ישראל מפרנסים לאביהם שבשמיים

98. בשעה שנמצאים מזונות למטה, נמצאים מזונות למעלה. בדומה למלך שהתקין הסעודה שלו, ולא התקין לעבדיו. אחרי שמתקין לעבדיו, הוא אוכל הסעודה שלו. כמ"ש, אכלתי יערי עם דבשי, זוהי סעודת המלך. אִכלו רֵעים, שְׁתו ושִׁכרו דודים, זוהי סעודה של עבדיו.

והסעודה היא מרֵיח הקורבן, כשריח הקורבן היה עולה. ומשום זה נקרא ריח ניחוח לה'. ריח, הארת חכמה משמאל, הוא לעבדיו. ניחוח, הארת החסדים מימין, הוא לה'. וע"כ התעכבה סעודת המלך משום סעודת עבדיו. ומשום זה למדנו, שישראל מפרנסים לאביהם שבשמיים. כי אינו אוכל מטרם שמתקין הסעודה לעבדיו. ומסעודת המלך אוכלות רק נשמות הצדיקים.

ז"א תמיד בבחינת חפץ חסד, שחפץ בחסדים ולא בחכמה. אלא שמקבל חכמה רק להשפיע אל המלכות ולעבדיו, שהם מרכבה למלכות. ונודע, שחסדים בלי חכמה הם מחוסרי השלמות, ו"ק בלי ראש. ולפיכך אין ז"א מקבל הארת החסדים שלו, מטרם שישפיע הארת החכמה בשביל עבדיו התלויים במלכות, כי אז נכללים החסדים שלו מחכמה, ונעשו ראש וג"ר.

וריח הוא לעבדיו, כלומר הארת חכמה, המכונה ריח, ניחוח הוא לה', כלומר חסדים, המכונים ניחוח. וע"כ התעכבה סעודת המלך משום סעודת עבדיו. כי אם היה מקבל החסדים, הסעודה שלו, מטרם שמתקין סעודת הארת החכמה בשביל עבדיו, אז היו החסדים שלו בלי חכמה כלל, והיו ו"ק בלי ראש. וע"כ מחכה שיתקן וימשיך תחילה סעודת הארת החכמה בשביל עבדיו. ואז נכללים בדרך אגב סעודת החסדים שלו מהארת החכמה, שהמשיך לעבדיו, ונעשו החסדים בבחינת ג"ר.

ונמצא שישראל, שהם עבדיו, מפרנסים לאביהם שבשמיים. שבסיבתם נשלמה הסעודה שלו מג"ר. אמנם ודאי שגם סעודתו עצמו, הארת החסדים, אינה בשביל עצמו, אלא להשפיע לתחתונים.

ומסעודת המלך אוכלות נשמות הצדיקים. כי אם עבדיו מקבלים בחינת ריח, הארת חכמה, מי מקבל החסדים מסעודת ה'? נשמות הצדיקים הנמשכים מז"א, הם מקבלים החסדים מז"א. אבל סתם ישראל מקבלים מהארת החכמה הכלולה בחסדים, ריח, משום שתלויים במלכות.