רצון

להיכלל בקדושה

217. כתוב, בָּרכו ה' מלאכיו. אלו הם העוסקים בתורה, שנקראים מלאכיו בארץ. כמ"ש, ועוף יעופף על הארץ, בעוה"ז. ובעולם ההוא, עתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים כנשרים, לשוטט בכל העולם. כמ"ש, וקוֹיֵי ה', יחליפו כוח, יעלו אֵבֶר כנשרים.

כי כתוב, ברכו ה' מלאכיו, גיבורי כוח, עושי דברו, לשמוע בקול דְבָרו. כתוב, עושי, ואח"כ, לשמוע. שמדרך האדם, שלא יוכל לעשות שום שליחות, בטרם שישמע מה שהמשלֵח אומר אליו. משא"כ המלאכים, עושים את שליחותם, מטרם שישמעו ויבינו, מה שה' ציווה אותם. כי רצון ה' שולט עליהם, ואין בהם שום דבר חוצץ, שלא יימשכו אחר רצון ה'. וע"כ הם נמשכים אחר ה', כצל הנמשך אחר האדם. ומשום זה עשייתם קדמה לשמיעתם.

ואלו הם, העוסקים בתורה וממשיכים נפש קדושה, נמצא החומר שלהם, אע"פ שהוא מארץ, הוא מתהפך להיות כמלאכי מרום, ועשייתם קדמה לשמיעתם, שעושים מצוות ה' בכל השלמות, מטרם שמשיגים מה שעושים. להיותם נמשכים גם הם אחר ה', כצל הנמשך אחר האדם. כמו, בעת שהרוח מעלה אבק לעיני האדם, הרי הוא סוגר מהר את עפעפיו, מטרם שמחשבתו תרגיש זאת. ותמצא בזה תמיד, אשר עשייתו, שהוא עצימת עיניו, מוקדמים להרגשת מחשבתו באבק המתקרב.

לכן העוסקים בתורה נקראים מלאכיו בארץ. כי אע"פ שהם בארץ, נעשה גופם כמלאכי מרום, ועשייתם קדמה לשמיעתם. שאינם מרגישים בשִׂכלם, כדי לעשות מצוות ה' בשלמות, אלא עושים המצווה בכל שלמותה, מטרם שיספיקו להרגיש במחשבתם, מה שעושים. כדוגמת עצימת העפעפיים, המוקדם להרגשה במחשבה. ולפיכך הם נבחנים למלאכים בארץ.

ועתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים, כנשרים, לשוטט בכל העולם. כי כל עוד שהאדם לא זכה לנפש קדושה, שולטים עליו הס"א, כמ"ש, ואת נפש אויביך יְקַלְעֶנה בתוך כף הקלע. שהולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח ולהתקשר בו. ונטמאות בצד הטמא, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה.

פירוש. כי אי אפשר להידבק בה' ולקיים מצוותיו כראוי, אלא רק אחר שמאמין בשמותיו של הקב"ה, שהוא טוב ומטיב לכל, ורחום וחנון. ואלו, שעוד לא זכו לנפש דקדושה, הרי גם הס"א עוד שולטת עליהם. ולכן הולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח.

ובעת שמחשבותיהם משוטטות בעולם, ורואים ההנהגה של ה' בבני העולם, שלפי דעתם אינה כל כך טובה, כפי שצריכה להיות ע"פ שמותיו הקדושים, נמצאים פוגמים בשמותיו הקדושים, ואינם מוצאים מקום מנוחה, שיוכלו להאמין בשמות ה', להתקשר בו. ולפיכך, נטמאים בתוך צד הטומאה. כלומר, שבאים לכפירה בה'. וכל זה הוא, שהרי לא נכנס בקדושה, ולא נכלל בה. כי לא זכה בנפש דקדושה, ואינו עושה פעולות להיכלל בקדושה.

אמנם המתעסקים בתורה והמשיכו נפש קדושה, מתהפך גופם להיות כמלאכים, שזוכים להקדים עשיה לשמיעה כמוהם. וע"כ עליהם כתוב, ועוף יעופף על הארץ. שעתיד הקב"ה לעשות להם כנפיים כנשרים, וישוטטו בכל העולם. כי הם משוטטים במחשבותיהם בכל העולם כולו, ורואים הנהגת ה'.

ועכ"ז, לא לבד שאינם נכשלים בצד הטומאה, אלא שעוד מקבלים כוח להעלות מ"ן, ולהגדיל כוחם תמיד, כמ"ש, וקוֹיֵי ה', יחליפו כוח, יעלו אֵבֶר כנשרים. כי ע"י זה מעלים אבר כנשרים, לשוטט בכל מקרי בני העולם. והם מחליפים כוח תמיד, ומעלים מ"ן בכוח אמונתם בייחוד ה', וממשיכים תמיד רוח קדושה מלמעלה.

("המצווה החמישית", הקסה"ז)

רצון הכול

125. ההיכל השישי. כאן הוא הרוח, הנקרא חוט השָׁני, כמ"ש, כחוט השָׁני שִׂפתותייךְ. הרוח כאן הוא הרצון, אשר כל אלו הרוחות התחתונים רצים אחריו להשיג אותו, להתדבק בו בנשיקה באהבה.

127. ההיכל הזה, היכל הרצון, להיותו רצון של הכול, מי שקושר קשרים, שמייחד ייחודים, ומעלה את ההיכלות התחתונים אל ההיכל הזה, זהו אשר יפיק רצון מה' באהבה.

("שבעה היכלות של או"א דבריאה", בראשית-ב)

רצון אחד מיוחד

141. הכוהנים ממשיכים ימין והלוויים ממשיכים שמאל, שזה בלי זה אין שלמות.

ונכנסים היכל בהיכל, רוח ברוח, עד שמתחברים כולם במקומם, כראוי להם, איבר באיבר, שעולים לאצילות לזו"ן. וכל בחינה דז"א מתחברת בבחינה שכנגדה בהיכלות. ונשלמים זה מזה, ע"י זיווג דיסודות. ומתייחדים זה בזה עד שנעשים אחד, ע"י זיווג דנשיקין. ומאירים זה בזה ע"י החיבוק.

142. אז הנשמה העליונה מכולם באה מלמעלה ומאירה עליהם, ומאירים כל הנרות, הספירות, בשלמות כראוי. עד שאותו אור העליון מתעורר, וכל ההיכלות נכנסים לקודש קודשים, להיכל השביעי, בזיווג דשביעי בשביעי. וההיכל השביעי מתברך ומתמלא, כמו באר מים נובעים ואינם פוסקים. וכל ההיכלות מתברכים למעלה ולמטה.

143. כאן סוד הסודות, אור שלא נודע ולא נכנס בחשבון ע"ס, הרצון שאינו נתפס לעולם, אור היחידה. כי ע"ס מתחילים מחכמה, חב"ד חג"ת נהי"מ, ואור היחידה נמתק בתוכם לִפְנַי ולִפְנים, והרצון ההוא אינו נודע ואינו נתפס אפילו במחשבה, לדעת אותו. ואז כל המדרגות מתייחדות ונעשות רצון אחד עד א"ס.

בעת שאור היחידה מתמתק ומתלבש לפנַי ולפנים של המדרגות, מתייחדים בהארתו כל המדרגות, ונעשו רצון אחד מיוחד עד א"ס. והכול בשלמות מלמטה ומלמעלה, ומפנימֵי פנימיות עד שנעשו כולם אחד.

("שבעה היכלות של או"א דבריאה", בראשית-ב)

בלב אחד ורצון אחד

386. משום שהיו ברצון ובלב אחד, ודיברו בלשון הקודש, כתוב, לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ודין העליון לא יכול לשלוט עליהם. אנו החברים שעוסקים בתורה, ואנו בלב אחד וברצון אחד, על אחת כמה וכמה שלא ייבצר ממנו, מה שנרצה לעשות.

387. מכאן נשמע, שכל אלו בעלי המחלוקת, אין להם קיום. שהרי כל זמן שבני העולם הם אלו עם אלו ברצון אחד ובלב אחד, אע"פ שמורדים בהקב"ה, לא שלט בהם דין העליון, כמו שאירע בדור הפְּלָגה. וכיוון שנחלקו, מיד כתוב עליהם, ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר. הרי שלבעלי מחלוקת אין קיום.

388. משמע שהכול תלוי בדברי הפה. כי כיוון שהתבלבל שפתם, מיד, ויפץ ה' אותם משם. אבל לעת"ל, כתוב, כי אז אהפוך לכל העמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה' לעובדו בשכם אחד. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

("ויאמר ה', הן עם אחד", נוח)

כמו שרצונו נמשך בעולם הזה

78. כשהאדם בעוה"ז אינו משגיח ואינו מסתכל למה הוא חי, אלא כל יום ויום חשוב אצלו כאילו הולך בריקנות, וכאשר הנשמה יוצאת מעוה"ז, אינה יודעת לאיזה דרך מעלים אותה. כי הדרך לעלות למעלה, למקום שהארות נשמות העליונות מאירות, שהוא גן עדן, לא ניתן לכל הנשמות. כי כמו שהוא ממשיך על עצמו בעוה"ז, כך נמשכת הנשמה ללכת לאחר שיצאה ממנו.

79. אם האדם נמשך אחר הקב"ה והשתוקקותו אחריו בעוה"ז, אח"כ, כשנפטר מעוה"ז, הוא נמשך ג"כ אחר הקב"ה ונותנים לו דרך לעלות למעלה, למקום שהנשמות מאירות אחר אותה המשיכה, שרצונו נמשך אחריה בכל יום בעוה"ז.

("מי יעלה בהר ה'", ויירא)

מעשי העולם נקשרים ברצון הלב

53. את הכול עשה יפה בעיתו, גם את העולם נתן בליבם. שכל העולם וכל מעשי העולם, אינם נקשרים בקדושה, אלא ברצון הלב, כשעולה ברצון האדם. כמ"ש, וידעת היום והשֵבותָ אל לבבך. אשריהם הצדיקים, שממשיכים ברצון ליבם מע"ט, להטיב לעצמם ולכל העולם. והם יודעים להתדבק בעת שלום, בעת שיש זיווג העליון, שנקרא שלום. ובכוח הצדקה שעושים למטה, הם מעלים מ"ן, והם ממשיכים לאותה המדרגה שנקראת כל, יסוד, להאיר בעיתו, בנוקבא.

("ויריצוהו מן הבור", מקץ)

לאסוף את השפע

27. כשנגלה הרצון, והייחוד התעטר בזו"ן כאחד, אז שני העולמות זו"ן, מתקשרים יחד, ונועדים יחד. ז"א, לפתוח האוצר ולהשפיע. הנוקבא, ללקוט ולאסוף לתוכה את השפע.

("כי הנה המלכים נועדו", וייגש)

דבקות בהקב"ה

185. אשריהם הצדיקים, שרצונם הוא בדבקות הקב"ה תמיד. וכמו שהם דבקים בו תמיד, כן הוא דבוק בהם, ואינו עוזב אותם לעולם.

("וילך איש מבית לוי", שמות)

רצון ליבם של הצדיקים

151. אשריהם הצדיקים, היודעים לשים רצון ליבם למלך העליון הקדוש. וכל רצון ליבם אינו לעוה"ז, ולתאווה הבטלה שלו, אלא שיודעים ומשתדלים לשים רצונם להתדבק למעלה, כדי להמשיך רצון אדונם אצלם מלמעלה למטה.

152. ומאיזה מקום לוקחים רצון של אדונם להמשיך אותו אליהם? הם לוקחים ממקום קדוש ועליון אחד, שממנו כל הרצונות הקדושים. ומי הוא? כל איש. זהו צדיק, יסוד דז"א, הנקרא כל, כמ"ש, ויתרון ארץ בכל הוא. וכתוב, על כן כל פיקודֵי כל יישרתי. איש, כמ"ש, איש צדיק. זהו צדיק, אדון הבית, יסוד, אדון המלכות, הנקראת בית. שרצונו תמיד אל המטרוניתא, מלכות, כבעל האוהב את אשתו תמיד. יידבנו ליבו, שאוהב אותה. ליבו, המטרוניתא שלו, המלכות, שנקראת לב. יידבנו, להתדבק בו.

153. ואע"פ שיש להם אהבה גדולה זה בזה, שאינם נפרדים לעולם, עכ"ז מכל איש, יסוד, בעל הבית, בעל המטרוניתא, תיקחו את תרומתי, מלכות. מדרך העולם, אם רוצים לקחת מאדם את אשתו, הוא מקפיד ואינו עוזב אותה. אבל הקב"ה אינו כן, שכתוב, וזאת התרומה, כנ"י, המלכות, אע"פ, שכל האהבה שלה היא אליו ואהבתו אליה, לוקחים אותה ממנו, להשרות אותה ביניהם. ממקום עליון, שכל אהבה של אישה ובעלה שורה שם, מיסוד, תיקחו את תרומתי. אשרי חלקם של ישראל, ואשריהם כולם שזכו לזה.

("וייקחו לי תרומה", תרומה)

לכוון הלב והרצון

245. בשעה שישראל מייחדים הייחוד בפסוק של כ"ה אותיות, שהם, שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד, ובשכמל"ו, שהם כ"ד אותיות, ויכוון כל אחד בהם, כל האותיות מתחברות יחד ועולים בחיבור אחד מ"ט (49) שערים, ביובֵל, בינה. כי כ"ה וכ"ד הם מ"ט. ואז צריך להעלות עד הבינה ולא יותר. ואז נפתחים מ"ט שערי בינה. והקב"ה מחשיב לאדם ההוא, כאילו קיים כל התורה, הבאה במ"ט פנים.

246. וע"כ צריך האדם לכוון הלב והרצון בכ"ה ובכ"ד, ולהעלות אותם ברצון הלב למ"ט שערים. משום שכיוון בזה, יכוון בייחוד הזה, שמע ישראל ובשכמל"ו, שהם כלל של כל התורה כולה. אשרי חלקו מי שמתכוון בהם, כי ודאי הוא כלל של כל התורה למעלה ולמטה. וזהו אדם השלם, זכר ונוקבא, כי שמע ישראל זכר, ובשכמל"ו נוקבא, והוא כל האמונה.

("זהב וכסף ונחושת", תרומה)

הרצון לתשובה

440. רְאה, כמה רחמיו של הקב"ה על בריותיו, שאפילו רשע ביותר, והרהר בתשובה, ולא יכול לעשות תשובה, ומת, זה מקבל עונש בוודאי על שהלך מעולם בלי תשובה. אח"כ הרצון ההוא ששׂם בליבו לעשות תשובה, אינו נעדר מלפני מלך העליון, והקב"ה מתקן מקום לרשע במדור של שאוֹל, ושם מצפצף בתשובה.

כי רצון יורד מלפני הקב"ה, ושובר כל כוחות השומרים על שערי מדורי גיהינום, ומגיע למקום שהרשע שם, ודופק בו, ומעורר בו הרצון לתשובה, כמו שהיה לו מקודם בחייו. ואז מצפצף נשמה ההיא לעלות מתוך מדור השאול.

441. ואין רצון טוב, שיאבד מלפני המלך הקדוש. ומשום זה, אשרי מי שמהרהר הרהורים טובים לאדונו. ואע"פ שאינו יכול לעשות אותם, הקב"ה מחשיב לו רצונו כאילו עשה. זהו הרצון לטוב. אבל הרצון לרע, אין הקב"ה מחשיב למעשה, חוץ מהרהורי עבודה זרה.

("והנה טוב מאוד", תרומה)

שעת רצון

51. כשנמצאת שעת רצון לפני הקב"ה, לייחד מרכבה עליונה במרכבה תחתונה, שתהיינה כולן אחת, אז יוצא קול ממקום קדוש העליון, שמיים, ז"א, ומקהיל כל אלו הקדושים שלמטה, הצדיקים שבעוה"ז. וכל השרים הקדושים, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, וכל מחנות העליונים, המלאכים, שיהיו כולם מוכנים יחד.

כמ"ש, ויקהל משה, זהו השמיים, ז"א. וכמ"ש, את כל עדת בני ישראל. אלו הם י"ב (12) המחנות העליונים הקדושים, המרכבה התחתונה, שהמלכות רוכבת עליהם, והם מעלים את המלכות לזיווג עם ז"א.

("מי עלה שמיים ויירד", ויקהל)

רצון טוב

71. בשעה שאדם שׂם רצונו לעבודת ריבונו, הרצון הזה עולה תחילה על הלב, הקיום והיסוד של כל הגוף. ואח"כ עולה רצון טוב ההוא על כל איברי הגוף, והרצון של כל איברי הגוף והרצון של הלב מתחברים יחד. והם מושכים עליהם זוהר השכינה לשכון עימהם. והאדם ההוא, הוא חלקו של הקב"ה. כמ"ש, קחו מאיתכם תרומה. מאיתכם, זו ההמשכה, לקבל עליכם תרומה ההיא, השכינה, שיהיה האדם חלק לה'.

72. האם אין הדבר עומד ברשותו של האדם, הרי כתוב, כל נדיב ליבו יביאֶהָ את תרומת ה'? אלא, כל נדיב ליבו, כל מי שירצה ליבו ימשיך אליו את השכינה. כתוב, יביאה, אע"פ שהיא בהתעלות למעלה, יביאה ממקום העליון להמשיך אותה לשכון עימו.

73. וכשתבוא לשרות עימו, כמה ברכות וכמה עושר מביאה עימה. כמ"ש, זהב וכסף ונחושת, לא יחסר לו כל העושר שבעולם. זהו לשאר בני העולם. אבל אתם קדושים העליונים, קחו מאיתכם תרומה לה'. שיחדשו חידושי תורה להרמת השכינה.

("כל נדיב ליבו יביאֶהָ", ויקהל)

רצון אחד של דבקות

114. דבר זה שמעתי בין הסודות של רבי שמעון, ולא ניתנה לי רשות לגלות, חוץ מכם, חסידים העליונים. שאם בשעה שהמלכות אוחזת הנפשות והרוחות של בני האדם, ברצון אחד של הדבקות, האדם שם ליבו ורצונו לזה, ונותן נפשו בדבקות ברצון ההוא, לכלול נפשו באותה הדבקות. אם בשעה ההיא, התקבלה מסירת נפשו, ברצון הנפשות והרוחות והנשמות שאוחזת המלכות, זהו אדם שנצרר בצרור החיים, בעוה"ז ובעוה"ב.

115. ועוד, שהמלך והמטרוניתא, ת"ת ומלכות, צריכים להיכלל מכל הצדדים מלמעלה ומלמטה, ולהתעטר בנשמות בכל הצדדים, המלכות מתעטרת בנשמות מלמעלה ומתעטרת בנשמות מלמטה, מאותם שמוסרים לה נשמתם.

ואם האדם מכוון ליבו ורצונו לכל זה, ומוסר לה נפשו מלמטה בדבקות וברצון, אז הקב"ה קורא לו שלום למטה, כעין שלום של מעלה, יסוד, המברך את המלכה, ומכליל אותה ומעטיר אותה מכל הצדדים.

116. אף כך האדם הזה, הקב"ה קורא לו שלום. כמ"ש, ויקרא לו ה' שלום. וכל ימיו קוראים לו כך למעלה, שלום. משום שהכליל והעטיר את המלכה מלמטה, כעין השלום הזה שלמעלה, יסוד.

117. וכשהאדם ההוא מסתלק מעוה"ז, נשמתו עולה ובוקעת בכל אלו הרקיעים, ואין מי שיעכב בידה. והקב"ה קורא לה ואומר, יבוא שלום. והשכינה אומרת, ינוחו על משכבותם, ויפתחו לה י"ג (13) הרים של אפרסמון הטהור. ולא יהיה מי שיעכב בידה. וע"כ, אשרי מי ששם ליבו ורצונו לזה.

("כוונת התפילה", ויקהל)

להעלות הרצון עד אין סוף

425. הכוונה של המילה, אחד, לייחד ממלכות ולמעלה הכול יחד, ולהעלות הרצון לקשור את הכול בקשר אחד, להעלות הרצון ביראה ובאהבה עד א"ס. ולא יעזוב רצון העלייה לא"ס, מכל אלו המדרגות והאיברים, אלא בכולם יעלה רצונו, אף אחד מהם לא יחסר, להדביק אותם, ושיהיו כולם קשר אחד, בא"ס.

426. וזהו ייחוד בתיקון.

427. ומי שרוצה לכלול כל סודות הייחוד במילה, אחד, הוא יותר טוב. וע"כ אנו מאריכים במילה, אחד, להעלות הרצון להמשיך מלמעלה למטה, ולהעלות מלמטה למעלה, שיהיה הכול אחד.

428. במילה, אחד, עניין למעלה ולמטה וד' רוחות העולם. שצריכים לייחד למעלה ולמטה, או"א וזו"ן. וד' רוחות העולם אלו הם מרכבה עליונה, חגת"ם דז"א, שלמעלה מחזה, לכלול הכול יחד, בקשר אחד, בייחוד אחד עד א"ס.

("סוד המילה שְמע", ויקהל)

רצון כל הרצונות

647. ההיכל השישי, נקרא היכל הרצון, רצון הנקרא מוצָא פי ה', שמחה של דבקות הכול. רצון של כל הרצונות, כמ"ש, כחוט השָׁני שפתותייך, רצון של כל הנשמות, היוצאות ממוצא פי ה'.

648. בהיכל הרצון מתמלאות כל השאלות וכל הבקשות שבעולם, משום שהוא רצון כל הרצונות, כשנמצאות נשיקין, כמ"ש, ויישק יעקב לרחל. ואז כשנושקים זה לזה, אז נקרא עת רצון. כי אז נמצאת השלמות וכל הפנים מאירים. וכשהתפילות עולות, אז עת רצון הוא להימצא. ועל זה כתוב, ואני תפילתי לךָ ה' עת רצון. שהוא חיבור בנשיקין.

649. בהיכל זה נמצאים שישה פתחים, ד' פתחים לד' רוחות העולם חו"ג תו"מ, ואחד למעלה ואחד למטה, נו"ה. באלו הפתחים התמנה רזיאל, רוח אחד גדול, על כל הממונים בכל הפתחים, התמנה ונפקד על כל סודות עליונים, שמדברים פה אל פה, הנושקים זה לזה באהבת האהבה.

650. סודות אלו אינם עומדים לגלות, אבל כשהשערים נפתחים, אז יודעים כל ההיכלות, וכל הרוחות, וכל המחנות, אשר שערי הרצון נפתחו. ובאלו השערים אין נכנסים אלא רצונות של התפילות, רצונות של התשבחות, רצונות של הנשמות הקדושות העליונות.

651. זהו היכל של משה. בהיכל זה נאסף משה באהבה ונשק נשיקות, במיתת נשיקה. בהיכל הזה, משה ידבר והאלקים יעננו בקול.

652. כאשר התדבקו הנושקים נשיקין בנשיקין זה עם זה, על זה כתוב, יישָקני מנשיקות פּיהו. אין נשיקין של שמחה ואהבה, אלא כשמתדבקים זה בזה, פה בפה, רוח ברוח, ומרווים זה עם זה בתפנוקי כל ובשמחה מההארה העליונה.

("היכל הרצון ת"ת", פקודי)

רצון אחד ושלמות אחת

742. בשעה שיוסף הצדיק, יסוד, עומד לתקן את הכול, אז הוא לוקח הכול. וכשמתחבר בהיכלו, אז מתעוררים כולם לקחת חשק ורצון, העליונים והתחתונים, והכול ברצון אחד ובשלמות אחת, לשמח העליונים והתחתונים ברצון אחד כראוי. וכל התחתונים עומדים על קיומם על ידו. וע"כ כתוב, וצדיק יסוד עולם. כי על היסוד הזה עומד העולם.

("היכל הרצון ת"ת", פקודי)

מחשבה, רצון, קול, דיבור

832. וכל מי שאינו יודע לסדר שבחו של אדונו, טוב לו שלא נברא. משום שצריכים שהתפילה תהיה שלמה למעלה, מתוך מחשבה, ורצון הלב, וקול, וּדְבר שפתיים. לעשות שלמות וקשר וייחוד למעלה, כמו שהוא למעלה, וכמו שהשלמות יוצאת מלמעלה למטה, כך צריך מלמטה למעלה, לקשור הקשר כראוי.

833. הסוד הוא לחברים שילכו בדרך הישר. מחשבה רצון קול דיבור, הם ארבעה הקושרים קשרים, כנגד חו"ב תו"מ. מחשבה ורצון, חו"ב. קול ודיבור, תו"מ. ואחר שקשרו כולם יחד קשרים, נעשו כולם מרכבה אחת, להשרות עליהם השכינה, הדיבור, וכולם נעשו אח"כ ארבעה עמודים להתעטר בהם, והשכינה נסמכת עליהם בכל אלו הקשרים העליונים.

834. המחשבה, שהיא חכמה, מוציאה ומולידה את הרצון, בינה. והרצון שיצא מהמחשבה, מוליד ומוציא קול הנשמע, ז"א. והקול הנשמע עולה לקשור קשרים מלמטה למעלה, ההיכלות התחתונים בעליונים. הקול, הקושר קשרים בין ב' הקווים שבבינה, וממשיך ברכות מלמעלה למטה, מבינה, בלחש, נסמך ג"כ על אלו ד' עמודים, מחשבה רצון קול דיבור, חו"ב תו"מ. והסמיכה היא בסיום הקשר, בדיבור, במלכות, המקום שהכול נקשר בו יחד, ונעשו כולם אחד. כי המלכות מקבלת לתוכה את כולם.

835. אשרי האדם שקושר קשריו של אדונו ומסמיך סומכים כראוי, ומתכוון בכל אלו הדברים. אשרי הוא בעוה"ז ובעוה"ב. עד כאן השתכללו ההיכלות שבצד הקדושה.

("היכל קודש קודשים", פקודי)

רצון כל הרצונות

359. הקשר של עולה נקשר בקודש הקודשים, בינה, להאיר. הדבקות של רצון הכוהנים והלוויים והישראלים למעלה, בהקרבת הקורבן, עד לאן היא עולה?

360. דבקותם עולה עד א"ס. כי כל קשר וייחוד ושלמות הוא להצניע בצניעות את ההוא שאינו מושג ולא נודע, שרצון כל הרצונות בו, בא"ס. א"ס אינו עומד להיוודע, ולא לעשות סוף, ולא לעשות ראש, ולא כמו אַי"ן הראשון, כתר, שהוציא ראש וסוף. ראש, נקודה עליונה, ראש הכול הסתום, העומד בתוך המחשבה, חכמה. כי החכמה יצאה מהכתר, כמ"ש, והחכמה מאַין תימצא. ועשה סוף, הנקרא סוף דבר, המלכות, סוף כל האורות. אבל שם בא"ס, אין סוף.

361. בא"ס אין רצונות, ואין אורות, ואין נרות, שהם אורות גבורה. כל הנרות והאורות שבאצילות תלויים בא"ס, להתקיים בהם. אבל אינו עומד להשגה. מי שידוע ואינו ידוע, ששייכת בו ידיעה ואינו ידוע, הוא רצון עליון סתום מכל, הנקרא אין, ספירת כתר. אבל בא"ס לא שייך לומר שום מילה, כי הוא אפס השגה.

362. וכשהנקודה העליונה, חכמה, ועוה"ב, בינה, מתעלים בהארתם, הם יודעים רק ריח, ו"ק דהארת החכמה, ולא ג"ר, כמי שמריח בריח ומתבשם. ואין זה בחינת נחת, הנקרא ניחוח, שהרי כתוב, ולא אריח בריח ניחוחכם. הרי שריח וניחוח הם שני דברים.

כי ריח ניחוח פירושו ריח של הרצון, כל אלו הרצונות של תפילה, ורצון השירה, ורצון הכוהן, שכולם הם אדם. אז כולם נעשים רצון אחד, הנקרא ניחוח, שפירושו רצון. אז הכול נקשר ומאיר יחד כראוי.

("תורת העולָה", פקודי)

רצון וכוונת הלב

448. ליבי לחוקקי ישראל המתנדבים בעם, בָּרכוּ ה'. כל הרצון וכל הלב שצריך האדם להמשיך ברכות מלמעלה למטה, כדי לייחד השם הקדוש, הוא צריך להמשיך בתפילה להקב"ה ברצון ובכוונות הלב, מנחל עמוק, בינה, כמ"ש, ממעמקים קראתיך ה', ששָׁם עומק הכול בעמקים העליונים, שהם התחלה עליונה, שאו"א, חו"ב שבבינה, מזדווגים. אף כאן, ליבי לחוקקי ישראל, הם או"א, שהם מחוקקים, שנותנים מוחין לישראל הקדוש, ז"א, שנמשך מביניהם.

449. המתנדבים בעם. אלו הם האבות, חג"ת דז"א, הנקראים נדיבים, כמ"ש, נדיבי עמים נאסָפו עַם אלקי אברהם. כלומר האבות הנמשכים מאברהם, חסד דז"א. אז, ברכו ה', להמשיך ממנו ברכות למטה ויימצאו ברכות בכל העולם. כי כשנמצאות בעוה"ז למטה, ברכות מלמעלה, הכול הוא בשמחה, הכול הוא בשלמות, כי אין שום אור נשלם אלא כשנמשך לעוה"ז. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה משפיע להם ברכות ומקשיב לתפילתם. ועליהם כתוב, פנָה אל תפילת העַרעָר ולא בָזָה את תפילתם.

("ליבי לחוקקי ישראל", ויקרא)

מציאת רצון למעלה ולמטה

123. אלה הם שלוש מדרגות, ג' קווים, שצריכים להימצא תמיד על הקורבן, למצוא רצון למעלה ולמטה, ושתימצאנה ברכות בכל העולמות. הכוהן מקריב קורבן ומכוון לייחד השם הקדוש כראוי, ולעורר את הצד שלו, צד ימין, חסד. והלוויים מכוונים בשיר לעורר הצד שלהם, צד שמאל, גבורה. ולהיכלל בצד של הכוהן. וישראל, הרועים, קו האמצעי, ת"ת, מכוונים הלב והרצון לתשובה שלמה, ונכנעים לפני המלך הקדוש, שלוקח הכול. ומתכפרים עוונותיהם, ונמצאת שמחה בעליונים ובתחתונים.

("שלוש מדרגות שעל הקורבן", צו)

עיתים למציאת רצון

39. עיתים יש לפני הקב"ה למצוא רצון, ולמצוא ברכות, ולבקש בקשות. ויש עיתים, שרצון אינו נמצא, וברכות אינן באות, ודינים קשים מתעוררים בעולם, ועיתים שהדין תלוי.

עיתים יש בשנה שהרצון נמצא. ועיתים יש בשנה שהדין נמצא. ועיתים יש בשנה שהדין נמצא ותלוי ומאיים על העולם, אבל אינו פועל. עיתים יש בחודש, שרצון נמצא בהן, ועיתים יש בחודש שדינים נמצאים, ותלויים על הכול.

40. עיתים יש בשבוע שרצון נמצא. ועיתים יש בשבוע שדינים נמצאים בעולם. ועיתים יש בימים שהרצון נמצא בעולם והעולם מתבשם. ועיתים יש בימים שדינים תלויים ונמצאים. ואפילו בשעה יש עיתים שונות.

וע"כ כתוב, ועת לכל חֵפֶץ תחת השמיים.

("ואַל יבוא בכל עת אל הקודש", אחרי מות)

התחזק בעצמך

36. אמר רבי שמעון למשה, משום שאתה חלש, פתחתי הפרשה באלו המצוות, כדי להיות מעט עזר לך. התחזק בעצמך, כי המחנות של הישיבות באים אליך במצווה שלאחר זו, שהיא המצווה להעמיד עליך מלך למעלה. והקב"ה יקים אותך מלך בעליונים ובתחתונים בצורתו, משום שהחכמים שבישיבה, עליהם השכינה העליונה, בינה, והתחתונה, מלכות. שהן שתי אותיות ה' של השם הוי"ה. והקב"ה, ו', מלך, באמצע שתי אותיות ה', ואחוז בעליונים ובתחתונים, בבינה ובמלכות. כך אתה תהיה בצורתו, בן שלו, קום בכבוד המלך.

37. קם משה ונשא ידיו למעלה, אל הכתר, ואמר, יהי הרצון שלך, עילת העילות, שאתה מתעלה מעילה לעילה, עד שאין עילה למעלה ממך. כי אתה למעלה מכל עילה. ויהי רצונך לתת לי כוח לעשות רצונך במדרגות שלך, שהם או"א, חו"ב, ואני בן שלהם. כי משה הוא דעת, בן לחו"ב. ובייחודך שניהם אחד, ואתה השווית יראת או"א ליראה שלך, מאחר שאתה באמצע. כי חו"ב בימין ובשמאל, והכתר עליהם באמצע. אחד ולא שניים, בלי שותפות, אע"פ שהם, או"א, אחד, ע"י שותפות שלך, אבל אתה אחד בלי שותפות של אחר. ומשום זה כתוב בך, ואין אלקים עימדי.

("איש אימו ואביו תִירָאו", קדושים)

להנהיג את המלכות לרצונם

56. בני האמונה מנהיגים את המלכות לרצונם בכל יום. שהיא מקיימת מה שהם גוזרים. בני האמונה הם אלו שמעוררים טוב, יסוד, כנגדה, ע"י שנותנים צדקה, ואינם חסים על שלהם, ויודעים שהקב"ה ייתן להם יותר. משום שהיסוד מעורר ברכות כנגדו. ואל יאמר אדם, אם אתן זה עתה, מה אעשה למחר? אלא הקב"ה נותן לו ברכות עד בלי די.

("וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית", בהר)

עת רצון קדוש

7. כתוב, עושה צדקה בכל עת. האם בכל עת יכול האדם לעשות צדקה? והרי אפילו 12 שעות ביום, מי יוכל לעשות צדקה? אלא מי שעושה צדקה, בכל עת הוא עושה. בכל עת, כמ"ש, ואַל יבוא בכל עת אל הקודש. מלכות, הנקראת עת, ויסוד, הנקרא כל. והעושה צדקה גורם ייחוד יסוד ומלכות, הנקראים, כל עת.

8. והפירוש הוא לא בכנ"י בלבד, במלכות, שהיא עת רצון הקדוש של הצדיק, שהוא יסוד, הנקרא כל. אלא אפילו בכל עת שלמטה, שהם תלמידי חכמים שבעוה"ז, תרבה צדקה עליהם ותתעורר הצדקה בכולם, בעליונים ובתחתונים. ומשום זה ישים האדם ליבו ורצונו ויתדבק בהקב"ה.

9. רבי שמעון אמר, האם זה בלבד? אלא כל מי שעושה צדקה, ואחוז בעה"ח, יינצל בעוה"ז ואפילו מהמוות שבעולם שביתר בני אדם, מהמוות הגשמי. וכש"כ ממוות רוחני.

("עושה צדקה בכל עת", בהר, זוהר חדש)

תלמיד חכם הוא עץ החיים ממש

10. הצדקה מעוררת בכולם עה"ח, חיים גשמיים וחיים רוחניים. והוא מקום הנותן מזון לכל העולם. תלמידי חכמים, מה הם מעשיהם? הרי הם אחוזים בצדקה, וכל בני העולם בזכותם ניזונים ממש בהם, והם עצמם אינם יכולים להיות ניזונים ממש, כי הם עוסקים בתורה, ומי שעוסק בתורה, עוסק בעה"ח, שכל בני העולם ניזונים ממנו.

ונמצא, שתלמידי חכמים מעוררים המזון בעולם והשלום, ואם המזונות מתעוררים לכל בני העולם על ידיהם, למה להם עצמם, אין המזון מתעורר?

11. אלא תלמיד חכם הוא עה"ח ממש, ז"א, שאינו ניזון אלא מהעוה"ב, בינה. והעוה"ב אינו נמצא בעוה"ז. אלא אחר שיוצא מעוה"ז ונכנס לעולם ההוא, אז ניזון מעוה"ב, ושורשיו נטועים עליו.

("למה לא מתעוררים מזונות לתלמידי חכמים", בהר, זוהר חדש)

לעבוד אדונו ברצון וכוונת הלב

75. אשרי האדם היודע לפתות ולעבוד אדונו ברצון ובכוונת הלב. אוי לו למי שבא לפתות ריבונו בלב רחוק ולא ברצון. זה גורם לו להסתלק מהעולם לפני זמנו, בזמן שהאילן הזה מתעורר בעולם לעשות דין.

76. וע"כ צריך האדם להדביק נפשו ורצונו באדונו, ולא יבוא אליו ברצון שקר.

("כוונת התפילה", במדבר)

להשתדל ברצון הלב

66. אם חפֵץ בנו ה', והביא אותנו אל הארץ הזאת ונְתָנה לנו. זה אמרו בני האמונה. כיוון שאדם משתדל ברצון הלב להקב"ה, יזכה בה. כי הקב"ה אינו רוצה ממנו אלא הלב, ושישמרו אותו הרושם הקדוש, שהוא ברית הקודש, כמ"ש, ועַמךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ.

("המרגלים", שלח לך)

לעורר את הקב"ה ע"י כוונת הלב והרצון

78. כל מי שרוצה לעורר דברים שלמעלה, בין במעשה בין בדיבור, אם המעשה ההוא או הדיבור ההוא לא נעשים כראוי, אינו מתעורר כלום. כל בני העולם הולכים לבית הכנסת לעורר דבר שלמעלה, אבל מועטים הם שיודעים לעורר.

והקב"ה קרוב לכל אלו שיודעים לקרוא לו, ולעורר דבר כראוי. אבל אם אינם יודעים לקרוא לו, הוא אינו קרוב, כמ"ש, קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקרָאוהו באמת. באמת, הוא שיודעים לעורר דבר אמת כראוי. וכן בכל דבר.

81. כל מי שיודע לסדר מעשה כראוי, ולסדר דיבורים כראוי, הרי ודאי שמעוררים את הקב"ה, להמשיך דברים עליונים ישרים. ואם לא, אינו מתרצה אליהם. וא"כ, הרי כל העולם יודעים לסדר המעשה ולסדר דיבורים. מהי החשיבות של הצדיקים, היודעים שורש הדיבור והמעשה, ויודעים לכוון הלב והרצון יותר מאלו האחרים שאינם יודעים כל כך?

82. אלא אלו שאינם יודעים שורש המעשה כל כך, אלא רק סידור בלבד ולא יותר, מושכים עליהם משיכה שלאחר כתפיו של הקב"ה, שאין תפילתם פורחת באוויר, הנקרא השגחה. כלומר, שזוהי השגחה של פנים, והם אינם ראויים אלא לבחינת מאחורי כתפיים.

83. ואלו היודעים ומכוונים הלב והרצון, מוציאים ברכות ממקום המחשבה, חכמה, ויוצאים בכל הגזעים והשורשים של המדרגות בדרך ישר כראוי, עד שמתברכים העליונים והתחתונים, והשם הקדוש העליון מתברך על ידיהם.

אשרי חלקם, כי הקב"ה קרוב אליהם ומזומן כנגדם. ובשעה שקוראים לו, הוא מוכן אליהם. ובשעה שהם בצרה, הוא אצלם, הוא מכבד אותם בעוה"ז ובעוה"ב. כמ"ש, כי בי חָשק ואפַלטֵהו, אשַׂגבֵהו כי ידע שמי.

("הבאר", חוקת)

בכוחך לעשות רצון אדונך

134. כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשֵה. כמה יפה לאדם, בעוד שהנר דולק ושורה על ראשו, להשתדל ולעשות רצון אדונו. משום שאור הנר הוא כוח השורה עליו. ועל זה כתוב, יִגְדל נא כוח ה', כוח השורה על ראש הצדיקים, ועל כל אלה העוסקים ברצון אדונם, השכינה. כל העונֶה, אָמֵן יְהֵא שְמֵיה רַבָּא מבורך, בכל כוחו, קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה.

135. ודאי צריך לעורר כל איבריו בכוח חזק בעבודת הקב"ה, משום שבהתעוררות החזקה שהגביר, מעורר אותו כוח הקדוש העליון, המלכות, ומתעלה בקודש ושובר כוח וחוזק הס"א. כמ"ש, כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך. כי בכוחך אתה צריך לעשות רצון אדונך.

136. כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשְאוֹל. משום שבכוח הזה יש מעשה, ההשתדלות לעסוק בעוה"ז, הנקרא מעשה, עולם המעשה, להשלים סוף המחשבה. חשבון, זהו עולם התלוי בדיבור, המלכות, הנקראת דיבור, כי חשבון תלוי בדיבור. וע"כ כל הגימטריות והתקופות והעיבורים של העולם, הם בלבנה, המלכות. ודעת, הוא ו"ק, ז"א, התלויים במחשבה, ונקראים עולם של אותה המחשבה, בינה. וחכמה, חכמה שהכול תלוי בה. כמ"ש, כולם בחכמה עשית.

("כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך, עשֵה", פינחס)

אין קרוב לפני המקום, כליבו של אדם

222. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. כל אלו שקוראים באמת להקב"ה, הקב"ה קרוב אליהם, ומקבל אותם, ורוצה את ליבותיהם.

223. והרצון של האדם חשוב לפני הקב"ה יותר מכל הקורבנות והעולות שבכל העולם. כיוון שהאדם שׂם רצונו בתשובה, אין שער בכל הרקיעים שלא יהיה פתוח לפניו. הקורבן של האדם, תלוי בלב וברצון, כמ"ש, והתוודָה אשר חָטא עליה. וכן, והתוודָה עליו. והכול תלוי בלב.

("כשברא הקב"ה אדה"ר", מדרש רות, זוהר חדש)

הרצון מגלה סודות עליונים

110. אשריהם המסתכלים ברצון שלהם, דברים של סודות העליונים, ללכת בדרך אמת. לזכות בעוה"ז, ולהאיר להם לעוה"ב. עליהם כתוב, והמשכילים יזהירו. אשריהם בעוה"ז ובעוה"ב.

אותם הדבקים בהקב"ה באמת, הרצון שלהם מדריך אותם, שילכו בעבודתם, כפי המתוקן למעלה בעולמות העליונים, כמ"ש, וילך אברם כאשר דיבר אליו ה'. ולפיכך כשהם מסתכלים אח"כ ברצון שלהם, הם יודעים סודות עליונים, כי הם מסתכלים בנטיות שברצון שלהם, ויודעים איך נקבעים למעלה סודות עליונים.

("ספירת היסוד שבו'", בראשית, זוהר חדש)

המושלים על רצון ליבם

239. מסתכל הייתי באותו העולם הנצחי, ואין העולם עומד אלא על אלו הצדיקים, המושלים על רצון ליבם כמ"ש, עדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. למה זכה יוסף לאותה המעלה והמלכות? משום שכבש יצרו. כי כל הכובש את יצרו, מלכות שמיים ממתינה עליו.

("גן עדן וגיהינום", ויירא)

על מגדל בבל ועל רצון משותף

384. כתוב, ויהי בנוסעם מקדם. מקדם פירושו, מקדמונו של עולם. וימצאו בקעה, שמצאו מציאה מסודות החכמה של הראשונים, דור המבול, שהתנערו שם. ובחכמה זו שמצאו, השתדלו לעשות העבודה שעשו, כדי למרוד בהקב"ה. והיו אומרים בפיהם השבעות לשרים העליונים. ועשו את העבודה, את בניין העיר והמגדל.

385. ויאמר ה', הן עם אחד ושפה אחת לכולם. ומשום שהם בלב אחד וברצון אחד, ומדברים בלשון הקודש, ע"כ, ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ואין מי שיוכל למנוע את מעשיהם. אבל, אמר הקב"ה, מה אעשה, אני אבלבל את המדרגות של מעלה ואת הלשון שלהם למטה. ואז תימָנע העבודה שלהם.

386. משום שהיו ברצון ובלב אחד, ודיברו בלשון הקודש, כתוב, לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ודין העליון לא יכול לשלוט עליהם. אנו החברים שעוסקים בתורה, ואנו בלב אחד וברצון אחד, על אחת כמה וכמה שלא ייבצר ממנו, מה שנרצה לעשות.

("ויאמר ה', הן עם אחד", נוח)