ברכת הכוהנים
174. מצווה, שיברך הכוהן את העם בכל יום בזקיפת האצבעות. ולברך ברכה בכל יום שתימצאנה הברכות למעלה ולמטה.
חמש אצבעות של ימין חשובות מאלו שבשמאל, ע"כ בברכה שהכוהן מברך את העם, צריך להגביה הימין על השמאל.
175. וכשהכוהן פורש ידיו, השכינה שורה על אלו אצבעות, כי הקב"ה מסכים עם הכוהן בברכות אלו, וישראל מתברכים מלמעלה, מהשכינה השורה על האצבעות, ומלמטה, מהכוהן שמברך.
176. הדברים שעושים למטה מעוררים דברים כנגדם למעלה. בפרישת האצבעות של הכוהן למטה, מתעוררת השכינה לבוא ולשרות עליהן. וכמה דברים בעולם מעוררים דברים למעלה. וזהו הטעם של נטילת לולב, ושל תקיעת שופר. וכן בעשר אצבעות, שהשכינה מתעוררת לשרות עליהן, ומתעוררות עשר מדרגות למעלה, ע"ס דז"א, להאיר.
177. וע"כ אסור לאדם לזקוף אצבעותיו בזקיפה בחינם, אלא בתפילה, ובברכות, ובשמו של הקב"ה. שזקיפת אצבעות היא התעוררות השם הקדוש והאמונה. זקיפת האצבעות ממנים בזקיפתן עשרה שליטים. משום שהאצבעות רומזות על גילוי חכמה. והכוהן צריך לברך בעין טובה בהסכמת השכינה.
178. בשעה שברכה יוצאת מפיו של הכוהן, שישים אותיות שבברכת הכוהנים יוצאות ומעופפות ברקיע, וממנים שישים שרים על כל אות, וכולם מודים על כל הברכות. שישים אותיות בברכות, משום שישראל הם שישים ריבוא (600,000), ובשישים ריבוא הם נמצאים תמיד בעולם, וכל אחת מהאותיות שבברכות היא ריבוא אחד. וע"כ הן כנגד שישים ריבוא שבישראל.
179. השם הקדוש, היוצא מברכת הכוהנים, עולה למעלה עד הכיסא שלמעלה, בינה. ושכינה עליונה, בינה, ושכינה תחתונה, מלכות, מודות ומסכימות עם הכוהן בברכות האלו. וכל אלו שישים ממונים שעל כל אות, מתברכים. וע"כ כתוב, ושׂמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכֵם. ואז הקב"ה מברך את ישראל.
180. ברכת הכוהנים. יברכך ה', יאר ה', יישא ה'. המקור מג' שמות אלו הוא יו"ד ה"י וא"ו ה"י. קדושה, אהי"ה אהי"ה אהי"ה, שממקור שלו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. הקשר של שניהם, הייחוד של שניהם, הוא אדנ"י, שבו אותיות א"י. ורמוזים א"י רביעי, משני שמות המפורשים בהם.
השם יב"ק, הוא ראשי תיבות של ייחוד ברכה קדושה, שהם ג' שמות, אהי"ה הוי"ה אדנ"י, שבגי' יב"ק (112). והזוהר מפרש תחילה הברכה, שהיא ברכת הכוהנים. ואומר, יברכך ה', יאר ה', יישא ה', המקור מג' שמות אלו הוא יו"ד ה"י וא"ו ה"י. שברכה הוא הוי"ה, והם ג' שמות הוי"ה שבברכת הכוהנים, שהם כנגד ג' קווים, ג' אותיות י' שבהוי"ה במילוי ס"ג (63), יו"ד ה"י וא"ו ה"י. שג' אותיות י' דס"ג, הם ראשי תיבות של ג' הוויות אלו.
ועתה מפרש קדושה. ואומר, קדושה, אהי"ה אהי"ה אהי"ה, שממקור שלו, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. שקדושה הוא אהי"ה, והם ג' אהי"ה כנגד ג' קווים, ג' אותיות א' שבהוי"ה במילוי מ"ה (45), כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. כי ג' אותיות א' אלו הם ראשי תיבות של ג' אהי"ה.
ועתה מפרש ייחוד. ואומר, הקשר של שניהם, הייחוד של שניהם, הוא אדנ"י. שהייחוד של אלו ב' שמות הוי"ה אהי"ה שבקדושה ובברכה, הוא בשם אדנ"י, שבו אותיות א"י, שע"כ נמצאים בו ראשי התיבות של ב' שמות אהי"ה הוי"ה, א' של אהי"ה, י' של הוי"ה, שזה רומז, שב' שמות אהי"ה הוי"ה מתייחדים בא"י של אדנ"י.
וכיוון שיש ג' אהי"ה וג' הוויות כנגד ג' קווים, שהם ג' אותיות י' שבהוי"ה במילוי ס"ג וג' אותיות א' שבהוי"ה במילוי מ"ה, נמצא שלאחר ייחודם זה בזה, הם ג"פ א"י. כי בכל קו יש א"י כנגד ראשי תיבות אהי"ה הוי"ה. וא"י שבאדנ"י, שבמלכות, הם מקבלים מג' א"י שבג' קווים אלו.