אָריתי מורי עם בשָׂמי, שְתו ושִכרו דודים
594. אָריתי מורי עם בשָׂמי, זרוע ימין ביֶרך שמאל. אכלתי יערי עם דִבשי, יעקב ברחל. שתיתי ייני עם חלבי, זרוע שמאל בירך ימין. זרוע ימין בירך שמאל, חסד עם הוד. יעקב ברחל, עמוד אמצעי, ת"ת עם מלכות. זרוע שמאל בירך ימין, גבורה בנצח.
595. למה שינה המידות שלו כך? כי דוד אמר, כוהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו. והיה צריך לומר, ולווייך. אמר הקב"ה, אין דרכי לשנות מידותיי, אלא אחר שהזמנת אותי, יש לי לעשות רצונך. ומכאן, שאפילו בעל הבית מזמין את המלך, יש לו לעשות רצונו. ומשום זה, כל מה שאומר לך בעל הבית עשֵה, חוץ מצֵא.
כתוב, אני הוי"ה לא שָׁניתי. ובכל הקורבנות כתוב, להוי"ה, שאין בו שינוי. ואיך יכול להיות שישַׁנֶה המדרגות של שמו בקורבן?
596. אלא, אריתי מורי, זהו ברכת יוצר אור. עם בשָׂמי, זהו אהבת עולם. אכלתי יערי, זהו שמע ישראל. עם דבשי, זהו בשכמל"ו. שתיתי ייני, זהו והיה אם שָׁמוע, עד ויאמר. עם חלבי, זהו מן ויאמר, עד אמת. אִכלו רעים, הן שלוש ברכות ראשונות ושלוש ברכות אחרונות של תפילת שמונה עשרה. שתו ושִכרו דודים, שאר ברכות התפילה.
597. הקורבן הוא פרים, כבשים, עתודים ועיזים, שהם ד' פנים של פני שור. פני נשר, הם שני תורים או שני בני יונה. אריה, חסד, יורד אל שור, שמאל, גבורה, כדי שיתקשר חסד בגבורה, שייכללו זה מזה. אדם, מלכות, יורד אל נשר, ת"ת, יעקב, כדי שיזדווגו ת"ת ומלכות זה בזה.
ומשום זה, יופיו של יעקב היה יופיו של אדה"ר. ומי גרם להתעלות, שייקרא ישראל? הקב"ה, כמ"ש, לא יעקב ייאמר עוד שמך, כי אם ישראל יהיה שמך. שיהיה ישראל עיקר להתפשט ביניהם.
ז"א עיקרו חסדים, ומלכות עיקרה חכמה. כשז"א מזדווג עם מלכות, נכלל גם ז"א מחכמה. הארת החכמה נקראת יופי. ומשום זה, יופיו של יעקב היה יופיו של אדה"ר. החכמה של יעקב, ז"א, באה ממלכות, אדה"ר. וזה פני אדם.
אמנם כשהזיווג הוא בזו"ן הגדולים, שאז נקרא ז"א ישראל, אין גילוי לחכמה דמלכות, אלא החסדים של ז"א שולטים בשניהם, בו ובמלכות. שבזיווג ישראל, ז"א הגדול, עם מלכות, אז ישראל, חסדים, עיקר השולט להתפשט ביניהם. ואין גילוי לחכמה דמלכות.
598. כתוב, עשירית האֵיפָה סולת למנחה. עשירית האיפה כנגד כנ"י, מדרגה עשירית, מלכות. וצריכה שתינתן בין שתי זרועות, חו"ג דז"א, שתהיה נכללת מחכמה דשמאל ומחסדים דימין. ואז היא סולת לחם, והיא לחם. ומשום שהמלכות היא לחם, לא התמנה ממונה בעולם על לחם של חמשת המינים, ולא שׂם ממונה עליהם, אלא הקב"ה לבדו.
599. משום זה, מי שמֵקל בלחם וזורק אותו לארץ, רודפת אחריו עניות. וממונה אחד התמנה על זה, ורודף אחריו לתת לו עניות. ולא ייצא מהעולם עד שיהיה נצרך לבריות. עליו כתוב, נודד הוא ללחם איֵה. נודד, וילך מטולטל וגולה ממקום למקום לחפש לחם. איה הוא, ואין מי שיביט עליו.