ויעבור אלישע אֶל שׁוּנֵם

1. תפילה לחבקוק הנביא על שִׁגיונות. מהו השינוי, שכתוב, תפילה לחבקוק הנביא, יותר מכל שאר נביאי העולם, שלא כתוב בהם, תפילה לישעיהו הנביא, או לירמיה או ליחזקאל או להושע או לשאר נביאי העולם?

2. אלישע זכה בעוה"ז, מה שלא זכה נביא אחר, חוץ ממשה. כתוב, ויהי היום ויעבור אלישע אל שׁוּנֵם, ושָׁם אישָה גדולה. מהו אישה גדולה? שהיא גדולה במעשים, שכל בני הבית משתבחים בה, והיא עקרת הבית. ומשום שבעלה לא היה נמצא בבית, שיהיה עיקר הבית, לא היה נזכר הוא, אלא היא.

3. ושם אישה גדולה, שהיא גדולה על כל שאר נשים שבעולם. כי שאר נשות העולם, כשרואות אורֵח בבית, מצטערות עליו ודוחקות אותו, ומכ"ש להוציא עליו כסף. וזו, שְׂמחה באורח, ומוציאה עליו כסף. כש"כ, כיוון שראתה את אלישע, שָׂמחה בו מאוד. וע"כ כל השבח הוא לאישה, כי אורח הבית של האישה הוא. ומשום זה כתוב, ושם אישה גדולה. שהיא גדולה על שאר הנשים.

4. ותאמר אל אישהּ, הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא. במה ידעה שאלישע הוא איש קדוש? סדין לבן הטילה במיטתו ולא ראתה בו קֶרי מעולם. גם לא עבר זבוב על שולחנו.

5. מהו השינוי שנאמר, שלא ראתה בו קרי, הרי רבים הם האנשים בעולם, שאינם רואים קרי? ולמה כתוב, הנה נא ידעתי, על הנאמר, שלא עבר זבוב על שולחנו? האם היא ידעה ולא אחר? הרי כל אלו שראו אותו אוכל על שולחנו, היו יודעים כמוה.

6. אבל מה שאמרה, הנה נא ידעתי, כך היה. היא ידעה ולא אחר, משום שהיא הייתה מתקינה מיטתו בשעה ששכב בה בלילה ובשעה שקם בבוקר. ומה שנאמר, שסדין לבן הטילה במיטתו, כך היה. ובו הייתה יודעת, כיוון שדֶרך העולם היא, שכשאדם קם ממיטתו, מעלה הסדין שישן עליו, ריח מזוהם. וזה, בשעה שהעלתה הסדין ממיטתו, היה מעלֵה הסדין ריחות כמו הריחות שבגן עדן. אמרה, אם לא שהוא קדוש וקדושת אדונו עליו, לא היה עולה ריח קדוש מהסדין.

7. משום זה הוא צריך לפרושׁ מן הבית, כי אין אדם יכול להיזהר כל כך בבית. אבל אמרה, נעשֶה נא עליית קיר קטנה, ונשׂים לו שָׁם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה, שארבע אלו הם תיקון כנ"י, שהיא מלכות, הנקראת עליית קיר, כמ"ש, ויַסֵב חזקיהו פניו אל הקיר.

8. מיטה ושולחן וכיסא ומנורה. סדר הכתוב אינו כסדר השימוש, שהרי כיסא צריכים מתחילה, ואח"כ שולחן, ואח"כ מנורה, ואח"כ מיטה. למה הִקדימה מיטה? משום שמיטה חביבה עליה יותר מכל, ואדם מקדים מה שחביב עליו. וחביבה עליה כי במיטה ראתה קדושה עליונה יותר מבכולם.

9. ויהי היום ויבוא שָׁמה, ויסר אל העלייה וישכב שמה. ויהי היום, מי הוא היום הזה? היום ההוא, יו"ט של רה"ש היה, שנִפקדו בו עקָרוֹת העולם ונפקדו בו בני העולם.

קָרא אלישע לשׁוּנַמית ואמר, הנה חָרַדְת אלינו את כל החרדה הזאת, ומשום כך אני צריך לעיין ביום הזה בדיני העולם, משום שהקב"ה דן ביום הזה את העולם. ומשום שנפרדתי לבדי במקום הזה, בעליית הקיר שעשית לי, אני צריך להסתכל בדיני העולם. שהרי מי שנפרד לבדו ביום הדין, אע"פ שהוא זכאי, הוא נתפס מתחילה.

10. מה לעשות לָך, היֵש לדַבֶּר לָך אל המלך או אל שׂר הצבא? והאם דבר זה נצרך לאישה? האם אינה יוצאת ואינה הולכת בהיכל המלך? אלא יום זה היה גורם, שכל בני העולם יושבים בדין, וביום ההוא נקרא הקב"ה מֶלך: המֶלך המשפט. לכן אמר לה, אם את צריכה למלך העליון, שיכפר לך על המעשים שביָדך, אדבר ואבקש בעדך.

11. ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יושבת. מה אומרת? אלא בשעה שהדין תלוי על העולם, לא ייפרד אדם מן הכלל לבדו, ולא יצוין למעלה, ולא יידעו אותו לבדו. כי בשעה שהדין תלוי על העולם, אלו שנודעו ונרשמו לבדם, אע"פ שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה.

וע"כ, אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה, בתוך עמי אנוכי יושבת, ואיני רוצה להיפרד מהם, כמו שעשיתי עד היום הזה.

12. ויאמר גֵיחֲזי, אבל בן אין לה. אמר לה אלישע, הרי ודאי השעה עומדת לך להיוושע בבן, כי היום גורם. כי ברה"ש נפקדו עקרות. ויאמר, למועד הזה כעת חַיָה אַת חובקת בן, ותַהַר האישה ותלד בן.

ואח"כ מת אותו הבן. מה הטעם שמת? אלא משום שהבּן ניתן לה ולא לבעלה, וממקום הנקבה נקשר, ומי שנקשר בנקבה, מיתה נועדה לו. ומאין לנו, שהוא ניתן לה? כי כתוב, את חובקת בן.

13. באברהם כתוב, שוֹב אשוּב אליךָ. ולא אליה. אליךָ ודאי, בךָ התקשר, ולא בנקבה. כי מי שבא מצד הנקבה, המוות מקדים אותו.

ותַעַל ותשכיבהו על מיטת איש האלקים, משום שראתה שם קדושה עליונה יותר מבכולם.

14. ואמוֹר לה, השלום לךְ, השלום לאִישֵׁך. מכאן, שהיא עקרת הבית, שהקדים שלומה לשלום בעלה. ולא עוד, אלא שהיא הלכה אחריו, אחר הנביא, ולא בעלה. וייגש גיחזי להוֹדְפָה.

15. ויאמר איש האלקים, הַרְפֵּה לה כי נַפשהּ מָרה לה. מה השינוי כאן, שקרא לו הכתוב, איש האלקים, וכאשר היה בעיר, קרא לו אלישע? אלא כאן ודאי הוא איש האלקים, כי כאן הוא מקומו, ולא בעיר, ולא בשעה שהיו בני הנביאים לפניו. וע"כ לא נקרא שָם איש האלקים, אלא אלישע.

16. וה' הֶעְלים ממני, ולא הִגיד לי. כמ"ש, וה' הִמְטיר על סדום, אשר וה', פירושו, הוא ובית דינו. וזה ב"ד שלמטה, המלכות. כתוב, ולא הגיד לי. מה הטעם שלא ידע אלישע? אלא אמר הקב"ה, ואיך אני הורג את זה, אם אומר לו, לא ימות, כי מתנה שלו הוא, ויתפלל עליו, ולא ייתן שימות. ויש לו למות ודאי. כי למדנו, שכתוב, אַת חובקת בן, ונקשר במקום הנקבה, וממקום הנקבה נגרם המוות. ומשום זה לא אמר לו.

17. ויאמר לגיחזי, חגוֹר מותניך ושׂמת משענתי על פני הנער. שהסתלק ממנו מעשה הנס, שלא היה כדאי לזה. ותאמר אֵם הנער, חַי ה' וחֵי נפשךָ אם אעזבךָ. למה הפצירה בו כל כך שילך בעצמו, כיוון שגיחזי היה הולך? אלא היא ידעה דרכיו של אותו רשע גיחזי, שאינו ראוי, שיהיה נעשה נס על ידו.

18. ויָשֶׂם פיו על פיו, ועיניו על עיניו, וכפָיו על כפיו, ויִגְהר עליו, ויָחָם בְּשַׂר הילד. למה עשה אלישע כך? אלא שהסתכל אלישע, וידע שמקום הנקבה, שנקשר בו עתה, הוא שגרם לו למות. וע"כ, וישם פיו על פיו, ועיניו על עיניו, כדי לקשר אותו במקום אחר עליון, במקום הזכר, מקום שבו יש חיים.

19. ולא היה יכול לעקור אותו ממקום הנקבה, שנקשר בו מִתחילה, עד שהֵעיר רוח אחד מלמעלה, ונקשר במקום העליון, והשיב לו נפשו. ואם לא עשה כן, לא היה קם לתחייה לעולם. ויְזוֹרֵר הנער עַד שׁבע פעמים, ולא עלה יותר משבע, שהוא כנגד שבעים שנות חייו, כמ"ש, ימי שנותינו בהם שבעים שנה.

20. וזהו חבקוק הנביא, שכתוב עליו, אַת חובקת בן. וחבקוק הוא מלשון חיבוק. א"כ, חָבוּק היה צריך להיקרא, ולמה נקרא חבקוק, שמשמעותו שני חיבוקים? אלא חיבוק אחד הוא של אימו, וחיבוק אחד של אלישע, שהתחבק עימו בשעה שהחייה אותו.

שני חיבוקים היו לו, בין מצד אימו, ובין מצד הנביא. חיבוק אחד, מהמקום שהיה תלוי בו מתחילה, מקום הנקבה. חיבוק אחר, שהעלה אותו יותר למדרגות העליונות, למקום הזכר. ושני חיבוקים אלו נכללים, בחיבוק אימו וכן בחיבוק הנביא. וע"כ נקרא חבקוק, שמשמעותו שני חיבוקים.

21. תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות. מהי תפילה שכתוב כאן? זהו המקום, שהיה נקשר בו תחילה. מצד אימו. וזוהי תפילה של יד, הנוקבא דז"א. על שגיונות, כי ביום ההוא שנקשר בו, שהיה רה"ש, שגיונות העולם היו תלויים לפני הקב"ה. וגבורה, שהיא הנוקבא, הייתה שולטת. וע"כ נקשרה בו התפילה הזו, הנוקבא.

22. תפילה לחבקוק, פירושו, בשביל חבקוק, בשביל שני החיבוקים, שהנביא עשה בשבילו. כמ"ש, ה' שמעתי שִמעֲךָ יַרֵאתי. כשהתעוררה עליו רוח הנביא, שהוא זכר, בשעת החיבוק שלו על רוח הנקבה, שהיא תפילה, שהייתה לו מחיבוק אימו, היה בא ומתיירא ומזדעזע, שלא יחזרו עליו דינים של הנוקבא. וע"כ אמר, ה' שמעתי שמעך יראתי. מָשל אָמרו, שהנָשוּך מכֶלב מזדעזע מקולו.

23. ה' פועָלְך בקֶרב שנים חַיֵיהו. מי הוא פועלך? על עצמו אמר, שהוא פועל שלו. בקרב שנים חייהו, פירושו, תן לו חיים לפועלך בקרב השנים העליונות, שהן הספירות. חייהו, פירושו, שלא ימות כבתחילה.

24. על שגיונות. כמ"ש, שיגָיון לדוד, שהוא זֶמר ושבח. כי מיני תשבחות היו לפני הנביאים להשׁרות עליהם רוח הנבואה. כמ"ש, ופגעתָ חֶבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נֵבל ותוף וחליל. וכתוב, ועתה קחו לי מְנגֵן. וכש"כ חבקוק, שהיה צריך יותר מכולם לנחת רוח, ולהמתיק אותו מקום, שהיא הנוקבא, שהיה מקושר בה תחילה, כדי להמשיך עליו רוח הנבואה. וכן כל הנביאים, חוץ ממשה, שעלה על כל נביאי העולם. אשרי חלקו.

25. כשיצאו ישראל ממצרים, רוחם היה נשבר בקִרבם, והיו שומעים התשבחות של המלאכים, ולא יכלו לשמוח. ובשעה שכל מחנות המלאכים והמרכבות יצאו עם השכינה, כולם הרימו קולם בתשבחות ובשירים לפני הקב"ה, והעיר הקב"ה רוחם של ישראל, והיו שומעים התשבחות של המלאכים, ועמד רוחם בתוכם, שלא פָרח מהם.

26. ישראל, כשיצאו ממצרים, אז טעמוּ טעם המוות, והקב"ה ריפא אותם, כמ"ש, וה' הולך לפניהם יומם. וכל הדרכים היו מעלים ריחות של רפואה, ובאו לגופם ונרפאו. ומקול התשבחות שהיו שומעים, היו שמחים ונחים ברוחם.

27. ופרעה וכל האנשים שלו היו הולכים אחרי ישראל, ללוות אותם עד שיצאו מארץ מצרים. וכן כל השרים העליונים, הממונים עליהם ועל שאר העמים, ליוו את השכינה וישראל כולם, עד שחנו באֵיתָם בקצה המדבר. כמ"ש, ויהי בְשַלַח פרעה את העם ולא נָחָם אלקים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא. כי קרוב הוא, פירושו, כי קרובה היא אותה השבועה שישביע אבימלך את האבות, בשביל הטוב ההוא שעשו הפלישתים אל האבות. כמ"ש, כחסד אשר עשיתי עימךָ, תעשה עימָדי ועִם הארץ, אשר גַרתָה בה.