עיר קטנה, ובא אליה מלך גדול

452. כתוב, עיר קטנה ואנשים בה מעט. הי', שאין בה לבן של מקום אחר, להיכלל ולהכניס אחרים בתוכה. וע"כ אנשים בה מעט. ובא אליה מלך גדול, האות ל', שהיא מגדל הפורח באוויר הטהור הנתפס, ישסו"ת. משום שיש אוויר אחר, שאינו נתפס כלל ולא ידוע, שהוא או"א עילאין. ע"כ הזוהר מדייק לומר, האוויר הנתפס, שהוא ישסו"ת.

אויר, הוא קומת רוח, שנעשה באו"א ובישסו"ת, מחמת עליית המלכות, י', באור שלהם. והאור שלהם התמעט לאויר, ו"ק, והג"ר נעלמו.

ויש הפרש בין קומת אויר דאו"א לקומת אויר דישסו"ת, כי אויר דאו"א אינו נתפס לעולם, כלומר, שאין ג"ר חוזרות עליהם. וו"ק בלי ג"ר נבחנים שאין בהם תפיסה. אבל האויר דישסו"ת נתפס, שבהם הי' חוזרת ויוצאת מאויר, וחזרו להיות אור הג"ר, וע"כ האויר שלהם נתפס.

ובא אליה מלך גדול, האות ל', שהיא מגדל הפורח באוויר הטהור הנתפס, הבינה, שהג"ר שלה הם או"א עילאין, והו"ק שלה הם ישסו"ת. ומחמת עליית המלכות, הי', לאור שלה, נעשה האור לאויר, וע"כ נקראת מגדל הפורח באויר. וכדי שלא תטעה, שהכוונה היא לאו"א עילאין, נאמר, באויר הטהור הנתפס, שלעת גדלות יוצאת הי' מאויר, והאויר נתפס וחוזר לג"ר, שזה נוהג בישסו"ת.

453. אע"פ שהאות ל', בינה, הוא מלך על כל האותיות, כי האותיות יוצאות מבינה, הוא נכנס בתוך הי', מלכות, האות הקטנה השחורה, שאין בה לבן ממקום אחר. ומאסף אותה בתוכה, וכולל אותה, וסובב אותה באות אחת, ט'. ט' הייתה ל', ובאותו הסיבוב שסובב סביב סביב, נעשית ט', בעיגול.

במצב הא' הייתה המלכות דבוקה ומקבלת חכמה מקו שמאל דבינה. ולפיכך הייתה אז גדולה כמו ז"א, ששניהם קיבלו ממקור אחד. ואח"כ באה למצב הב', שמיעטה את עצמה וירדה תחת היסוד דז"א, ואין לה אלא מה שמקבלת מיסוד דז"א.

ולכן, אע"פ שהאות ל' הוא מלך על כל האותיות, מלך גדול, ישסו"ת, הוא נכנס בתוך הי', מלכות במצב הא', שהייתה דבוקה ומקבלת חכמה מקו שמאל דישסו"ת. וסובב אותה באות אחת, ט', כלומר, במצב הב', שהתמעטה לנקודה תחת יסוד ז"א, שהיסוד דז"א הוא אות ט', והיסוד השפיע בה חכמה וחסדים.

ט' הייתה ל', ובאותו הסיבוב שסובב נעשית ט', בעיגול. שבתחילה במצב הא' היו המוחין של המלכות מאות ל', ישסו"ת, ובסיבוב שסובב עד שבאה המלכות למצב הב', התמעטו המוחין של ל' מהמלכות, ונעשה במקומה המוחין של האות ט', יסוד דז"א. ונמצא שהמוחין של האות ט', שמלכות מקבלת עתה, היו בתחילה המוחין של האות ל'.

454. וכתוב, ובנה עליה מְצוֹדים גדולים. כדי שתתפוס את מי שרוצה, במצוד שלה. כמ"ש, אשר היא מְצוֹדים וחֲרָמים. ובנה עליה, בשבילה, בשביל כבודה, לתת לה שליטה על כמה חייבי מיתות ב"ד, ועל כמה חייבי קנסות, וכמה חייבי עונשים. מי שייכנס ויחלל אותה הנקודה, עונש קשה ייענש על הנקודה הזו.

455. בגלל הנקודה הזו איבד שלמה מלכותו, ונקרעה וניתנה לאחרים, אע"פ שהיא קטנה מכל האותיות, והיא נקודה אחת בלבד.

456. כי בשעה ההיא עלתה הי' לפני המלך הקדוש, ואמרה לפניו, הנה שלמה המלך עושה אותי שקר. שהיא הי' מהכתוב, לא יַ'רבה לו סוסים, ולא י'רבה לו נשים, וכסף וזהב לא י'רבה לו מאוד. אמר לה הקב"ה, שלמה יאבד ואלף אחרים, ואת לא תיעקרי ממקומך.

457. באותה שעה יצאה הק' מלפני הקב"ה, וגירשה אותו ממלכותו, וכנִקלה הלך בעולם. והוא הכריז ואמר באות ק', אני קוהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים.

י', הנקודה האמצעית, הרוכבת על ד', ונעשתה ה'. והיא הנושאת המסך דחיריק של ז"א אחר שירדה תחת החזה דז"א. וע"כ היא שולטת על החכמה דקו שמאל, שלא ימשכו אותה מלמעלה למטה, לקלקל התיקון דקו אמצעי.

כמ"ש, ובנה עליה מצודים גדולים, לתת לה שליטה על כמה חייבי מיתות ב"ד. שבכוח הדינים של המסך דחיריק שנושאת, היא מענישה כל מיני עונשים למי שפוגם אותה, למי שמושך החכמה מלמעלה למטה. מי שייכנס ויחלל אותה הנקודה, עונש קשה ייענש. מי שייכנס אליה לחלל אותה, מחלל את גבולה.

בקו שמאל, החכמה, יש ג' קווים, כי כל קו מג' הקווים נכלל מכולם. שקו ימין שלה הוא נשים, וקו שמאל שלה הוא סוסים, וקו אמצעי, הכולל שניהם, הוא כסף וזהב, כסף מימין וזהב משמאל.

לפיכך, יש מידה באלו השלושה, שימשיך בהם רק מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה. ואלו הן ג' האותיות י', נושאי מסך דחיריק, המזהיר ומעניש על הריבוי שלהם למעלה מהמידה. וכיוון ששלמה המלך עבר עליהם, עלתה הי' לפני המלך, שהיא הי' מהכתוב, לא י'רבה לו סוסים. כי פגם במידתה של הי' והִרבה למעלה מהמידה. אמר לה הקב"ה, שלמה יאבד ואלף אחרים, ואת לא תיעקרי ממקומך. כי התיקון שבה לא יתבטל, וניתן לו העונש.

האות ק' רומזת על הקליפה, המושכת החכמה מלמעלה למטה, שזו הרֶגל של הק', היוצאת ונמשכת למטה מהשורה. ולפיכך אותה הק', שנלכד ברשת שלה, היא הענישה אותו וגירשה אותו ממלכותו. ולפיכך רמזה ק' זו בספר קוהלת, באומרו, אני קוהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים, שמשמע שעתה אינו מלך. ועל כך רמזה אות ק', שהכריז ואמר באות ק', אני קוהלת, שמכריז, שהק' גרמה לו הירידה ממלכותו.

458. ועל זה כתוב, ובנה עליה מצודים גדולים. לתפוס בני העולם בשבילה, בחטאיהם. ואם לשלמה המלך היה כך, שנתפס באלו המצודים, כש"כ שאר בני אדם. ומשום זה היא אמרה, שחורה אני. אל תִראוני, לא תוכלו להסתכל בי ולהיכנס בתוכי, משום שאני שחרחורת.

459. ואמרה, בני אימי ניחֲרו בי. הֵצֵרו אותי בנקודה זו, שאחֵר לא ייכנס בתוכי. הם התפשטו ונתקנו בתיקוניהם כראוי. התפשטו ונתקנו באות ו', היוצאת מתוך הנקודה העליונה. ונתקנו בתיקוניהם כראוי. נתקנו והתפשטו ונחקקו באות ש', היוצאת משם.

460. נתקנו ונחקקו והתפשטו באות ן'. נתקנו ונחקקו והתפשטו באות צ'. ואני אין לי התפשטות לצד בעולם, ולא הניחו לי מקום אחר לכלול אתכם.

י' כוללת בתוכה שני המיעוטים, המיעוט של מצב א', שאז הייתה חסרה חסדים, והמיעוט של מצב ב', שמתוך שירדה למטה מחזה דז"א, שולט עליה כוח המסך דחיריק שבחזה דז"א, והתמעטה גם מקבלת החכמה.

ממצב א' היא קוראת לחג"ת דז"א, בני אימי, כי אז היא הייתה מלבישה קו השמאל דאמא, וחג"ת דז"א היו מלבישים את קו הימין דאמא. חג"ת דז"א, שהם בני אימה של המלכות, הם שהצרו אותה ועשו אותה לנקודה בשני המיעוטים.

כי בהיותה במצב הא', לא נתנו לה חסדים. ואח"כ במצב הב', תיקנו את המסך דחיריק שבחזה שלהם, באותה הנקודה, והתמעטה גם מחכמה. ואין אחר יכול עוד להיכנס לתוכי, כי אין לי לא חכמה ולא חסדים.

ע"י מסך דחיריק, שהיא נושאת עתה, נשלמו והתפשטו כל האותיות כראוי. התפשטו ונתקנו באות ו', היוצאת מתוך הנקודה העליונה. כי האות ו' התפשטה בחסדים בלבד, שמקבלת מהנקודה העליונה, בינה. נתקנו באות ש', שהיא התפשטות של ג' קווים, כמו צורת ש', שיש בה גם התכללות החכמה דשמאל. ועד"ז מביאה ב' אותיות, המורות על זיווג זכר ונקבה ביחד.

נתקנו באות ן', שהיא התפשטות החסדים מהאות ו', זכר ונקבה ביחד. נתקנו באות צ', שמוֹרה על התכללות זכר ונוקבא, י' נ' אב"א, מחמת ההתכללות מהארת החכמה. ואני אין לי התפשטות לשום צד, לא לחסדים בצד ימין, ולא לחכמה בצד שמאל. כי התמעטה משתיהן, ואין לה מעצמה כלום. וחג"ת דז"א לא הניחו לי מקום לכלול אתכם, כי אין לי כלום.