ידוע הויכוח שבין כנסת ישראל להשי"ת, שהשי"ת טוען (מלאכי ג ז) "שובו אלי ואשובה אליכם", וכנסת ישראל טוענים (איכה ה כא) "השיבנו ה' אליך ונשובה". והכונה אשר כנסת ישראל מרוב אמיתיות התקשרותם בקדושה מתקנאים מאד לשמו ית', על האי שופרא דבלי בעפרא, אשר ע"ז שופכים לבם לפניו יתברך, "השיבנו אליך", פירוש, ידוע שנמצא מידה קדושה "וחנון", והוא אוצר של מתנת חנם, אף על פי שאינו הגון ואינו כדאי, וכנסת ישראל מתאמצת לעורר הישועה מאוצר הזה, הגם בהתגלות זו, לא תהיה יותר מקום לעבודתם, כי מידה זו גורמת שאין צריכים לעבודה יותר, אבל הקנאה בוערת, וצועקים (תהלים קטו א) "לא לנו ה' לא לנו כי אם לשמך תן כבוד", וכו'.
אבל השי"ת כגבור יצא כאיש מלחמות, כי מלך נורא הוא, והן הן נוראותיו וכו', למען לתת מקום עבודה והרוחה לכ"י, וזה שטוען לכ"י "שובו אלי ואשובה אליכם", אתם מקנאים לשמי אמת, כן נאה וכן יאה מצדכם, "שלא לעבוד על מנת לקבל פרס", אבל מתוך עבודה זו אדרבה איני חושב כלום לטובתי, רק הכל לטובתכם. (שיר השירים ב יד) "והשמיעני את קולך", ושובו אלי ואתם פתחו הפתח שלהם שהוא כמחט סדקית, ואז ואשובה אליכם. וכן חוזר חלילה כמה וכמה פעמים, עד שהתשוקה תעשה את שלה, וכל המתמצעים ביניהם יתבטלו עד שלא יוכר מקומם וכו'.