שהתמעטה וירדה לבריאה, אפילו היא הראש של השועל, כי נעשית כתר הבריאה, הראש של השועל הוא שועל בלי פירוד, ונקרא שועל.

397. מתחילה, שהיו יושבים ז"א ומלכות יחד, נקראו שני המאורות הגדולים, אע"פ שהמלכות זנב אל העליון, ז"א. כיוון שהמלכות נפרדה מהעליון, כביכול להיות ראש לשועלים, אז נקראת קטן. ועל זה שמן המאור אינו פוסק לעולם ועומד במעלת העליון, לשלוט ביום, ז"א. שמן למאור, הארתו נפסקת, ונקראת קטן, ושולטת בלילה, המלכות.

398. בשׂמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים. חמישה מיני בשמים לתוך השמן, וחמישה לתוך הקטורת. ואע"פ שהוא אחד, שמשמע מהכתוב שהוא מין בשמים אחד, לשמן המשחה ולקטורת הסמים, עכ"ז הם שני מיני בשמים מיוחדים:

א. חמישה מינים לשמן: בשמים ראש, מור דרור, קינמון בֶּשֶׂם, קנה בושם, קידה.

ב. וחמישה מינים לקטורת: נָטָף, ושְׁחֵלת וחֶלבּנָה, סמים, ולבונה זכה. והסמים הראשון שבכתוב, קח לך סמים, כולל את כולם ואינו מן המניין.

והכול אחד, שמתייחדים ונעשים אחד.

אבני שוהם ואבני מילואים, י"ג הם. י"ב אבני מילואים עם אבני שוהם הם י"ג. והם תיקון המשכן, המלכות המיתקנת בי"ג, שמקבלת מי"ב צירופי הוי"ה דז"א עם הכולל שבהם.

399. שבעה מיני זהב. זהב דין, גבורה. כסף רחמים, חסד. ולא התעלה הזהב למעלה ממנו, כי הדין התמתק כל כך עד שהגבורה חשובה מחסד. ודאי שזהב חשוב יותר מכולם. אבל זהב בדרך סתם הוא, ולא שהתעלה יותר מחסד, מחמת מיתוק. והוא זהב העליון, בינה מצד הגבורה שבה, השביעי מכל מיני הזהב, זהב המאיר ומתנוצץ לעיניים. שישה מיני זהב התחתונים הם בז"א. ומשום זה כשיוצא לעולם, מי שמשיג אותו טומן אותו אצלו. ומשם יוצאים ונמשכים כל מיני הזהב.

400. מתי נקרא זהב? כל מי שנקרא זהב, כשהוא באור המאיר והתעלה בכבוד הפחד, הדינים של קו שמאל שנמתקו ונעשו גורמים להמשכת החכמה, והפך הפחד להיות מנוחה וכבוד, והוא בשמחה עליונה לשמח לתחתונים בהארתו. וכשהוא בדין, בשליטת השמאל לבדו, כשמשתנה מגוון זהב, לגוון תכלת או שחור או אדום, אז הוא בדין קשה. אבל זהב הוא בשמחה, ונמצא בהתעלות הפחד לשמחה, ובהתעוררות השמחה.

401. כסף למטה מזהב, שכסף הוא זרוע הימין דז"א, חסד, וראש העליון הוא זהב, בינה. כסף למטה. וכשנשלם הכסף אז נכלל בזהב. כמ"ש, תפוחי זהב במַשְׂכּיוֹת כסף. נמצא כשהכסף חזר לזהב, שמשכיות הכסף נעשו זהב, אז נשלם מקומו. וע"כ, כיוון שהזהב בינה, הם שבעה מיני זהב. כי הבינה כוללת ז"ת.

402. נחושת יוצאת מזהב, ומשתנה להיות גרוע ממנו, להיותו זרוע שמאל, גבורה. ותכלת ירך השמאל, הוד. ותולעת שני ירך הימין, נצח, ונכלל בשמאל. שש, נהר הנמשך ויוצא, יסוד. ונקרא שש, משום שלוקח וכולל בתוכו כל הו"ק. וכעין זה הוא למטה, במלכות, ורומז ג"כ על ספירות שלה.

403. הרי כאן שבעה של יובל, בינה, הכוללת ו"ק דז"א: זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, תולעת שני. והם שבעה של שמיטה, מלכות, שיש בה ג"כ שבעה מינים שכנגד בינה וו"ק חג"ת נה"י. ואע"פ שהם שישה חוץ מבינה, הם י"ג עם השביעי, שהוא בינה, חג"ת נה"י דז"א וחג"ת נה"י דמלכות, הם י"ב, והבינה עצמה, הראש עליהם, הרי י"ג.

הראש העומד על כל הגוף למטה, במלכות, והראש העומד על כל איברי הגוף דז"א, הוא זהב. מה בין זה לזה, בין הראש שעל ז"א לראש של המלכות? כי זהב העליון שעל ז"א הוא סתום, והשם שלו זהב סגור, כי סגור וסתום מכל. וע"כ נקרא סגור, שהוא סגור מהעין שאינה שולטת בו. אבל זהב התחתון שבמלכות בגלוי יותר. ושמו נקרא זהב ירקרק.