33. ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק. לעת"ל הקב"ה מחיה את המתים, וינער אותם מעפרם, שלא יהיו בניין עפר, כמו שהיו בתחילה, שנבראו מעפר ממש, דבר שאינו מתקיים. כמ"ש, ויִיצֶר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה.
34. ובאותה שעה יתנערו מעפר, מאותו הבניין, ויעמדו בבניין מקוים, להיות להם קיום. כמ"ש, התנערי מעפר קומי שבי ירושלים. יתקיימו בקיום ויעלו מתחת לארץ, ויקבלו נשמתם בארץ ישראל. באותה שעה יציף הקב"ה כל מיני ריחות שבגן עדן עליהם, כמ"ש, הדודאים נתנו ריח.
35. אל תקרא הדוּדאים, אלא הדוֹדים. זהו הגוף והנשמה, שהם דודים ורעים זה עם זה. והם דודאים ממש. כמו הדודאים מולידים אהבה בעולם, אף הם מולידים אהבה בעולם. ומהו, נתנו ריח? כישרון מעשיהם, לדעת ולהכיר לבוראם.
36. ועל פתחינו כל מגדים, חדשים גם ישנים, דודי צפנתי לָך. ועל פתחינו, אלו פתחי שמיים, שהם פתוחים להוריד נשמות לפגרים. כל מגדים, אלו הנשמות. חדשים גם ישנים, אותם שיצאה נשמתם מהיום כמה שנים, ואותם שיצאה נשמתם מימים מועטים, וזכו בכישרון מעשיהם להיכנס בעוה"ב. כולם עתידים לרדת בבת אחת, להיכנס בגופות המוכנים להם.
37. בת קול יוצאת ואומרת, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. צפנתי אותם, באותם העולמות. לך, בשבילך, בשביל שאתה גוף קדוש ונקי.
הדודאים, אלו מלאכי שלום. נתנו ריח, אלו הנשמות, שהם ריח העולם. נתנו, כמ"ש, ולא נתן סיחון את ישראל.
38. שלוש כיתות של מלאכי השרת הולכים, בכל חודש ובכל שבת, ללוות לנשמה עד מקום מעלתה. על פתחינו כל מגדים, אלו הן הגופות, שהן עומדות בפתחי קברות לקבל נשמתן. ודוּמה נותן פנקס החשבון, והוא מכריז ואומר, ריבונו של עולם, חדשים גם ישנים, אותם שנקברו מכמה ימים, ואותם שנקברו מזמן מועט, כולם צפנתי לך, להוציא אותם בחשבון.
39. עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן עם הצדיקים, להשרות שכינתו עימהם, והכול ישמחו באותה שמחה, כמ"ש, ישמח ה' במעשיו. עתידים הצדיקים באותו זמן לברוא עולמות ולהחיות מתים.
והרי כתוב, שאין כל חדש תחת השמש? אלא בעוד שהרשעים בעולם וירבו, כל העולם אינו בקיום. וכשהצדיקים בעולם, אז העולם מתקיים. ועתידים להחיות מתים, כמ"ש, עוד יישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים.
40. באותו זמן ישיגו הצדיקים דעת שלמה. ביום שישמח ה' במעשיו, עתידים הצדיקים להשיג את הקב"ה בליבם, ותתרבה אז החכמה בליבם, כמו שהיו רואים אותו בעין.
41. עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעת"ל, כמ"ש, ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. וזהו ניזונים. וזהו נהנים. הצדיקים שלא זכו כל כך, נהנים מאותו זיו, שלא ישיגו כל כך. אבל הצדיקים שזכו, ניזונים, עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו. וזוהי הסעודה והאכילה.
כמ"ש במשה, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה. לחם לא אכל ומים לא שתה, מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת, מאותו זיו של מעלה. וכמו כן סעודתם של צדיקים לעת"ל.
42. סעודת הצדיקים לעת"ל, לשמוח בשמחתו, כמ"ש, ישמעו ענווים וישמחו. מכאן, וישמחו כל חוסי בָך לעולם ירננו. זה וזה ישנו לעת"ל.
יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, אלו דברים עתיקים, שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם, ועתידים להתגלות לצדיקים לעת"ל. וזוהי השתייה והאכילה.
43. א"כ מהו לווייתן ומהו השור, שכתוב, כי בוּל הרים ישאו לו וכל חיית השדה ישחקו שם? כתוב, ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים. הנה כאן שלושה. אלא רמז הוא על המלכויות.
44. סעודה של הצדיקים לעת"ל תהיה מלווייתן ומשור הבר, האם כך היא? הרי נאמר, שסעודת הצדיקים לעת"ל היא כמ"ש, ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו?
45. אמונה זו, שאמרו חכמים לרוב העולם, שהם מוזמנים לסעודה זו של הלווייתן ושל אותו שור הבר, ולשתות יין טוב המשומר מעת בריאת העולם. פסוק מצאו ודרשו, שכתוב, ואכלתם לחמכם לשובע. כל מיני פיתוי פיתה הקב"ה לישראל, להחזירם למוטב, וזהו יותר מכולם, שאמר להם, ואכלתם לחמכם לשובע. ובקללות, ואכלתם ולא תשבעו, וזה קשה להם מהכול.
כתוב, ויאמרו אליהם בני ישראל, מי ייתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים, בשבתנו על סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע. מלמד, שמשום האכילה מסרו נפשם למות בידם. כיוון שראה הקב"ה תאוותם, אמר להם, אם תשמעו לקול המצוות, ואכלתם לשובע, כדי להניח דעתם.
כמו כן, ראו חכמנו שגלות נמשכת, הסתמכו על פסוקי תורה, ואמרו, עתידים לאכול ולשמוח בסעודה גדולה, שעתיד הקב"ה לעשות להם. וע"כ רוב העולם סובלים הגלות בשביל אותה הסעודה.
46. אין לנו לסתור את האמונה אלא לקיים אותה. כלומר, שהסעודה היא אכילה ושתייה, כי התורה מעידה עליה, בכתוב, ואכלתם לחמכם לשובע. כי כבר יודעים אנו אמונת הצדיקים והשתוקקותם מה היא, כי כתוב נגילה ונשמחה בך. ולא באכילה. וכמו כן, נזכירה דודיךָ מיין, שפירושו, יינה של תורה.
ואותה הסעודה שרוב העולם עתידים בה, שהיא אכילה ושתייה, יהיה גם לנו חלק ליהנות ממנה, וזהו חלק השמחה והשחוק. ואלה תולדות יצחק, שיצחקו הצדיקים לעת"ל. אברהם הוליד את יצחק, זכות הנשמה מולידה השחוק הזה והשמחה בעולם.