מערת המכפלה – ב'

100. מה הייתה הסיבה שנכנס אברהם אל המערה? כי היה רץ אחר אותו העגל, שכתוב בו, ואל הבקר רץ אברהם, וייקח בן בקר. ובן הבקר ההוא ברח עד אותה המערה. ואברהם נכנס אחריו למערה, וראה מה שראה.

101. עוד סיבה הייתה, כי הוא היה מתפלל בכל יום, והיה יוצא עד אותו השדה שהיה מעלה ריחות עליונים, וראה אור יוצא מתוך המערה, והתפלל שם, ושם דיבר עימו הקב"ה. וע"כ חפץ במערה, ותשוקתו הייתה באותו מקום תמיד.

102. למה לא ביקש לקנות אותה עד עתה? כיוון שלא היה צריך אותה, היה מפחד שיסתכלו אחריו, ויבינו את השתוקקותו וחשיבותה של המערה. ואז היו מרבים את המחיר, או שהיו ממאנים למכור לו אותה לגמרי. עתה, שהיה נצרך אליה, אמר, כבר הגיעה השעה לבקש אותה.

103. אם עפרון היה רואה במערה, מה שהיה רואה בה אברהם, לא היה מוכר אותה לעולם. אלא ודאי שעפרון לא ראה בה מאומה, כי אין דבר מתגלה זולת לבעליו. ומשום זה רק לאברהם התגלה ולא לעפרון. לאברהם התגלה כי שלו הייתה. ולעפרון לא התגלה, משום שלא היה לו חלק בה. וע"כ לא נגלה לעפרון מאומה במערה, ולא היה רואה בה אלא חושך. וע"כ מכר אותה.

104. וגם מה שלא ביקש אברהם מתחילה, שימכור לו, מכר לו. כי אברהם לא אמר, אלא, וייתן לי את מערת המכפלה. והשדה לא הזכיר. ועפרון אמר, השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה. והוא משום שהכול היה מאוס על עפרון, כי לא ידע מהו. ואפילו השדה, שבו הייתה המערה, היה מאוס עליו. וע"כ מכר גם את השדה, אע"פ שלא ביקש אותו אברהם.

105. כשנכנס אברהם לתוך המערה בראשונה, ראה שם אור, והושלך לפניו העפר, והתגלו לו שני קברים. בין כה וכה עמד אדם מקברו, בצורתו. וראה את אברהם, ושׂחק. ובו ידע אברהם, שעתיד להיקבר שם.

106. אמר לו אברהם, בבקשה ממך, האם טירה בלתי מקורה כאן? כלומר, שהיה תמֵה, כי במערת מכפלה, שפירושו מערה לִפנים ממערה, מחויב להיות חושך גמור. והוא ראה שם אור, כמו בבית פתוח מלמעלה בלי גג.

אמר לו אדם, הקב"ה הסתיר אותי כאן. ומאותו זמן עד עתה מסתתר אני. עד שבא אברהם היה אדם והעולם מחוסרי השלמות. וע"כ היה צריך להסתיר את עצמו, שלא ייאחזו בו הקליפות. אבל כשבא אברהם לעולם, תיקן אותו ואת העולם, ואינו צריך עוד להסתיר את עצמו.

107. וַיָקָם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר. קימה ממש הייתה לשדה, מה שלא היה לו עד עתה. קימה הוא לשון חשיבות, כי בזה שעבר לרשות אברהם, קנה השדה חשיבות, וע"כ כתוב בו, ויקם.

השדה קם והתעלה ביד אברהם, כי עד עתה לא נראה שם מאומה. ועתה, ביד אברהם, מה שהיה נסתר, קם והתעלה. ואז קם הכול כמשפטו, כמו שצריך להיות.

108. בשעה שאברהם נכנס במערה, והביא את שרה שם, קמו אדם וחוה, ולא רצו להיות קבורים שם. אמרו, המעט לנו, שאנו בבושה באותו העולם לפני הקב"ה, מחמת אותו העוון שגרמנו. ועתה יהיה נוסף לנו בושה שנייה, שנתבייש מפני המע"ט שלכם.

109. אמר אברהם, הנה אני מוכן להתפלל לפני הקב"ה עליך, שלא תבוש לפניו לעולם, שיימחל לו העוון לגמרי. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו. אחר שקיבל עליו אברהם להתפלל על אדם.

110. אדם חזר ונכנס למקומו. חוה לא חזרה ונכנסה, משום שהיא גרמה לאדם לחטוא, והייתה מפחדת שאדם לא יקבל אותה. עד שקרב אברהם, והכניס אותה אל אדם, וקיבל אותה בשביל אברהם. כמ"ש, ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו. לשרה, לא כתוב, אלא, את שרה. והוא לרבות חוה, שאברהם החזיר אותה אל הקבר.

אז התיישבו אדם וחוה במקומם כראוי. כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם. ולמדנו, באברהם, כי בהבראם אותיות באברהם. תולדות השמיים והארץ, הם אדם וחוה. כי אלה השמיים והארץ לא כתוב, אלא תולדות השמיים והארץ, להורות על אדם וחוה, שאינם תולדות של אנשים. ועליהם כתוב, שהתקיימו בשביל אברהם. כי כתוב, ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם. ועד שבא אברהם, לא התקיימו אדם וחוה באותו העולם.

ויקם, הוא קיום. השדה והמערה אשר בו, מורה על אדם וחוה אשר שם. לאברהם, בשביל אברהם. הרי שאדם וחוה התקיימו בשביל אברהם.

111. המערה הזו איננה מכפלה. וכתוב, מערת שדה המכפלה. הרי שהשדה נקרא מכפלה, ולא המערה.

112. קוראים לה מערת המכפלה, כמ"ש, וייתן לי את מערת המכפלה. אבל לא המערה היא מכפלה, ואין השדה נקרא מכפלה, אלא השדה והמערה, נקראים יחד בשם מכפלה. אבל, שדה המכפלה ודאי, ולא המערה, שרק השדה נושא את השם מכפלה, ולא המערה. כי המערה בשדה היא, והשדה הוא בדבר אחר.

113. ירושלים, כל ארץ ישראל מקופלת תחתיה, שהיא המלכות. והיא נמצאת למעלה ולמטה. באופן זה: יש ירושלים למעלה, שהיא בינה, ויש ירושלים למטה, שהיא מלכות, כי נאחזת למעלה ונאחזת למטה. ונמצאת ירושלים של מעלה אחוזה בשני צדדים, למעלה ולמטה. וירושלים של מטה אחוזה בשני צדדים, למעלה ולמטה. וע"כ היא כפולה.

ירושלים של מעלה היא בינה, וירושלים של מטה היא מלכות. ונודע שעניין שיתוף מדה"ר בדין נכללו זה בזה. ומתוך ההתכללות הזו נעשו ד' בחינות, שיש בינה ומלכות בבינה, ויש בינה ומלכות במלכות. ונמצא שמידת המלכות היא כפולה, כי יש מלכות בבינה ויש מלכות במלכות.

114. וע"כ השדה הזה הוא מהמכפלה ההיא, שהיא מלכות, ששם הוא שורה. כמ"ש, רְאֵה ריח בני כריח שדה אשר בירכו ה', המלכות. והיא כפולה למעלה ולמטה. ומשום זה כתוב, שדה המכפלה, ולא שדה כפול. כי סובב על מלכות הכפולה, שנקראת שדה.

ד' מלכויות הן. ב' מלכויות למעלה מחזה, מבחינת בינה ומלכות דבינה. וב' למטה מחזה, מבחינת בינה ומלכות דמלכות. וב' המלכויות שלמעלה מחזה, שתיהן ממותקות ונכללות זו בזו. אבל למטה מחזה רק המלכות השלישית ממותקת. והמלכות הרביעית אינה ממותקת מבינה כלום. והמערה שנקבר בה אדה"ר, היא מהמלכות הרביעית הבלתי ממותקת, כמ"ש, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אלא כיוון שעשה תשובה, נכללה המערה בשדה, שהיא המלכות השלישית הממותקת. ושם נקבר.

וע"כ נאמר, לא המערה היא מכפלה, ואין השדה נקרא מכפלה, כי המערה היא המלכות הרביעית, שאינה ממותקת בבינה. וע"כ אינה מכפלה בבינה. השדה, המלכות השלישית, הממותקת, אינה מכפלה, כי במקומה למטה מחזה אין ב' מלכויות. רק למעלה מחזה נקראת המלכות מכפלה, ששם ב' מלכויות ממש הנכללות זו בזו, אחת מבינה ואחת ממלכות.

ירושלים למעלה, למעלה מחזה דנוקבא, אוחזת בב' צדדים למעלה ולמטה, ב' מלכויות שמבחינת בינה ומלכות דבינה.

ירושלים למטה, למטה מחזה דנוקבא, אוחזת בב' צדדים למעלה ולמטה, שהם ב' מלכויות שמבחינת בינה ומלכות דמלכות.

ומשום זה ירושלים של מעלה היא מכפלה, שיש שם ב' מלכויות ממותקות. וע"כ השדה הזה שכאן, שהיא בחינת מלכות השלישית, נבחנת ג"כ למכפלה, משום שהמכפלה היא המיתוק דבינה. ולכן שדה המכפלה ודאי, ולא שדה כפול. כי אם השדה עצמו היה כפול, היה צריך לומר שדה כפול, לשון זכר. אלא כיוון שהוא עצמו אינו מכפלה, אלא שממשיך המכפלה מב' המלכויות שלמעלה מחזה, ע"כ כתוב, מכפלה, ע"ש המלכות שלמעלה מחזה.

115. שדה המכפלה ודאי. מכפלה היא אות ה' שבשם הקדוש. שיש ב' אותיות ה' בשם הוי"ה, ושתיהן נמצאות בו כאחת, שנכללות זו בזו, בשיתוף של מדה"ר בדין. ובשבילה כתוב בדרך הֶעלם, ה' מכפלה, שאין בשם הקדוש הוי"ה אות אחרת כפולה חוץ ממנה. כלומר, המילה המכפלה עם ה' הידיעה, רומז לה' מכפלה, לה"ת דהוי"ה, המלכות הממותקת בבינה, שהיא ה"ר דהוי"ה.

116. ואע"פ שמערה כפולה הייתה ודאי, שהיא מערה לפנים ממערה, אבל נקראת מערת שדה המכפלה, ע"ש המיתוק של מלכות בבינה, ולא על מה שהמערה הייתה כפולה. ואברהם ידע זה. וכשאמר לבני חת, הֶעלים הדבר, ואמר, וייתן לי מערת המכפלה, ע"ש שהמערה הייתה כפולה. ולא אמר, שדה המכפלה, ע"ש המיתוק דבינה. אבל התורה אינה קוראת לה, אלא מערת שדה המכפלה, כראוי להיות, ע"ש המיתוק של המלכות בבינה, שהיא שורה רק בשדה, ולא במערה.

117. והקב"ה עושה הכול, שיהיה נמצא בעוה"ז, מלכות, כעין שנמצא למעלה, בבינה. ושיתדבקו זה בזה, שיהיה כבודו למעלה ולמטה. אשרי חלקם של הצדיקים, שהקב"ה חפץ בהם בעולם, בעוה"ז ובעוה"ב.