ויחי יעקב
105. ועמֵךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ. אשריהם ישראל מכל העמים עכו"ם, שהקב"ה קרא להם צדיקים, להוריש להם ירושת עולם בעוה"ב, ולהתענג בעולם ההוא, כמ"ש, אז תתענַג על ה'. משום שישראל מתדבקים בגוף המלך, בקו האמצעי, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
106. ועמך כולם צדיקים, לעולם יירשו ארץ. פסוק זה סוד עליון הוא בין קוצרי השדה, שהם אותם שזכו לקבל פירות מעבודתם בשדה העליון, הנוקבא. נחלת ירושה עליונה של הארץ ההיא, הנוקבא. אין מי שיירש אותה, חוץ מאותו שנקרא צדיק, כי הנוקבא מתדבקת בו להתמתק מדינים המרים שבה, וע"כ הצדיק יורש את השכינה.
107. ובאהבת הקב"ה את ישראל, כתוב, ועמך כולם צדיקים. ומשום זה, לעולם יירשו ארץ. כי ראויים לרשת את השכינה. כי צדיק יורש את השכינה.
ישראל נקראים צדיקים ויורשים את השכינה, משום שנימולו. כי כל מי שנימול ונכנס בנחלה הזו, השכינה, ושומר את הברית הזה, נכנס ומתדבק בגוף המלך, שנעשה מרכבה לז"א, ונכנס בצדיק הזה, שנעשה מרכבה אל היסוד. ומשום זה נקראים ישראל צדיקים. וע"כ, לעולם יירשו ארץ, ארץ החיים, השכינה.
108. נצר מַטעיי מעשה ידיי להתפאר. נצר מטעיי, ענף מאלו הענפים, שנטע הקב"ה כשברא העולם. שכתוב, וייטע ה' אלקים גן בעדן מקֶדם, והארץ הזו היא אחת מאלו הנטיעות, הנוקבא. לכן כתוב, נצר מטעיי מעשה ידיי להתפאר.
109. ועמך כולם צדיקים. זהו יעקב ובניו, שירדו למצרים בין עם קְשה עורף, ונמצאו כולם צדיקים. ומשום זה כתוב עליהם, לעולם יירשו ארץ, כי משם, ממצרים, עלו לרשת את ארץ הקדושה.
110. ויחי יעקב בארץ מצרים. למה פרשה זו סתומה, שאין רווח כלל בספר התורה בין סיום פרשת וייגש להתחלת פרשת ויחי? בשעה שמת יעקב, נסתמו עיניהם של ישראל. אחר מיתת יעקב, ירדו לגלות והמצרים העבידו אותם.
111. ויישב ישראל בארץ מצרים, בארץ גושן, וייאחזו בה, ויִפרו ויִרבו מאוד. שהיו שם במעדני מלכים. ואח"ז כתוב, ויחי יעקב, בהמשך אחד בלי רווח ביניהם, להורות, שהיו נמצאים במעדני מלכים וקיבלו תענוגים ומחמדים לעצמם.
112. ובמצרים נקרא, ויחי, שנחשב לו חיים, שהרי כל ימיו לא נקרא ויחי, משום שכל ימיו היו בצער, ובצער היו נמצאים. כמ"ש, לא שָלַוותי, בביתו של לבן. ולא שקטתי, מן עשיו. ולא נָחתי, מן דינה ושכם. ויבוא רוגז, הרוגז של מכירת יוסף.
ואחר שירד למצרים, נקרא, ויחי: ראה את בנו מלך, ראה את כל בניו טהורים וצדיקים, כולם בתענוגים ובמעדני עולם, והוא יושב ביניהם, כיין טוב השוקט על שְׁמָרָיו. ואז נקרא, ויחי יעקב. וע"כ אינו מפריד, שלא משאיר רווח בין הכתוב, ויפרו וירבו מאוד, לבין הכתוב, ויחי יעקב, כי כן ראוי להיות, להיותם המשך אחד.
113. מה הטעם שכתוב, ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה? כל ימיו של יעקב היו בצער. כיוון שראה את יוסף, והיה עומד לפניו. כשיעקב הסתכל ביוסף, הייתה נפשו נשלמת, כאילו ראה את אימו של יוסף. כי יופיו של יוסף היה דומה ליופייה של רחל. ונדמה לו, כמו שלא עבר עליו צער מימיו.
114. וכאשר יוסף נפרד ממנו, אז התקיים הכתוב, לא שָלַוותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבוא רוגז. כי צרה זו הייתה קשה ליעקב, מכל מה שעבר עליו. ובשעה, שנפרד ממנו יוסף, כתוב, יוסף בן שבע עשרה שנה. וכל ימיו של יעקב, לא היה לו צער כזה, והיה בוכה בכל יום לאלו שבע עשרה שנה של יוסף.
115. וענו לו מהשמיים, ויוסף ישית ידו על עיניך. הנה לך שבע עשרה שנה אחרות בתענוגים ובמעדנים ובהנאות ובמחמדים. כמ"ש, ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה. כל אלו השנים, שכינת כבודו של הקב"ה הייתה נמצאת עימו, ומשום זה אותם השנים שבמצרים נקראים חיים.
116. ותחי רוח יעקב אביהם. משמע שמתחילה היה מת הרוח שלו. גם לא היה מתכוון להמשיך ולקבל רוח אחר. כי רוח העליון אינו שורה במקום ריק. השכינה אינה שורה, אלא במקום שלם, ולא במקום חסר, ולא במקום פגום, ולא במקום עצב, אלא במקום נכון, במקום שמחה. ומשום זה כל אלו השנים, שיוסף היה נפרד מאביו, ויעקב היה עצוב, לא שרתה עליו השכינה.
117. כתוב, עִבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. אין עבודת הקב"ה, אלא מתוך שמחה. אין השכינה שורה מתוך עצבות, כמ"ש, ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן. ג"פ כתוב, מנגן, כדי לעורר הרוח ממקור השלמות, ז"א, הכולל ג' קווים, שהוא רוח השלם. וג"פ מנגן כנגד ג' קווים שלו.
118. מד' רוחות נמצא הכול, שהם ג' קווים שבז"א, דרום צפון מזרח, והשכינה, המקבלת ג' הקווים, רוח מערב, שמהם יוצאים ג' העולמות בי"ע וכל מלואם. וכל השורשים שבעולמות העליונים ותחתונים נאחזים בהם.
קו ימין, דרום, נכנס ומאיר. קו שמאל, צפון, יוצא ואינו מאיר, שאינו מאיר בלי קו ימין. קו אמצעי, מזרח, סותם, שמאיר רק בחסדים מכוסים, מטרם הזיווג שלו עם הנוקבא. רוח מערב, נוקבא, המאירה בחסדים מגולים בעת הזיווג עם ז"א. מתייחדות הרוחות כל אחת בחברתה, נכללות זו מזו, ואז הן אבות הכול, שכל המציאות, בי"ע, נמשכים ונולדים מהם.
119. רק באבותיך חשק ה'. באבותיך, שלושה ממש, אברהם יצחק יעקב. כתוב רק, רק ממש, שאין יותר משלושה הללו, ומהם מסתעפים ונאחזים כל שאר האחרים, כל המדרגות שבבי"ע, שעולים למ"ן לזו"ן, לעטר את השם, להמשיך מוחין חדשים לנוקבא, הנקראת שֵם.