ויאמר, אם שָׁמוֹעַ תִשמע לקול ה'
350. ויאמר, אם שָׁמוֹעַ תִשמע לקול ה' אלקיך. כתוב, ויאמר. ולא כתוב, מי אמר. אלא הקב"ה אמר. כמ"ש, ואל משה אמר, עלֵה אל ה'. ושָׁם ה' פירושו, המלכות. שאם היה זה הקב"ה, היה צריך לומר, עלֵה אליי. אף כאן פירושו המלכות.
351. משמע ממה שכתוב קודם לכן, ויצעק אל ה', ויורהו ה' עץ. מכאן שפירושו של ויאמר, שהקב"ה אמר מילה זו. וכתוב, לקול ה' אלקיך. הלוא לקולי היה צריך לומר? אלא פירושו, לקול הזה, שנכנסו בו ע"י המילה, שהוא קול המלכות, וע"כ לא כתוב לקולי.
352. אחרי שנגלה בישראל הרושם הקדוש, נכנסו בב' החלקים הקדושים, יסוד ומלכות. ע"י מילה זכו למלכות, וע"י פריעה ליסוד. וכיוון שנכנסו באלו השניים, נכנסו גם בנו"ה, כי כשיתעלו בנו"ה, יתחברו ביסוד ובמלכות. ולא ימנעו ברכות, שיסוד ישפיע למלכות. ומשום זה יגיעו באלו עד המלך הקדוש, ז"א.
353. ויאמר, אם שמוע תשמע. ויאמר, זה המלך הקדוש. והוא אמר, אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך, והיָשר בעיניו תעשה, והאזנתָ למצוותיו, ושמרת כל חוקיו. כמ"ש, כי ה' אלקיך אש אוֹכְלָה הוא, שהיא כנ"י, המלכות. והישר בעיניו תעשה, זהו צדיק, שנקרא ישר. והאזנת למצוותיו, זהו נצח. ושמרת כל חוקיו, זהו הוד.
כיוון שנכנסו באלו, מלכות ויסוד ונו"ה, הרי הגיעו למלך הקדוש, ת"ת, שמקומו אחרי נצח. וע"כ אח"כ כתוב, כל המחלה אשר שׂמתי במצרים, לא אשׂים עליךָ, כי אני ה' רופאֶך. כי אני ה', זהו המלך הקדוש, ת"ת.
354. נשמע, שכל מי ששומר הרושם הקדוש הזה, שהוא מילה, עולה ממנו עד המלך הקדוש העליון. משמע, שנו"ה, שמתקבץ בהם הזרע לברכה, ושמן משחת קודש, שיורים אותו בפי האַמה, יסוד, התקשרו יחד. והמלך העליון, ת"ת, עליהם, ונקשרו בו.
ועל כך מי שנכנס ביסוד ובמלכות ע"י מילה ופריעה, ושומר אותם, נקשר בנו"ה, ונכנס בהם. ואז מגיע למלך הקדוש, ת"ת.
355. ודאי מי שזכה בצדיק, יסוד, זכה בנו"ה, מפני שיסוד כולל בתוכו נו"ה. והם שלושה שהתברכה בהם כנ"י, מלכות. ומי שזכה בהם, זכה במלך הקדוש, ת"ת, ונכנס בכל ד"ס, נהי"מ.
356. וכנגד ארבע אלו, יש שמירה לרושם הקדוש מארבעה דברים:
א. שמירה דכנ"י, מלכות, היא שמירה מִנידה.
ב. שמירה של הצדיק, יסוד, היא שמירה משִפחה.
ג. שמירה של נצח, היא שמירה מבת עכו"ם.
ד. שמירה של הוד, היא שמירה מזונה.
ועל זה כתוב, לקול ה' אלקיך, זהו כנ"י, מלכות. שנכנסו בה ע"י המילה.
357. במה זוכים ישראל לקבל פני השכינה? ע"י שמירה מנידה. ועל זה כתוב, ואל אישה בנידת טומאתה לא תִקרב לגלוֹת ערוותה. לגלות ערוותה, כלומר שלא יפגום בכנ"י.
358. והישר בעיניו תעשה, זהו צדיק, יסוד. כמ"ש, עיני ה' אל צדיקים, להישמר משִפחה. וכתוב, ושפחה כי תירש גבירתה, פירושו, שגורם לצדיק להתדבק בשפחה.
והאזנת למצוותיו, זהו נצח, להישמר שלא יכניס הרושם הזה בבת אֵל נֵכר, ולא ישקר בו בנצח. כמ"ש, וגם נֵצח ישראל לא ישקר. ומי ששומר הברית הקדוש, מקיים מצוותיו, כמ"ש, כי לא תשתחווה לאֵל אחֵר.
ושמרת כל חוקיו, זהו הוד, להישמר מִזונה.
359. כתוב, חגוֹר חרבךָ על יָרֵך, גיבור הודך והֲדָרֶךָ. כל מי שמזרז עצמו, ושׂם כנגדו פחד החרב השנונה החזקה, המלכות. על ירך, על הרושם הקדוש הזה, לשמור אותו. כמ"ש, שים נא ידך תחת ירכי.
360. חגור חרבך. כלומר, זרז את עצמך, והַתְקֵף יצרך הרע, שהרי חרבך, על ירך, על הרושם הקדוש ההוא לשמור אותו. ואם שומר אותו, אז נקרא גיבור. והקב"ה מלביש אותו בלבושיו. ומי הוא לבושיו של הקב"ה? זהו הוד ונצח. כמ"ש, הוד והדר לבשתָ. אף כאן, הודך והדרך. ואז מתדבק האדם במלך הקדוש כראוי.
361. כל המחלה אשר שמתי במצרים, לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך. זהו המלך הקדוש. וע"כ הזהיר אותם על הדבר ההוא ממש, שנתן ורשם בהם, שהוא ברית המילה ולא יותר. ואמת היא, שעד עתה לא ניתנה להם התורה. אלא כיוון שכתוב, שׂם לו חוק ומשפט, שהם מילה ופריעה, מיד כתוב, ויאמר אם שמוע תשמע, שהמדובר הוא בד' שמירות של הברית הקדושה.
362. כשרצה הקב"ה להזהיר את ישראל על התורה, בכמה דברים משך אותם, בכמה משיכות של אהבה, כאדם המושך את בנו לבית הספר. ולא רצה הקב"ה לתת להם התורה עד שהתקרבו אליו. ובמה התקרבו אליו? בגילוי של רושם ברית מילה.
363. לא קרבו ישראל להר סיני, עד שנכנסו בחלק של הצדיק, כלומר ברית מילה, וזכו בו.