קול השופר הולך וחָזֵק

85. ויהי קול השופר הולך וחָזֵק מאוד. קול השופר, הוא שניים, ת"ת ובינה. קול השופר, הוא קול היוצא משופר, אשר קול, הוא ז"א, היוצא משופר, שהוא בינה. כי בינה נקראת שופר, כמ"ש, ייתָקע בשופר גדול. בינה היא שופר גדול, שבה יוצאים העבדים לחירות עולמים. כי שנת החמישים היא בינה, שמאירה ומוציאה העבדים לחירות, שכל הקליפות המשעבדות מתבטלות מאורותיה.

86. ויש שלומדים, שהכול הוא אחד, שקול השופר, הוא קול הנקרא שופר, שהוא בינה, וזה משמע מהכתוב, קול גדול ולא יָסָף. קול גדול, בינה, נקרא שופר. וע"כ כתוב, קול השופר הולך. לאן הוא הולך? אם להר סיני או לישראל, היה צריך לכתוב, יורד. אלא התורה יוצאת מהבינה, והמילה, הולך, היא על התורה. שממקום זה, מבינה, שהוא כלל של כל הקולות, ניתנה התורה.

87. כיוון שהתורה יצאה מבינה, הלוחות הראשונים היו רשומים מבינה, וזהו שכתוב, חרות על הלוחות, אל תקרא חָרות בח' קמוצה, אלא חֵירות בח' צרויה, היא חירות ממש, להיותה המקום שכל החירות תלויה בה. כי אין חירות מכל הקליפות אלא ע"י האורות של הבינה.

ואין דבר בתורה, שיש בו מחלוקת, שלא ילך הכול למקום אחד, מלכות, ומתקבץ למעיין אחד, שהוא יסוד.

88. ויהי קול השופר הולך, פירושו כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים, אל המלכות הנקראת ים. וכמ"ש, הכול הולך אל מקום אחד, כלומר אל המלכות. וחָזֵק מאוד, הבינה, ם' סתומה, מורה שאין דבר בתורה שיהיה חלש או שבור, וכשתסתכל ותדע אותו, תמצא אותו חזק, כמ"ש, כפטיש יפוצץ סלע. ואם הוא חלש, ממך הוא. כמ"ש, כי לא דָבָר רֵיק הוא מִכם. שאם הוא רֵיק, מכם הוא. וע"כ כתוב, וחָזֵק מאוד.