חבצלת ושושנה

232. אני חבצלת השרון שושנת העמקים. כמה חביבה כנ"י לפני הקב"ה, שהקב"ה משבח לה והיא משבחת להקב"ה תמיד. וכמה משוררים ומזמרים היא מזמנת לו תמיד להקב"ה. אשרי חלקם של ישראל, שאחוזים בגורל החלק הקדוש, כמ"ש, כי חֵלֶק ה' עַמו.

233. אני חבצלת השרון, כנ"י, הנוקבא, העומדת בפאר היופי בגן עדן. ונקראת השרון, משום שמשוררת ומשבחת למלך העליון.

234. אני חבצלת השרון, שצריכה להיות מושקית משיקוי של הנחל העמוק, מקור הנחלים, בינה. כמ"ש, והיה השָׁרב לאגם. וע"כ נקראת הנוקבא השרון, מלשון שרב, שהיא צמאה לשתות מֵי הבינה. ונקראת שושנת העמקים, משום שנמצאת בתכלית העומק. עמקים, כמ"ש, ממעמקים קְרָאתיךָ ה'. חבצלת השרון, חבצלת ממקום ששיקוי הנחלים יוצאים ואינם פוסקים לעולם. שושנת העמקים, שושנה ממקום עמוק וסתום מכל הצדדים.

ב' מצבים בנוקבא:

א. רביעי לאבות, כשעולה למעלה מחזה דז"א, ונעשתה לרגל רביעי לכיסא עליון, בינה. ואז הם ב' מאורות הגדולים במדרגה אחת, כי שניהם מקבלים מבינה: חג"ת דז"א מקבל מקו ימין דבינה, והנוקבא מקבלת מקו שמאל דבינה חכמה בלי חסדים. ואז היא צמאה ומשתוקקת מאוד לקבל החסדים, כי חכמה בלי חסדים אינה מאירה. ובמצב הזה נקראת חבצלת השרון. שרון מלשון, יָשׁוֹרוּ על אנשים, שפירושו ראייה, קבלת חכמה. חבצלת, מורה חבוי מצל, שאין לה צל, הממשיך חסדים.

ב. שביעי לבנים, לאחר שמתמעטת ויורדת מחזה ולמטה דז"א, ומקבלת מנה"י דז"א. כלומר, לאחר שנתקנה בב' נקודות הכלולות במסך דחיריק, הנקראות מנעולא ומפתחא, כי אז נכללת מחכמה וחסדים יחדיו. החכמה מעת שהייתה רביעי לאבות, בחג"ת דז"א, והחסדים ממה שעתה שביעי לבנים, בנה"י דז"א.

ע"כ נאמר, אני חבצלת השרון, שצריכה להיות מושקית משיקוי של הנחל העמוק, כי צריכה לקבל חכמה וחסדים יחדיו ממסך דחיריק אחר שנכלל בבינה, שאז נקראת הבינה נחל עמוק. נחל בינה, מקור כל ההשפעות והמוחין. עמוק, ע"ש התכללותה במסך דחיריק מקו אמצעי. ואז כתוב על הנוקבא, והיה השרב לאגם. כי כשהייתה חבצלת, הייתה יבשה בלי מים, בחוסר חסדים. אבל אחר שקיבלה חסדים מנחל עמוק, נעשתה לאגם.

ונקראת שושנת העמקים, משום שנמצאת בתכלית העומק, זהו מצב ב', שנמצאת כלולה במנעולא, הנבחנת לעמוק מכל עמוק, שאין מי שישיג אותה. אבל אם הייתה כנקודה דמנעולא בלבד, לא הייתה ראויה לקבל מוחין. אלא שצריכה להימתק בבינה, ולקבל נקודה דמפתחא, שבזה נמתקת וראויה למוחין. ואז נבחנת שיש בה ב' נקודות, הנבחנות לב' עמקים, שאז נאמר עליה, ממעמקים קראתיך ה'.

ונאמר, חבצלת השרון, חבצלת ממקום ששיקוי הנחלים יוצאים ואינם פוסקים לעולם. חבצלת, שהיא חבויה מצל, צל הבינה, שמשם יוצאים חסדים בזיווג שאינו נפסק. וע"כ אין לה אלא חכמה בלי חסדים. וכתוב, שושנת העמקים, שושנה ממקום עמוק וסתום מכל הצדדים, שהשם עמקים נמשך לה ממנעולא הכלולה בה במצב ב', שהיא עמוקה מכל וסתומה מכל הצדדים.

235. בתחילה היא ירוקה כחבצלת, שהעלים שלה ירוקים. במצב א', שנקראת חבצלת, היא במדרגה אחת עם ז"א, שהגוון שלו ירוק, וע"כ גם היא ירוקה.

ואח"כ, במצב ב', היא שושנה אדומה בגוונים לבנים. כי במצב ב' יש לה ב' נקודות, מנעולא ומפתחא, דין ורחמים, טו"ר, כי זכה הרי טוב, לא זכה הרי רע.

שושנה בשישה עלים, להיותה שביעי, המקבלת מחג"ת נה"י. שושנה מלשון שינוי, כי היא משתנה מגוון לגוון, משנה את הגוונים שלה, משתנה מדין לרחמים, מאדום ללבן, וכן מרחמים לדין, וע"כ נקראת שושנה מלשון שינוי.

236. נקראת שושנה, משום שבתחילה היא חבצלת. בעת שמבקשת להזדווג עם המלך, נקראת חבצלת. כי במצב א' אין לה זיווג עם ז"א, אלא הכנה לזיווג. ואחר שהזדווגה עם המלך באלו הנשיקות, במצב ב', נקראת שושנה, משום שכתוב, שפתותיו שושנים.

שושנת העמקים נקראת, משום שמשנה את צבעיה, פעם לטוב ופעם לרע, פעם לרחמים ופעם לדין. כי זכה הרי טוב, לא זכה הרי רע.

237. ותרא האישה כי טוב העץ למאכל וכי תאווה הוא לעיניים. בני אדם אינם מסתכלים ואינם יודעים ואינם משגיחים, שבשעה שהקב"ה ברא את האדם והיה מכבד אותו בכבוד גדול, במוחין עליונים, ביקש ממנו שיתדבק בו, כדי שיהיה יחיד, ויהיה לו לב אחד, ויהיה דבוק במקום דבקות יחיד, שאינו משתנה, בז"א, שכתוב בו, אני הוי"ה לא שָניתי, ואינו מתהפך לעולם, בקשר ייחוד הכול נקשר בו, כמ"ש, ועץ החיים, ז"א, בתוך הגן.

238. אח"כ סרו מדרך האמונה, ועזבו את האילן היחיד העליון לכל האילנות, ז"א, ובאו להתדבק במקום המשתנה ומתהפך מצבע לצבע, ומטוב לרע, ומרע לטוב, כלומר בנוקבא בעת שאינה בזיווג עם ז"א ויונקת משמאל לבד, וירדו מלמעלה למטה בשינויים מרובים. כמ"ש, אשר עשה האלקים את האדם ישר, והֵמָה ביקשו חשבונות רבים.

239. אז ודאי נהפך ליבם בצד ההוא ממש, כי קיבלו שינויים רבים, פעם לטוב פעם לרע, פעם לרחמים פעם לדין. כשהתדבקו בשמאל ודאי ביקשו חשבונות רבים, שינויים רבים, והתדבקו בהם.

240. אמר לו הקב"ה, אדם, עזבת את החיים והתדבקת במוות. חיים, כמ"ש, ועץ החיים בתוך הגן, ז"א, שנקרא חיים, כי מי שאחוז בו, אינו טועם מוות לעולם. והתדבקת באילן אחר, בנוקבא, בשעה שאינה בזיווג עם ז"א, הנה ודאי המוות הוא כנגדך. כמ"ש, רגליה יורדות מוות, כלומר, לא זכה הרי רע. וכתוב, ומוצא אני מר ממוות את האישה, הנוקבא כשאינה בזיווג עם ז"א. ודאי שהתדבק במקום המוות, ועזב מקום החיים, וע"כ המוות נגזר עליו ועל כל העולם.

241. אם הוא חטא, כל העולם מה חטאו, ולמה נגזר המוות על כל העולם? האם כל העולם אכלו מהעץ הזה, וע"כ הוטל המוות על כולם? אלא בשעה שנברא האדם וקם על רגליו, ראו אותו כל הבריות, וייראו מלפניו, והיו נמשכים אחריו כעבדים אחר המלך. והוא אמר להם, אני ואתם, בואו נשתחווה ונכרָעָה. כיוון שראו את האדם, שמשתחווה לצד שמאל, והתדבק בו, כולם נמשכו אחריו, וע"כ גרם מוות לכל העולם.

242. אז השתנה האדם פעם דין ופעם רחמים, פעם מוות ופעם חיים. ולא עמד קבוע באחד מהם, כי אותו מקום גרם לו. וע"כ נקרא אותו המקום, להט החרב המתהפכת. כי מתהפכת מצד זה לצד זה, מטוב לרע, מרחמים לדין, משלום למלחמה. מתהפכת בדרך כלל מטוב לרע, כמ"ש, ועץ הדעת טוב ורע.

243. המלך העליון לאהבתו על מעשיו, הוכיח אותו, ואמר לו, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. והוא לא קיבל ממנו, ונמשך אחר אשתו, וגורש מגן עדן לעולמים, כי האישה עולה למקום התהפכות החיים והמוות, ולא יותר. וע"כ האישה גרמה מוות לכל.

244. לעוה"ב כתוב, כי כימי העץ ימי עמי. כימי העץ, עה"ח. בו בעת כתוב, בילע המוות לנצח, כי בעה"ח אין שינויים ואין בו מוות.