יראה

השער האחרון הוא השער הראשון

120. רבי חייא פתח, ראשית חכמה יראת ה', שֵׂכל טוב לכל עושיהם, תהילתו עומדת לעד. פסוק זה, האם לא צריך היה לומר, סוף חכמה יראת ה', כי יראת ה' היא מלכות, שהיא סוף חכמה? אלא המלכות ראשית להיכנס לתוך מדרגת החכמה העליונה. כמ"ש, פִתחו לי שערי צדק. שערי המלכות, שנקראת צדק. זה השער לה'. ודאי אם לא ייכנס בשער הזה, לא ייכנס אל המלך העליון לעולם. כי הוא עליון ונסתר וגנוז, ועשה לו שערים, אלו על אלו.

("שתי נקודות", הקסה"ז)

יראת ה' היא השער לחכמה

120. נאמר על המלך העליון, כי הוא עליון ונסתר וגנוז, ועשה לו שערים, אלו על אלו. אין זה משל אלא הוא הנמשל עצמו. כי בהיותו מלך עליון ונסתר וגנוז, ואין מחשבה תופסת בו כלל, לפיכך עשה שערים רבים אלו על אלו, אשר בסגולתם עשה האפשרות להתקרב לפניו. כמ"ש, פתחו לי שערי צדק. שהם השערים, שעשה ה', ונתן אפשרות לצדיקים, שיבואו לפניו דרך אותם השערים.

ולסוף כל השערים, עשה שער אחד, בכמה מנעולים. השער, הנקרא מלכות דמלכות, שהוא נקודת הסיום של כל השערים העליונים. והשער הזה האחרון, הוא השער הראשון לחכמה עילאה. כלומר, שאי אפשר לִזְכות לחכמה העליונה, זולת אחר השגת השער הזה האחרון דווקא. כי להשגת חכמה עילאה הוא השער הראשון. ע"כ כתוב, ראשית חכמה יראת ה'. כי יראת ה' מכונה דווקא השער האחרון, שהוא הראשון לחכמת ה'.

("שתי נקודות", הקסה"ז)

יראה - המצווה הראשונה

189. בראשית ברא אלקים. זו המצווה הראשונה לכולן, ומצווה זו נקראת יראת ה', הנקראת ראשית. כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. וכתוב, יראת ה' ראשית דעת. משום שיראה נקרא ראשית. וזהו שער להיכנס אל האמונה. ועל מצווה זו מתקיים כל העולם.

190. היראה מפורשת לשלוש בחינות. שתיים מהן, אין בהן שורש כראוי, ואחת היא שורש היראה.

יש אדם שירא מהקב"ה, בשביל שיחיו בניו ולא ימותו, או ירא מעונש גופו, או מעונש כספו, וע"כ הוא ירא אותו תמיד. נמצא, שהיראה, שהוא ירא מהקב"ה, לא שׂם אותה לשורש, כי תועלת עצמו היא השורש, והיראה היא תולדה ממנה.

ויש אדם הירא מפני הקב"ה, משום שירא מעונש העולם ההוא ומעונש של הגיהינום.

שתי מיני יראות האלו, היראה מעונש עוה"ז והיראה מעונש עוה"ב, אינן עיקר היראה ושורשה.

191. היראה, שהיא עיקר, שאדם יירא מפני אדונו, משום שהוא גדול ומושל בכל, העיקר והשורש של כל העולמות, והכול נחשב כאַין לפניו.

("מצוות התורה, המצווה הראשונה", הקסה"ז)

אין יראה - אין אמונה

445. כל אדם, המתיירא מפני הקב"ה, שורה עימו האמונה כראוי. כי האדם הזה שלם בעבודת ריבונו. ומי שאין יראת ריבונו שורה בו, אין האמונה שורה בו, ואינו ראוי שיהיה לו חלק לעוה"ב.

446. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, כי הקב"ה חפץ ביקרם. וכתוב, ואורַח צדיקים כאור נוגַה הולך וָאוֹר. כאור נוגה, הוא, כאותו אור המאיר, שברא הקב"ה במעשה בראשית, זהו האור שגנז הקב"ה לצדיקים לעוה"ב. הולך ואור, כי הוא הולך ועולה באורו תמיד, ואינו חסר לעולם.

("לכו חזו מִפְעֲלות ה', אשר שָׂם שַׁמות בארץ", בראשית-ב)

עיקר הכוח ביראה

44. איוב היה ירא ביראה, וביראה ההיא היה עיקר כוחו. משום שדָבר שלמעלה, בין של הקדושה ובין של הס"א, אינו יכול האדם להמשיך רוח שלמעלה למטה ולהתקרב אליו, אלא ביראה. שיכוון ליבו ורצונו ביראה ובשבירת הלב, ואז ימשיך למטה רוח שלמעלה, והרצון שצריך.

45. ואם לא ישים ליבו ורצונו ביראה לאותו הצד, רצונו אינו יכול להתדבק בו.

("וישמע יתרו", יתרו)

שבירה, כניעה, יראה

28. וישמע יתרו. הייתכן שיתרו שמע, וכל העולם לא שמעו? אלא כל העולם שמעו, ולא נשברו, וע"כ אין שמיעתם שמיעה. והוא שמע, ונשבר, ונכנע לפני הקב"ה, והתקרב ליראתו. ע"כ שמיעתו שמיעה.

("וישמע יתרו", יתרו)

הצדיקים תמיד ביראה

308. וצדיקים ככפיר יבטח. הרי הצדיקים אינם בוטחים במעשיהם כלל, ותמיד הם יראים, כאברהם, שכתוב בו, ויהי כאשר הקריב לבוא מצריימה. כיצחק, שכתוב בו, כי ירא לאמור אשתי. כיעקב, שכתוב בו, ויִירא יעקב מאוד ויֵצר לו. ואם אלו לא בטחו במעשיהם, כש"כ שאר צדיקי העולם. א"כ איך כתוב כאן, וצדיקים ככפיר יבטח?

309. אלא ודאי ככפיר כתוב, כי מכל אלו שמות של האריה, לא כתוב אלא כפיר. ולא כתוב לא אריה, ולא שחל, ולא שחץ, אלא כפיר, שהוא החלש והקטן שבכולם, שאינו בוטח בכוחו, אע"פ שהוא חזק. כך הצדיקים אינם בוטחים במעשיהם עתה, אלא ככפיר, אע"פ שיודעים שכוח מעשיהם הטובים הוא חזק, אינם בוטחים אלא ככפיר, ולא יותר.

("שיר המעלות, הבוטחים בה", תרומה)

למה מלאך המוות טוב מאוד?

432. והנה טוב מאוד, זהו מלאך המוות. ולמה כאן נאמר שבגללו לא כתוב ביום השני, כי טוב? אלא סוד הסודות כאן. כי ודאי מלאך המוות הוא טוב מאוד, משום שכל בני העולם יודעים שימותו וישובו לעפר, וע"כ רבים הם החוזרים בתשובה לאדונם בגלל היראה הזו, ויראים לחטוא מפניו. רבים היראים מפני המלך, משום שרצועה תלויה לפניהם. כמה טובה הרצועה לבני אדם, שעושה אותם טובים ואמיתיים ומתקנים דרכיהם כראוי. וע"כ, והנה טוב מאוד. מאוד ודאי.

433. והנה טוב, זהו מלאך החיים. מאוד, זהו מלאך המוות, שהוא יותר חשוב. למה מלאך המוות טוב מאוד? כשברא הקב"ה את העולם, הכול היה מתוקן, עד שבא אדם, שהוא המלך של עוה"ז. כיוון שנברא האדם, עשה אותו מתוקן בדרך האמת. כמ"ש, אשר עשה האלקים את האדם ישר, והֵמה ביקשו חשבונות רבים. עשה אותו ישר, ואח"כ חטא וגורש מגן עדן.

437. וכשהגיע זמנו ללכת ולצאת מעוה"ז, אינו יוצא עד שמלאך המוות מפשיט את הלבוש והגוף הזה. כיוון שנפשט הגוף מעל הרוח ע"י מלאך המוות, הולך הרוח ומתלבש בגוף האחר שבגן העדן, שהתפשט ממנו בשעה שבא לעוה"ז.

ואין שמחה לרוח זולת בגוף ההוא אשר שם. והוא שמח שהתפשט מהגוף של עוה"ז, והתלבש בלבוש אחר השלם מגן עדן, שהוא כעין עוה"ז. ובו יושב והולך ומסתכל לדעת בסודות עליונים, מה שלא יכול לדעת ולהסתכל בהיותו בעוה"ז בגוף הזה.

438. וכשהנשמה מתלבשת בלבוש של עולם ההוא, כמה עידונים כמה חמודות יש לו שם. מי גרם לגוף שבגן העדן, שיתלבש בו הרוח? מי שהפשיט לו הלבושים האלו של עוה"ז, מלאך המוות. הרי שמלאך המוות הוא טוב מאוד, והקב"ה עושה חסד עם הבריות, שאינו מפשיט האדם מלבושים שבעוה"ז, עד שמתקן לו לבושים אחרים, מכובדים וטובים מאלו, בגן העדן.

("והנה טוב מאוד", תרומה)

יראה השער לה'

82. בתחילה צריכים להשתדל ביראה, המלכות, שהיא פתח לכל. ואח"כ בתושב"כ, ז"א, שהוא למעלה. משום שכל אדם שאינו ירא חטא, אין לו רשות להיכנס לפתח האמונה הזה, שהוא המלכות. וכיוון שדוחים אותו מהפתח הזה, דוחים אותו מכל, כי אין לו פתח במה שייכנס לכל. כמ"ש, זה השער לה'.

83. כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. כי החכמה יושבת על כַּנָה, כמ"ש, וכנה אשר נטעה ימינֶךָ, שהוא היראה, הנקראת כבוד אל.

("ביאור המזמור השמיים מסַפרים", כי תישא, זוהר חדש)

כדי לזכות בחכמה

91. ראשית חכמה יִראת ה'. כדי לזכות בחכמה, ניתנה יראת ה'. כמו בכתוב, עקב ענווה יראת ה'. משום שבתחילה צריכים לירוא מפני המלכות, ואח"כ מתעלים לחכמה.

ועוד, ראשית חכמה יִראת ה'. זוהי יראה עליונה, בינה, ומשום שהיא ראש לתחתונים, לקחה השם של העליון. ועל זה נקראת עטרת בשם כתר עליון הנסתר מכל, כדי לייחד הראש בסוף, ובשם אחד נכללה עם הראש.

("ביאור המזמור השמיים מסַפרים", כי תישא, זוהר חדש)

עבודה ביראה ואהבה

417. אהבה שורה לאחר שזכה ביראה. כיוון ששורה יראה על ראשו של אדם, שהוא משמאל, מתעורר אח"כ אהבה, ימין, ז"א מבחינת החסד שבו. שמי שעובד מתוך אהבה, מתדבק במקום עליון למעלה, ומתדבק בקדושה של עוה"ב, בינה, משום שעולה להתעטר ולהתדבק בצד ימין, חסד דז"א, שעליו שורה הבינה.

418. עבודה מצד היראה היא מכובדת, אבל אינה עולה להתדבק למעלה בז"א. וכשעובד מאהבה, עולה ומתעטר למעלה ומתדבק בעוה"ב. וזהו אדם המזומן לעוה"ב, אשרי חלקו. כי הוא שולט על מקום היראה, כי אין מי ששולט על מדרגת היראה אלא אהבה, הימין, הייחוד של ז"א ומלכות.

419. וצריך לאותו שראוי לעוה"ב, לייחד שם הקב"ה, ולייחד איברים, זו"ן, ומדרגות עליונות, או"א, העליונים והתחתונים, לכלול אותם כולם, ולהכניס כולם בא"ס, לקשור קשרים. כמ"ש, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.

("ויראת מאלקיך", ויקהל)

יראת ה' היא אוצרו

51. יראת ה' היא אוצרו. היא אוצרו של כל אלו המדרגות. שיראת ה', המלכות, לוקחת כל אלו הנחלים, המדרגות, ונעשית אוצר לכולם. וכשיוצאות ממנה כל אלה הצפוּנות כולן, היא מוציאה אותן בחשבון. כמ"ש, עינייך בריכות בחשבון. כי ודאי עושה בחשבון ומוציאה אלה בריכות מים, שהן המדרגות שקיבלה לתוכה, ומשגיח להוציא הכול בחשבון.

אין גילוי החכמה אלא במלכות. וע"כ נקראת המלכות אוצר. כמו אוצר, השומר ומקיים כל שנותנים לתוכו, כן המלכות מקבלת בתוכה כל הספירות והמדרגות, ומשפיעה בהן הארת חכמה, שבזה נשמרות ומתקיימות. והיא מוציאה אותן בחשבון, בהארת החכמה, הנקראת מוחין דחשבון. ועל זה מביא ראיה מהכתוב, עינייך בריכות בחשבון. כי החכמה נקראת עיניים. חשבון הוא השפעת החכמה. בריכות הן המדרגות שמקבלת. והבריכות שבה, מוציאה בחשבון, שזה הארת החכמה מהעיניים.

52. משום שבמלכות נוהג חשבון, שהוא חכמה המקיימת הכול, ע"כ נקראת אמונה, כי אמונה היא נאמנות וקיום. בספירות ובמדרגות עליונות, שהמלכות מקבלת, צריך לראות אמונה, להאירם בחשבון, כמ"ש, יראת ה' היא אוצרו. על אחת כמה וכמה בדברי העולם, בתיקונים של המלכות עצמה, הנקראת עולם, בכלי המשכן, צריכים לחשבון ולהראות האמונה, שהיא הקיום. וע"כ הודיע הקב"ה לכל ישראל עניין האמונה של עושי המשכן, בכל מה שעשו. כמ"ש, אלה פקודי המשכן.

("והיה אמונת עיתיך", פקודי)

סוד ה' ליראיו

262. סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. סוד העליון, העומד בגניזה, אינו עומד אלא ליראיו. שהם יראים את הקב"ה תמיד, והם ראויים לאלו סודות עליונים, ושיהיו בהם אלו סודות עליונים בגניזה ובסתימה כראוי, משום שהם סודות עליונים. אבל, ובריתו להודיעם, הסוד, שעומד בברית קודש, להודיעם, משום שהוא מקום העומד לגלות ולדעת. כי היסוד מגלה הארת החכמה במלכות. להודיעם, ע"י המלכות.

263. סוד ה' ליראיו. אלו הסודות עומדים ביראה. ואלו יראי חטא, הם ביראה באלו סודות העליונים, שלא לעסוק בהם. אבל, ובריתו להודיעם, לדעת ולפרש הדברים, משום שהם דברים העומדים לפרש אותם. כי ע"י היסוד מתפרשים הסודות, ואין פחד לעסוק בהם.

("שם מ"ב וע"ב", פקודי)

שלם עם אדונו

52. לעולם יהיה אדם זהיר באדונו, וידבק ליבו באמונה העליונה, כדי שיהיה שלם עם אדונו. כי כשיהיה שלם עם אדונו, לא יוכלו להרע לו כל בני העולם.

("וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית", בהר)

יראת חטא קודמת לחכמה

52. לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. כל שיִראת חֶטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת.

("יראת חטא קודמת לחכמתו", כי תצא)

יראה ושמחה

24. בזמן שירושלים בשמחה, צריך האדם לשמוח, ולא בזמן הגלות. שמחו את ירושלים, כמ"ש, עִבדו את ה' בשמחה. ירושלים, היא השכינה, וצריכים לעבוד ולשמח אותה.

25. כתוב, עִבדו את ה' בשמחה. וכתוב, עִבדו את ה' ביראה, וגילו ברעדה. כשישראל שורים בארץ הקדושה, אז עובדים לפני ה' בשמחה. וכשישראל שורים בארץ אחרת, אז צריכים לעבוד ביראה ולשמוח ברעדה. עבדו את ה' ביראה, זו כנ"י, המלכות, בזמן שהיא בגלות בין העמים.

("שִׂמחו את ירושלים", במדבר)

ה' אורי וישעי, ממי אירא

39. ה' אורי וישעי, ממי אירא, ה' מעוז חיי, ממי אפחד. כיוון שאדם הסתכל באור העליון, והקב"ה האיר עליו, אינו מתיירא מעליונים ומתחתונים. כמ"ש, ועלייך יזרח ה', וכבודו עלייך ייראה. ה' מעוז חיי. כיוון שהקב"ה אוחז באדם, אינו מתיירא בעולם מכל בעלי דינים.

("ה' אורי וישעי", במדבר)