ואתה תצווה
1. מה השינוי שכאן ובכל המקומות שכתוב, ואתה הקרֵב אליך, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואתה תצווה את בני ישראל, ואתה קח לך בשָׂמים ראש מור דרור. שלא כתוב כבכל המקומות, והקרבת, ותדבר, ותצווה, ותיקח? אלא כדי לכלול עימו השכינה. כי השכינה נקראת, אתה. וכשכתוב, ואתה, פירושו, לכלול עימו השכינה בציווי ובדיבור.
2. אור העליון, ז"א, ואור התחתון, הנוקבא, כלולים יחד במילה, ואתה. כי אתה הוא שֵם הנוקבא, והו' הנוספת היא ז"א. כמ"ש, ואתה מחייה את כולם, שסובב על ז"א ונוקבא.
וע"כ לא כתוב, והקרבת את אהרון אחיך, וציווית את בני ישראל, ודיברת אל כל חכמי לב, משום שבעת ההיא היה שורה השמש, ז"א, בלבנה, הנוקבא, והשתתף הכול כאחד, ז"א ונוקבא, לשרות על אומנותה של המלאכה.
וע"כ כתוב בהם, ואתה, שמורה על ז"א ונוקבא. מכאן משמע, שה' היה שורה על האומנות של מלאכת המשכן, כמ"ש, אשר נתן ה' חכמה ותבונה בָּהֵמה.
3. מכאן משמע, שז"א ונוקבא היו שורים על אומנות מלאכת המשכן. כמ"ש, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, אשר מילֵאתִיו רוח חכמה. שהיה צריך לומר, אשר מילאתים. בלשון רבים, אם הוא סובב על חכמי לב.
אלא, אשר מילאתיו, סובב על לב, השכינה. וע"כ צריך לומר, אשר מילאתיו רוח חכמה, ללמד שהשמש, ז"א, שורה בלבנה, הנוקבא, הנקראת לב, בשלמות הכול.
וע"כ נרשם הכול, ז"א ונוקבא, בכל המקומות, במלאכת המשכן, שכתוב בהם, ואתה, הרומז לז"א ולנוקבא. א"כ איך הכתוב, ואתה, מתיישב בהמשך הפסוקים, אם נפרש משמעותם על ז"א ונוקבא?
4. ואתה הקרב אליך. פירושו, שאמר למשה, שיקרב את, ואתה, ז"א ונוקבא, אל אהרון, לייחד בו ולקרב אליו השם הקדוש, ואתה. ועד"ז כתוב, ואתה תדבר אל כל חכמי לב, שידבר ויקרב וייחד השם, ואתה, זו"ן, אל כל חכמי לב. משום שכולם לא באו לעשות מלאכת המשכן, עד שרוח הקודש היה מדבר בהם, ולחש להם בחשאי איך לעשות המלאכה, ואז עשו אותה.
וע"כ כתוב, ואתה תצווה את בני ישראל, שרוח הקודש הרמוז בשם, ואתה, יצווה את בני ישראל, ויאיר עליהם, כדי שיעשו המעשה ברצון השלם. וכן, ואתה קח לך בשָׂמים ראש מור דרור. וכן, ואתה הקרב. וכן כל אלו, ואתה, הכתובים כאן במלאכת המשכן, שהכול נעשה בסוד של השם, ואתה.
5. ואתה הוי"ה אל תרחק, אֱיָילותי לעזרתי חושה. ואתה הוי"ה, אשר אתה, הוא הנוקבא, והשם הוי"ה, הוא ז"א, מתפלל שהכול יהיה אחד, שיהיו מחוברים זה בזה. אל תרחק, שלא יתרחק להסתלק ממנו, שאור העליון, ז"א, לא יסתלק מאור התחתון, הנוקבא.
כי כשאור העליון מסתלק מאור התחתון, אז כל אור מחשיך ואינו נמצא בעולם. כי העולם מקבל רק מהמלכות, שהיא אור התחתון. ואם אור העליון, ז"א, אינו מאיר בה, אין לה מה להאיר לעולם הזה.
6. נחרב ביהמ"ק בימיו של ירמיהו, משום שהסתלק ז"א מהמלכות. ואע"פ שנבנה אח"כ בבית שני, עכ"ז לא חזר האור למקומו כראוי. וע"כ השם של הנביא ההוא, שהתנבא על זה, הוא ירמיהו, אותיות ירום יה"ו, שפירושו הסתלקות אור העליון למעלה מהמלכות, ולא חזר להאיר אח"כ כראוי בבית שני. השם ירמיהו מורה, שאור העליון הסתלק ממלכות, ולא חזר למקומו, ונחרב ביהמ"ק, וחשכו המאורות.
7. אבל ישעיהו, השם מאותיות ישע יה"ו, גורם לגאולה ולהחזיר אור העליון למקומו, למלכות, ולבנות ביהמ"ק וכל הטוב וכל האורות יחזרו כבתחילה.
וע"כ השמות של ב' נביאים אלו עומדים זה כנגד זה, שהשם האחד, ירום יה"ו, והשם השני הוא להיפך, ישע יה"ו, משום שהשם גורם. וצירוף האותיות אלו עם אלו גורמים מעשה לפי משמעותן, הן לטוב והן לרע.
ועל העניין הזה הוא צירוף האותיות של השמות הקדושים, וכן האותיות מבחינתן עצמן גורמות להראות סודות עליונים כמשמעותו של השם. שהאותיות בעצמן גורמות סודות עליונים קדושים להראות בהן.