האידרא זוטא קדישא
חוטם דז"א
[חוטמא דז"א]
147. החוטם דז"א הוא תיקון הפרצוף, שכל הפרצוף ניכר בו. חוטם זה אינו כחוטם עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, כי חוטם דעתיקא הוא חיים דחיים, כי מב' נקבי החוטם יוצאים רוחות החיים לכל. בז"א הזה כתוב, עלה עשן באפו.
שתי עיניים וחוטם הם ג' קווים של הארת החכמה, שאין הארה מתפשטת אלא דרך קו האמצעי. נמצא, שכל החכמה המתגלה בעיניים, אינה נמשכת אלא דרך החוטם, קו האמצעי. וכל הפרצוף ניכר בו, שכל הארת הפנים ניכרת בחוטם, כמ"ש, חכמת אדם תאיר פניו. כי הוא המשפיע הארת החכמה לתחתונים.
וההפרש בין חוטם דעתיקא לחוטם דז"א, הוא שבעתיקא אין שמאל, כי השמאל נכלל בימין, לבן בתוך לבן, ושתי עיניים חוזרות לאחת. ולפיכך ב' נקבי החוטם הם חיים וחיים דחיים, בלי שום דין. אבל בז"א יש דין בחוטם. חוטם דעתיקא הוא חיים דחיים, שנקב ימין הוא חיים, ונקב שמאל הוא חיים דחיים. ובז"א הזה כתוב, עלה עשן באפו. כי בז"א יש דינים, המכונים עשן.
148/1. העשן הזה שבחוטם, כל הבחינות אחוזות בו, ובכל בחינה אחוזים כמה בעלי דין קשה, האחוזים בעשן ההוא. וכולם אינם מתבשמים אלא בעשן המזבח שלמטה. וע"כ כתוב, ויָרַח ה' את ריח הניחוח. הניחוח, התבשמות של בעלי הדין, נחת רוח.
עשן, הוא דינים דשמאל בלי ימין, בהתכללות דינים דמסך דחיריק. אש, היא דינים דמפתחא. גחלים, הם דינים דמנעולא. ג' מיני דינים אלו כלולים בכל ספירה מחג"ת נ"ה שבחוטם.
העשן הזה שבחוטם, כל הבחינות אחוזות בו. כלומר, חמש בחינות חג"ת נ"ה כלולות בעשן הזה. ובכל בחינה אחוזים כמה בעלי דין קשה, כי בכל בחינה יש ג' מיני דינים, גחלים אש עשן. וכל אלו כלולים בחוטם, קו האמצעי, המייחד שתי עיניים ימין ושמאל זו בזו. כי כל כוח ייחודו הוא במסך דחיריק ובעשן, המחלישים כוח השמאל, וע"כ הוא מייחד אותו עם הימין.
אמנם כוח המסך דחיריק, צריכים להעלות אותו מלמטה למעלה, ע"י הקרבת קורבן או תפילה, כי האש העצים והעשן היוצאים מהם, המסודרים על המזבח, הם הדינים המתחברים בשמאל בלי ימין, שעל ידיהם נכנע קו השמאל, והחוטם, קו האמצעי, יכול לייחד אותו עם הימין. וכולם אינם מתבשמים אלא בעשן המזבח שלמטה, שעשן המזבח, שבו כלולים אש ועצים, ממעטים את קו השמאל, ואז החוטם יכול לייחד הימין והשמאל, שע"י הייחוד הזה כל הדינים מתבשמים ונעשים לריח ניחוח. כמ"ש, וירח ה' את ריח הניחוח.
148/2. ולא כתוב, את ריח הקורבן, אלא, את ריח הניחוח, משום שכל הגבורות אחוזות בחוטם, וכל הדינים שנאחזים בחוטם מתבשמים. וכמה גבורות מתאחדות יחד, כמ"ש, מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהילתו.
ובחוטם הזה, מִנקב אחד, יוצאת אש אוכלה כל שאר אִישוֹת, שהיא דינים דמנעולא שבמסך דחיריק. ובנקב אחד יוצא עשן, דינים דשמאל בלי ימין, שנאחזים בהם הדינים שבמסך. וזה וזה נמצאים ממותקים באש ובעשן של המזבח. ומתגלה עתיקא קדישא בחסדים שלו, ונשקטו כל הדינים. כי אחר שהשמאל נכלל בחסדים, מתבטלים כל הדינים ממנו. כמ"ש, ותהילתי אֶחטום לָך, שכתוב על חוטם דעתיקא.
149. החוטם דעתיקא קדישא הוא ארוך ומתפשט. ונקרא ארך אפיים. חוטם דז"א הוא קצר. וכשהעשן מתחיל לצאת בחיפזון, נעשה הדין. ומי שמעכב זה, הוא החוטם דעתיקא, החסדים שלו.
הארת החכמה מכונה ארוך. חוטם דעתיקא קדישא הוא ארוך ומתפשט, כי החסדים שלו כלולים מחכמה, הנקראת ארוך. אבל החוטם דז"א, כל זמן שלא נעשה הייחוד דשמאל עם הימין, הוא קצר, שאין החכמה מאירה בו, להיותו מחוסר חסדים. אלא בזמן שמקבל חסדים מעתיקא, אז מתפשטת בו החכמה ומאירה.
150. אלו ב' נקבי החוטם, שמֵאחד עשן ואש, ומאחד נחת ורוח טוב. כי יש בו ימין ושמאל. משמאל עשן ואש. ומימין נחת ורוח טוב, חסדים הכלולים מחכמה. וכתוב, וריח לו כלבנון. ובנוקבא כתוב, וריח אפךְ כתפוחים, שזה מורה על הארת החכמה, המכונה ריח. ואם בנוקבא כך, כש"כ בז"א, המשפיע אל הנוקבא.
151. וירח ה' את ריח הניחוח. הניחוח, מורה על נחת כפול מב' צדדים, מימין ומשמאל. מימין נחת המתגלה מעתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, נחת והתבשמות לכל, לחכמה ולחסדים. משמאל ההתבשמות הבאה מלמטה, ממסך דחיריק, שמעלים התחתונים בעשן ובאש שעל המזבח. ומשום שמתבשם מב' הצדדים, מעתיקא ומלמטה, ע"כ כתוב, ניחוח, לשון כפול של נחת. והכול נאמר בז"א.