תכלית הידיעה, היא ההשבה אל הלב, פירוש, כמו שידבר איש אל רעהו פנים אל פנים, הרי הדיבור שגור בפיו, מחמת שמרגישו בעיניו המוחשים, שהוא בסמוך אליו, ומרגיש שיש לו כח השמיעה לשמוע את שיחתו, הרי הבירורים המוחשים האלו, שאין בגדרם מציאות הספק, הרי הידיעה הזו, שבה אל לבו ומתישבת בלבו, לאמתותה בכל צרכו, לכן כל שיחתו שגורה בפיו.
מה שאין כן בהדברו אם רעהו מאחוריו, ואינו מתדבק בו בחושיו המוחשים בכל צרכם, במצב הזה אין שיחתו שגורה בפיו, הגם שיודע מציאותו בסמוך לו, מכל מקום אין הידיעה הזו שבה אל לבו, להתישב בלבו כל צרכה, מחמת מציאות ספק, אם מטה אזנו לדבריו, והבן.
וזה שיעור הכתוב (דברים ד לט) "וידעת היום והשבת אל לבבך", שעד השיעור הזה צריך להתאמץ בידיעת השם יתברך, וגם מובטחים אנו על יד היגיעה לבא באמונה, … שיעור הזה שיהיה השגתנו ברורה כל כך, עד שיביאנו לדבקה בו כל צרכו, שיהיה ראוי לשוב אל הלב פנים אל פנים כנ"ל.