ייקוו המים

479. ויאמר אלקים, ייקוו המים. מידת בשר ודם אינה כמידת הקב"ה. מידת בשר ודם, מעשיו מבלים אותו. אבל הקב"ה מבלה את מעשיו.

480. כמ"ש, אין קדוש כה' כי אין בִּלתֶך. מהו, כי אין בלתך? אל תקרא בלתך, אלא בַּלוֹתְך, שאין מעשיו מבלים אותו.

481. כתוב, לכו חזו מפעלות אלקים, אשר שׂם שַׁמות בארץ. על מעשיו של הקב"ה שעושה בעוה"ז, היה דוד המלך נבהל ואמר, לכו חזו. האם לא, בואו חזו, היה צריך לומר?

482. אלא אמר דוד, כל יושבי הארץ אשר בעוה"ז, לכו, לכו מראש העולם עד סופו, ותמצאו מעשיו של הקב"ה, אשר כמעשיו בראש העולם, כך מעשיו בסוף העולם. מביא דיירים בעולם. אם זוכים, מושיב אותם ובניהם ובני בניהם עד סוף העולם. ואם אינם זוכים, מחריב אותם מהם, ומקום ועיר לא ייבנו לעולם. להראות לבני אדם, שמקום רשעים היה מקום, והקב"ה עשה בו דין. כמ"ש, אשר שם שמות בארץ, שעושה מקומות הרשעים שממה.

483. לכו חזו מפעלות אלקים. ראה דוד מפעלות אלקים, ולא אמר, מפעלות הוי"ה. אלא בשם אלקים השתכלל מעשה בראשית. וכשברא הקב"ה את העולם, היו המים הולכים ויורדים, וכשהשליך הארץ למטה, השליך אותה בין המים, והייתה נסתרת, וקפאה בין המים.

484. ועשה הקב"ה אות בתוך אות. אות א': כי דרכו וטבעו של העולם, שהמים קלים והארץ כבדה. ומי שכבד יורד למטה והקל עולה למעלה. אבל הקב"ה, להראות אותותיו ומעשיו לבני אדם, השפיל והוריד המים, שהם קלים, למטה, והארץ, שהיא כבדה, העלה למעלה, על הקל. כמ"ש, לרוקַע הארץ על המים. כלומר, המים שהם קלים, הם למטה, והארץ, שהיא כבדה, היא למעלה.

485. אות ב': כי מִבין המים הראה והוציא את היבשה, כמ"ש, ותיראה היבשה. שאין דרך הארץ, שתעלה יבּשה ממים, אלא לחות עולה ממים. וכשהעלה היבשה מהמים, קרא שְׁמה ארץ. כמ"ש, ויקרא אלקים ליבשה ארץ.

486. שבעה שמות קרא לה, ארץ אדמה גֵיא נְשׁייה צייה אַרְקא ותבל. הגדולה שבכולם היא תבל, כמ"ש, והוא ישפוט תבל בצדק. וכמ"ש, אשר שׂם שמות בארץ, שבעה שמות. שבעה רקיעים ברא הקב"ה, וכנגדם ברא שבע ארצות. ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה התהוו שבע ארצות.

487. יסוד הכול היו המים. כי אנו מוצאים שעיקר כל מעשה בראשית היה מהמים. בתחילה היו המים מפוזרים תחת השמיים, עד שגער הקב"ה בהם והכניס ואסף אותם אל מקום אחד. כמ"ש, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה. ואח"כ התפזרו כבתחילה, ורקע הארץ על המים. כמ"ש, לרוקע הארץ על המים, כי לעולם חסדו.

488. למה צריך חסד כאן? חסד גדול עשה הקב"ה בעולמו, שהעמיד הארץ על המים. שאם לא הייתה הארץ מלמעלה, היה העולם נמחק בבת אחת.

489. אם לא היה כך, לא היו בני אדם נוטעים וחורשים וזורעים. עתה שהארץ למעלה נוטעים וזורעים, והארץ עומדת בכוחה ובקיומה, מפני לחות המים אשר מתחת לארץ. ומלמטה יוצאים כמה נהרות, כמה מעיינות, כמה מקוואות, לדשן כל העולם ולהצמיח הכול. וזהו החסד שעשה הקב"ה עם בריותיו ועם כל העולם.

490. יום אחד היה רבי שמעון יושב בפתח השער של לוד, והיו שם רבי יוסי, ורבי חגי, ורבי אלעזר בנו. בא רבי פינחס. שאל, מה יום זה משאר הימים, שאתה שותק, ואין פיך נוטף מתיקות הדבש של החכמה?

491. אמר לו, הייתי מסתכל בליבי, בזה שאמר יחזקאל, ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שד"י. שָׁקל מים רבים ושקל קול שד"י. שהשווה אותם זה לזה. ומשמע מזה, שקול מים רבים הוא כקול שד"י.

492. הנה זהו סוד המרכבה. ארבעה מלאכים קדושים נוסעים במסעם של כיסא הכבוד של המלך הקדוש. אלו המלאכים, הנקראים חיות הקודש, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. הם מכובדים ועליונים על כל שאר המלאכים חוץ ממט"ט שר הפָּנים.

493. ויש אומרים, שמט"ט הוא מאלו ארבעת המלאכים. והוא אינו כך, כי כך נמצא בספרו של שלמה המלך.

494. אלו ארבעת המלאכים, כשמתאספים בקיבוץ במסעיהם, נשמע בכל הרקיע קול נסיעתם כקול המלאכים הרבים העליונים, הנקראים אלף אלפים וריבוא רבבות. וכקול ההוא של מט"ט, המשרת לפני מלך העליון, והקיבוץ שהם מתקבצים, הוא כשבא להשפיע עליהם חסד וכבוד מלכיהם.

כקול מים רבים, מלאכים רבים. כקול שד"י, המלאך מט"ט, שנקרא ע"ש רבו, שד"י. ואשמע את קול כנפיהם, של ארבעת המלאכים, שהם מרכבת המלכות, הנקראים ג"כ חיות.

495. בכה רבי פינחס מרוב התפעלות ואמר, במפתח העומקים נפתחים האוצרות החתומים, כלומר שרבי שמעון הוא כמו מפתח הפותח כל דבר עומק, וכל הסודות החתומים שאי אפשר לגלות אותם. וכמו המלאכים העולים היית, וע"כ אתה יודע סודם. בבקשה ממך, השלם הפסוק.

496. אמר רבי שמעון, קול המולה כקול מחנה. כאשר המלאכים משבחים להקב"ה, כל מילה לפניו היא כמילה של התשבחות של מחנה ישראל, שמשבחים אותו למטה. קול ההמולה של המלאכים, הוא כקול מחנה ישראל.

497. וכתוב, בעומדם תְרַפֶּינה כנפיהן. בעומדם מלשבח, כי כשמחנה ישראל אינם משבחים להקב"ה למטה, מיד תרפינה המלאכים כנפיהם למעלה, כי רפה כוחם של הקבוצה הקדושה של המלאכים, ואין להם כוח לשבח תשבחה שלמה לפניו.

498. ועוד פסוק אחר המסייע לזה, שכתוב, ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם. ויהי קול, זה קולו של יעקב. כשמרבים בתפילה, לאן היא עולה? מעל לרקיע אשר על ראשם של החיות, ששם מונחת תפילתם של צדיקים.

499. וכשפוסקים להשמיע קולם ולהתפלל ולקרוא בתורה, כתוב, בעומדם, בשתיקתם מהתורה ומהתפילה, תרפינה כנפיהן של החיות.

500. ייקוו המים, כקו זה, שמניחים האומנים לבנות בניין, שלא ייצא חוץ ממנו לכאן ולכאן. כך עשה הקב"ה קו אל המים, שלא ייצאו משׂפתם לכאן ולכאן. כמ"ש, ואומַר עד פה תבוא ולא תוסיף.

501. גבול הגביל הקב"ה את הים. גבול, זהו החול שמסביב לים, כמ"ש, אשר שמתי חול גבול לים. וכשהגלים רואים את החול הזה, הם חוזרים לאחור, ואינם יוצאים מחוץ לאותו הקו, שנתן להם הקב"ה.

502. כמה המים הם עיקר העולם. כי השמיים לקחו שְׁמם מהם. כי שמיים הם אותיות ש' מים. ונקראים מים, שהוסיף הקב"ה על המים אש, וברא מהם השמיים. כלומר, אש ומים. כי השמיים נעשו מאש וממים.

503. השמיים נבראו מאהבה לפני הקב"ה. וא"כ אין בהם אש, שהיא דינים.

קו האמצעי המייחד הימין והשמאל נקרא שמיים. קו ימין, מים. קו שמאל, אש. ולפי שקו אמצעי מייחד ומשלים ב' הקווים מים ואש, הוא כולל בעצמו את שניהם, ויש גם בקו אמצעי מים ואש. ע"כ נקרא שמיים, אותיות אש ומים. אבל מים הם קו ימין וחסדים, והם עיקר השמיים, כי השליטה העיקרית בשמיים היא לקו ימין.

505. כל מי שרוצה לדעת ולהסתכל בליבו מחכמת המלך העליון, יידע תחילה מהם מים. ומי שרוצה לדעת מהו הקיפאון שבכיסאו, יסתכל בקיום הדבר, שכתוב, ברית מֶלח עולם היא. ומשני אלה יסתכל בחכמה הקדושה שלמעלה.

המלכות, כשהיא במצב אחוריים, היא דבוקה בקו שמאל דבינה, שאז מקבלת חכמה בלי חסדים, נמצאים אורותיה בקיפאון, שאינם יכולים להאיר. ואח"כ, כשהיא מיתקנת מז"א, קו האמצעי, כבר אינה יכולה לקבל חכמה משמאל דבינה, אלא שמקבלת חסדים מז"א. אמנם נשאר בה הקיפאון ממצב האחוריים, שהוא חכמה, ונמס עתה ומתלבש בחסדים. ובזה נשלמת מחכמה ומחסדים.

האורות הקפואים נקראים מלח. וכתוב, על כל קורבנך תקריב מלח, כדי לקבל משם ניצוצי החכמה ממצב האחוריים, שיהיה הקורבן שלם מחכמה ומחסדים.

כל מי שרוצה לדעת, שרוצה לעורר חכמה במלכות, יידע תחילה מהם מים, שהם חסדים. מלכות נקראת כיסא, וכשהיא הייתה באחוריים, היו אורותיה קפואים. ומי שרוצה לדעת מהו הקיפאון שבכיסאו, יסתכל בקיום הדבר, שכתוב, ברית מלח עולם היא, כי מהאורות הקפואים נתקן תיקון המלח, המקיים ומשלים כל דבר.

ומשני אלה, ממלח, שהוא ניצוצי הקיפאון שנעשו במצב האחוריים, וממים, שהם חסדים, יסתכל בחכמה הקדושה שלמעלה. שע"י התלבשות האורות הקפואים, המכונים מלח, בחסדים, המכונים מים, מתגלה החכמה.

506. מי שרוצה לדעת עניין קיום העוה"ז, המלכות, הנקרא עוה"ז, יידע עניין המלח, שנעשה מן המשַׁמש שהתמנה תחת אדונו. ויידע מהו מלח, ואיך הוא נמחה במים, ויסתכל בחכמה.

האורות קפואים במלכות במצב האחוריים, ואז משמש אותה מט"ט, והוא הפועל אז באורות הקפואים שבמלכות, שהם מלח. ובעת שאורות המלכות הם מלח, פועל אז המשמש מט"ט. וכשהמלכות חוזרת למצב החסדים, מים, אז נמסים האורות הקפואים בתוך המים, חסדים, ושניהם נשלמים יחד להאיר בחכמה ובחסדים.

ויידע מהו מלח, ואיך הוא נמחה במים, ויסתכל בחכמה, שיידע עניין התלבשות החכמה בחסדים, ואיך זה נעשה במצב ב' דמלכות, שכבר חזרה לחסדים, מים, שאז נמס המלח במים, והחכמה מתגלה.

507. אלו החוזים בכוכבים המעמידים כוסות של מים ומלח, הוא עניין של אורה ואור הנר, כדי להסתכל בחכמה.

החוזים בכוכבים רוצים להידמות לייחוד הקדושה. וע"כ הם מעמידים כוסות של מים ומלח, אשר ייחודם מעורר גילוי החכמה. וזהו עניין של אורה, אור חסדים, הנקרא מים. ואור הנר, מאורי אש, המרומזים במלח. כדי להסתכל בחכמה, שבזה הם מעוררים הסתכלות בחכמה.

508. ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד. כתוב, מִקולות מים רבים אדירים מִשְׁבְּרֵי ים, אדיר במָרום ה'. מקולות מים רבים, כשאמר הקב"ה למים, שיתכנסו למקום אחד, היו משוטטים לכאן ולכאן, והתגאו למעלה.

509. בשעה זו לקחו המים את הארץ, שהייתה מכונסת בהם, והיו מכסים אותה. אמר להם הקב"ה, לא כך, אלא היכנסו כולכם למקום אחד, ותיראה היבשה. משמע, שהארץ הייתה מקודם בין המים, יבּשה בלי לחות. כי כתוב, היבשה, עם ה' הידיעה, שמשמע היבשה שמקודם לכן.

510. והיו המים הולכים, מתרוממים ויורדים, ומשמיעים קולם לסוף השמיים, עד שגער בהם הקב"ה והכניס אותם לתהום, ושָׁם הוא מקור המים. ועד עתה קולם לא השתתק. וקרא להם יַמים. וכשהם מתרוממים, שָׁם במקום ההוא נשבר כוחם, ויורדים, ואינם יוצאים לחוץ, מפחד גבורת ה'. כמ"ש, אדירים משברי ים, אדיר במרום ה'.

511. כתוב, עֵדוֹתיך נאמנו מאוד, לביתך נאֲוָוה קודש, ה' לאורך ימים. אמר דוד, ריבונו של עולם, עדוּת שעשית במעשה בראשית, הם אמת להעיד עליהם בכל יום. כל המעיד במעשה בראשית בכל יום, מובטח לו שהוא בן עוה"ב.

512. ואמר דוד, אתה שעשית את כל העולם, ועשית את המים, והמים היו מכסים את העולם מהריבוי שבהם, ועשית להם שיתכנסו בצמצום כולם אל מקום אחד, כך יהי רצון מלפניך ששכינתך, שהיא מלאה כל העולם כולו, שתצמצם אותה בביתך, שיותר ראוי הוא שתהיה שם. כמ"ש, לביתך נאווה קודש, ולא לזמן מועט, אלא, לאורך ימים.

513. ויאמר אלקים, ייקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד, ותיראה היבשה. כתוב, הצדיק אבד ואין איש שׂם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק. כשהקב"ה מסתכל בעולם ורואה שאין בני האדם צדיקים, והרבה רשעים פורחים בעולם, אז עושה דין בעולם. כמעשה הגוף עם הנשמה, כך עושה הקב"ה עם הדור.

514. הצדיקים הם כמו הנשמה של הדור, והרשעים הם הגוף של הדור. כשהקב"ה מסתכל בעולם, לוקח הנשמה ונשאר הגוף ונסרח הבשר. נמצא, שלוקח הנשמה, שהם הצדיקים, ונשאר הגוף, שהם הרשעים.

515. ויאמר אלקים, ייקוו המים. אלו הם הצדיקים, הנאספים לבית עולמם, שהוא מקום אחד, מיוחד להם למעלתם. וכשהם נאספים לעוה"ב, כתוב, ותיראה היבשה, שהם הרשעים, שהם בלי מעשה, שאין מי שיגן עליהם, ויכסה עליהם. כמ"ש, ויִראו כל העדה כי גָווע אהרון. אל תקרא, ויראו, אלא, ויִירָאו, מפני שאין מי שיגן עליהם.

516. ויש אומרים, שכל זמן שהצדיקים בדור, אין מדה"ד יכולה לשלוט בהם. כמ"ש, ויאמר להשמידם, לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מֵהשְׁחית. וכשהקב"ה רוצה לעשות דין ברשעים, מסלק הצדיקים מביניהם, ואז עושה דין ברשעים.

517. הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס. יום אחד נכנס לגנו, וראה שהיה שם כולו דרדרים רבים. אמר, אני רוצה לבער אותם מכאן. נשא עיניו וראה ורדים טובים ויפים. אמר, בשביל הורדים האלו אעזוב כל הדרדרים. וכשהורדים נתנו ריח, לקח ועקר אותם מהגן.

כיוון שעקר אותם, אמר, הנה הזמן לעקור את הדרדרים מהגן, ולבער אותם מכאן. כך הקב"ה, כל זמן שהצדיקים בדור, לא נעשה דין ברשעים. הסתלקו הצדיקים מביניהם, אז נעשה דין ברשעים.

519. ויַרְא אלקים כי טוב. אם היה זה קודם הפעולה, היה נכון ויפה. אלא משמע מהכתוב שהיה לאחר הפעולה. ומשמע, שלא היה יודע מקודם לכן עיקר הפעולה ותיקונה ויופיה, אלא כשהייתה הפעולה נגמרת. משמע שהיה מְעיין בה כמו שהיא עומדת, ואז היה אומר, כי טוב. כי כתוב, וירא, ואח"כ אמר, כי טוב.

520. הכתוב הזה, הוא אזהרה לאדם, כשילמד אדם במעשה בראשית פעולתו של כל יום ויום, אין לו לשאול על מה שאינו מצוּוה, ולומר, פעולה זו למה נעשית כך בדמות הזו, וזו נעשית כך בדמות הזו. משום, וירא אלקים כי טוב לעשותו, וע"כ אל תשאל יותר.

521. ועוד, כדי להזהיר את בני אדם ולהורות להם הדרך הנכונה. כי גלויה וידועה לפניו הפעולה עוד קודם שיעשה. ועכ"ז לא רצה לומר, טוב הוא, עד גמר המלאכה. וכך אין ראוי לאדם לשבח הדבר עד סיומו. אולי ימצא בו חיסרון, ונמצא ששיקר, ויהיה נתפס בדבריו.

522. כך בכמה מקומות נתן הקב"ה אזהרה לאדם להיזהר ממנו. ואע"פ שלא היה צריך לו, והכול גלוי לפניו, אבל כדי לתת אזהרה לאדם, הוצרך לעשות כך. כתוב, ארְדָה נא ואֶראה, הכצעקתה הבאה אליי עשו כלה. האם לא היה גלוי לפניו, והוא צריך לדעת ולחקור?

מכאן אזהרה לב"ד, שאין להם להסתמך על דעתם, אלא יש להם לדעת ולחקור ולדרוש העניין יפה. כמ"ש, ודרשתָ וחקרת ושאלת היטב. ואין לך רשות להסתמך על דעתך.

524. כל מה שעשה הקב"ה, עשה אותו בציוויו ע"י אמצעי. אמר לארץ, עשי כך. ועשתה כמו שהצטוותה ולא שינתה ממנו. אמר למים, עשו כך. ועשו המים פעולתם שהצטוו ולא שינו ממנו. וכן לרקיע, כך כאופן הזה.

525. וכשאחד מהם עשה איזה מעשה כמו שהצטווה, היה רואה אותו הקב"ה, שעשה באותו האופן שציווה אותו, והיה משבח אותו באותה הפעולה. כמ"ש, וירא אלקים כי טוב. כלומר, וירא באותו המעשה, שעשה אותו כמו שציווה, והיה אומר, כי טוב. כלומר, כי טוב, עשה כמו שהצטווה. וזהו, וירא אלקים כי טוב.

526. א"כ, האם לא צריך היה לכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשו, והנה טוב מאוד? מהו שכתוב, את כל אשר עשה, שמשמע, שכי טוב אינו סובב על האמצעים, אלא על מעשיו עצמו?

527. כתוב, את כל אשר עשה, בכלל. ולא כתוב, את כל אשר עשו. כי, את כל אשר עשה, משמע שסובב על אלו האמצעים שעשה. ועליהם כתוב, והנה טוב מאוד. כי הוציאו כל מה שהצטוו, והנה טוב. ומשום זה כתוב, את כל אשר עשה.

528. וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב, להיותם עומדים תמיד באותו הקיום ובאותו הדרך שעשה אותם, ושלא ישתנו מדרך זו לעולם.

529. לשלושה קרא הקב"ה שמותיהם במעשה בראשית: השמיים הארץ המים. השמיים, כמ"ש, ויקרא אלקים לרקיע שמיים. הארץ, כמ"ש, ויקרא אלקים ליבשה ארץ. המים, כמ"ש, ולמקווה המים קרא ימים. וקרא להם שמות, כדי לעשות בהם כל מלאכתו. כי כל מלאכתו נעשתה ע"י שלושת אלו.

530. ומה שיצא משלושת אלו, השמיים הארץ המים, הניח הקב"ה בשביל אדם, שיקרא להם שמות. כל מה שהוציאו השמיים והארץ, אדה"ר קרא להם שמות, כמ"ש, ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמיים ולכל חיית השדה.