אמר שומר בא בוקר

[אמר שומר אתא בקר]

79. כתוב בישעיהו, אמר שומר בא בוקר וגם לילה, אם תבקשו בַקשו, שובו בואו. פסוק זה מבואר על גלות ישראל, היושבים בתוך בני שעיר. וישראל אומרים להקב"ה, שומר מה מלילה, מה יהיה עלינו מגלות הזו, הדומה לחשכת לילה. מה כתוב בישעיהו? אמר שומר, זה הקב"ה, בא בוקר, כבר הארתי עליכם בגלות מצרים והעליתי אתכם וקירבתי אתכם לעבודתי, ונתתי לכם התורה, כדי שתזכו לחיי עולם.

עזבתם תורתי, וגם לילה, הבאתי אתכם בגלות בבל והעליתי אתכם. עזבתם תורתי כבתחילה, הבאתי לכם שוב בגלות כבתחילה. אם תבקשו בקשו, כמ"ש, דִרשו מעל ספר ה' וקְראוּ, ושם תמצאו במה תלויות הגלות שלכם והגאולה שלכם. וכאשר תבקשו בה, היא תאמר ותכריז לפניכם, שובו בואו. שובו בתשובה שלמה, ומיד בואו ותקרבו אצלי.

80. ובפסוק הזה כתוב, משא דוּמה, אליי קורא מִשֵׂעיר, שומר מה מלילה. בשש מדרגות הנבואה נאמרת לנביאים: במחזה, בחזון, בחיזיון, בחזות, בדבר, במשא. חמש, הן כולן כמי שרואה אחר הכותל ההארה ההיא של האור. ומהן כמי שרואה אור השמש מתוך עששית של זכוכית.

אבל משא, היא כשהאור מגיע ע"י יגיעה רבה, שהיה קשה הדבר עליו ולא יכול לגלות אותו, כמ"ש, לשׂום את משא כל העם הזה עליי. ומשום זה נקרא משא.

81. וכאן כתוב, משא דוּמה, יגיעה גדולה, מחמת שהנבואה לא הייתה יכולה להתגלות. והיא נבואה בחשאי, ועומדת בחשאי. וכתוב, אליי קורא משעיר. כאן לא נגלה מי אמר, אליי קורא משעיר, האם הקב"ה או משה הנביא הנאמן. אבל נבואה זו ודאי עומדת בחשאי, בתוך עניין האמונה העליונה.

ומתוך העניין הסתום, אמר משה, שקול האמונה, המלכות, היה קורא לו. ואמר, אליי קורא משעיר, כמ"ש, וזרח משעיר לָמו. ולא כתוב, וזרח לשעיר. משום שהאמונה כך היא, שמאירות מדרגות מתוך מדרגות, אלו פנימיות לאלו, קליפה בתוך קליפה, ומוח בתוך מוח. וע"כ כתוב משעיר, שנגלה מתוך קליפת שעיר.

82. כמ"ש, והנה רוח סערה באה מן הצפון, מדרגה אחת. ענן גדול, מדרגה שנייה. ואש מתלקחת, מדרגה שלישית. ונוגה לו סביב, מדרגה רביעית. ומתוכה כעין החשמל מתוך האש. ומתוכה דמות ארבע חיות. הרי מדרגות בתוך מדרגות.

83. אף כאן כשהתגלה הקב"ה לישראל, לא התגלה אלא מתוך מדרגות אלו. ואמר משה, ה' מסיני בא, היא המדרגה הנסתרת ביותר. ואח"כ צריך להתגלות, ואמר משה, וזרח משעיר למו, הרי מדרגה אחרת, שהיא יותר בהתגלות, הקליפה השורה על המוח. ואח"כ, הופיע מהר פָּארן, מדרגה אחרת.

ואח"כ, וְאָתָה מרבבות קודש, השבח של כולן, אע"פ שהתגלה בכל אלו מדרגות, נחשב שהתחיל להתגלות ממקום זה, שהוא עיקר הכול, מרבבות קודש, שהן מדרגות עליונות למעלה. אף כאן, אליי קורא משעיר, ממדרגה שעליה כתוב, וזרח משעיר למו, שמתדבק למעלה.

84. שומר מה מלילה שומר מה מליל. שומר זה מט"ט. וכתוב עליו, ושומר אדוניו יכובד. והוא השולט בלילה. מה בין לילה לליל? אלא הכול אחד, ששניהם לילה וחושך. אלא בחלק של ליל שולטת הס"א, ובחלק של לילה אינה שולטת כלל.

ליל צריך לשמירה, כמ"ש, ליל שימורים הוא. וע"כ הוא חסר אות ה', המורה על המלכות המתוקנת, וזהו כשנכנס הלילה עד שנחלק. מחצית הלילה הראשונה עד חצות נקרא ליל. מחצות לילה והלאה שולט לילה עם ה', כמ"ש, ויהי בחצי הלילה. הוא הלילה הזה. ולילה כיום יאיר. ומשום זה כתוב, שומר מה מלילה, שומר מה מליל.

85. אמר שומר. נמצא בספר של אדם, מה בין המילה, ויאמר, אל המילה, אמר: ויאמר, למעלה, ז"א. אמר, למטה, מט"ט. כמ"ש, ואל משה אמר. מי אמר? אמר שומר, מט"ט. בא בוקר, תפילת שחרית, ממשלת היום, השולט על הלילה.

ולא שהבוקר בא לבדו, ונבדל הזכר, בוקר, מהנוקבא, לילה. הרי כתוב, וגם לילה, שניהם יחד. ואינם נפרדים זה מזה לעולם. וקול זה קורא דברים אלו, בא בוקר וגם לילה, שניהם מזומנים אליכם.

86. מכאן והלאה, אם תבקשו בקשו, אם תבקשו בקשותיכם בתפילה לפני המלך, בקשו, התפללו ובקשו בקשותיכם ושובו אל אדוניכם. בואו, כמי שמזמין לקבל את בניו ולרחם עליהם. אף כן, הקב"ה, בוקר וגם לילה קורא ואומר, בואו. אשריהם העם הקדוש, שאדונם מבקש אותם וקורא להם לקרב אותם אליו.

87. אז העם הקדוש צריכים להתחבר ולבוא לבית הכנסת. וכל מי שמקדים תחילה מתחבר עם השכינה בחיבור אחד. הראשון הנמצא בבית הכנסת אשרי חלקו, שהוא עומד במדרגת צדיק אל השכינה. כמ"ש, ומשחריי ימצאונני. זה עולֶה במעלה עליונה.

והרי לומדים, שבשעה שהקב"ה בא לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה, מיד כועס. א"כ איך ייתכן, שהאחד ההוא שהקדים, התחבר בשכינה ונמצא במדרגת צדיק?

88. אלא, בדומה למלך, ששלח לכל בני העיר, שיימצאו עימו ביום פלוני ובמקום פלוני. עד שבני העיר הכינו את עצמם, הקדים אחד ובא למקום ההוא. בין כך ובין כך בא המלך, ומצא שם האדם ההוא שהקדים. אמר לו המלך, פלוני, בני העיר איפה הם? אמר לו, אדוני, אני הקדמתי את עצמי מהם, והרי הם באים אחריי לפקודת המלך.

אז היה טוב בעיני המלך, וישב שם עימו, ודיבר עימו, ונעשה אהובו של המלך. בין כך ובין כך באו כל העם והתרצה המלך עימהם, ושלח אותם לשלום. אבל אם אלו בני העיר לא היו באים, ואחד לא הקדים לדבר לפני המלך, ולהיראות בשבילם, ולומר שכולם באים, מיד היה כועס ונרגז המלך.

89. אף כאן, כיוון שאחד הקדים ונמצא בבית הכנסת, והשכינה באה ומוצאת אותו, אז נחשב כאילו כולם נמצאים שם, כי זה מחכה עליהם שם. מיד מתחברת השכינה עימו, ויושבים בחיבור אחד, ועושה היכרות עימו, ומושיבה אותו במדרגת צדיק.

ואם אחד לא הקדים ולא נמצא שם, כתוב, מדוע באתי ואין איש? ואין עשרה, אינו כתוב, אלא, ואין איש. כלומר, אחד, שיתחבר עימי להיות אצלי. כמ"ש, איש האלקים, שפירושו להיות במדרגת צדיק.

90. ולא עוד אלא שעושה היכרות עימו, ושואל עליו, אם אינו בא יום אחד, כמ"ש, מי בכם יְרֵא ה', שומע בקול עבדו? והרי ביארנו במה שכתוב, אליי קורא משעיר, שנמצא מדרגה אחר מדרגה ומדרגה בתוך מדרגה. ע"כ השומר ההוא, שאע"פ שכתוב, אליי קורא משעיר, הוא מט"ט, קורא בכוח בכל יום, בא בוקר וגם לילה, שפירושו לתפילת שחרית.

וזהו שהקב"ה שואל עליו, מי בכם ירא ה', שומע בקול עבדו, מט"ט, ובא לבית התפילה. הרי שאם אינו בא, הקב"ה שואל עליו, ואומר, מי בכם ירא ה', שומע בקול עבדו. ומשום זה אשרי מי שמקדים לבית הכנסת, לעלות במדרגה זו, למדרגת צדיק.

91. כשבא הבוקר, והציבור נמצא בבית הכנסת, הם צריכים להימצא בשִירות ובתשבחות של דוד. שהסדר הוא לעורר אהבה למעלה ולמטה, לתקן תיקונים ולעורר שמחה. כי משום זה הלוויים מעוררים, שתתעורר אהבה ושמחה למעלה, באלו השירות והתשבחות.

92. ומי שמדבר בבית הכנסת דברי חול, אוי לו שמראה פירוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו שאין לו חלק באלקי ישראל. כי מראה בזה, שאין אלקים, ואינו נמצא שם, ואינו מפחד ממנו, ונוהג ביזיון בתיקון העליון של מעלה. כי בית הכנסת מתוקן כנגד המלכות העליונה.

93. כי בשעה שישראל מסדרים בבית הכנסת סדר שירות ותשבחות, וסדר התפילה, אז מתאספים ג' מחנות של מלאכים עליונים. מחנה אחד הם המלאכים הקדושים המשבחים להקב"ה ביום. כי יש אחרים שמשבחים להקב"ה בלילה. ואלו הם המשבחים להקב"ה ואומרים שירות ותשבחות עם ישראל ביום.

94. המחנה השני הם המלאכים הקדושים הנמצאים בכל קדושה שישראל מקדשים למטה, ותחת ממשלתם הם כל אלו המתעוררים בכל הרקיעים בתפילה של ישראל. המחנה השלישי הן העֲלָמות העליונות, שבע רוחות של שבעה היכלות דבריאה, שמיתקנות עם המלכות. והן מתקנות את המלכות להכניס אותה לפני המלך.

95. וכולם מיתקנים בסדר של ישראל שמתקנים למטה, באלו שירות ותשבחות, ובתפילה שמתפללים ישראל. כיוון שאלו ג' מחנות מזדמנים, אז ישראל פותחים בשירה ומזמרים לפני אדונם. והמחנה האחד, הממונים לשבח לאדונם ביום, מזדמנים עימהם ומזמרים עימהם יחד באלו השבחים של דוד המלך.

96. בזמן שמסיימים ישראל השבחים של תשבחות דוד, אז אומרים התשבחה של שירת הים. ותשבחה זו, למה היא בתיקון אחרון אחר שבחים של דוד? והרי תושב"כ קדמה לתשבע"פ, וקדמה לנביאים, וקדמה לכתובים, וכמו שהיא קדומה הלוא כך צריכים להקדים אותה?

97. אלא מתוך שכנ"י, המלכות, מיתקנת מתושב"כ, ע"כ צריכים לומר השירה בתחילת תיקוניה, סמוך לתפילה בישיבה, ותשבחה זו חשובה יותר מכל שאר התשבחות שבעולם. והמלכות אינה מיתקנת מכולן כמו שמיתקנת מתשבחה זו, ומשום זה היא סמוכה לתפילה בישיבה, לתפילת יוצר.

98. בה בשעה שנאמר שירת הים, מתעטרת כנ"י בכתר, שעתיד הקב"ה לעטר את מלך המשיח. וכתר ההוא מפותח וחקוק בשמות הקדושים, כמו שהתעטר הקב"ה ביום שעברו ישראל את הים והטביע כל מחנות פרעה ופרשיו. משום זה צריך האדם לשים רצונו בשירה זו. וכל מי שזוכה בה בעוה"ז, זוכה לראות את מלך המשיח בתיקון הכתר ההוא, ובכלי זין, שהוא חגור, וזוכה לשַׁבֵּח שירה זו שם.

99. כיוון שהגיע האדם לברכת ישתבח, לוקח הקב"ה כתר ההוא ושם אותו לפניו. וכנ"י, המלכות, מתחילה להיתקן לבוא לפני מלך העליון, ז"א. וצריכים לכלול אותה בי"ג (13) מידות הרחמים העליונות, שמהן מתברכת.

והם י"ג מיני בשׂמים עליונים, כמ"ש, נֵרְד וכרכום, קָנֶה וקינמון וכו'. וכאן הם: שיר, שְׁבחה, הַלל, זִמרה, עוז, ממשלה, נצח, גדוּלה, גבורה, תהילה, תפארת, וקדוּשה. הרי י"ב. ואח"כ לחבר אותה עימהם ולומר, ומלכות. והם י"ג. כי היא מתברכת מהם.

100. וע"כ צריך, בשעה שהמלכות נכללת בין י"ג מידות, לשים לב ורצון בזה, ולא לדבר כלל ולא להפסיק ביניהם. ואם מפסיק ביניהם, יוצאת מתחת כנפי הכרובים שלהבת אחת, וקורא בכוח ואומר, פלוני שהפסיק גֵאות הקב"ה, יִכלה ויפסוק חייו, שלא יראה גאות המלך הקדוש, כמ"ש, ובל יראה גאות ה'. משום שאלו י"ג הם גאות ה'.

101. מכאן והלאה, אֵל ההודאות. זהו מלך עליון, מלך שכל השלום שלו, כמ"ש, שיר השירים אשר לשלמה, כלומר, למלך שהשלום שלו, ז"א. כי כל אלו השבחים, שמקודם היו לכנ"י, המלכות, כשהיא משתבחת במחנות שלמטה. משם והלאה, יוצר אור ובורא חושך. אלו הם תיקונים של עולם העליון, ז"א.

102. אל ברוך גדול דעה, א"ב שבראשי תיבות, הם תיקונים של עולם התחתון, מלכות, שבראשי תיבות כ"ב (22) אותיות קטנות, משום שיש אותיות גדולות ואותיות קטנות. אותיות קטנות הן בעולם התחתון, מלכות, אותיות גדולות הן בעוה"ב, בינה.

103. הן גדולות בכל, מב' טעמים, הן אותיות גדולות בעצמן אפילו כשבאות ביחידות, והן גדולות בעת שאלו האותיות מתפשטות יותר.

כל אות באה במרכבה הראויה לה, כמו שבח של שבת, שאלו האותיות של שבח: א'ל אדון על כל המעשים. ב'רוך ומבורך בפי כל הנשמה. אלו האותיות מתפשטות בחמש חמש מילים, כי באל אדון יש חמש מילים, וכן בברוך ומבורך, שהן כנגד חמישים שערים של עוה"ב, בינה, שהן חמש ספירות כח"ב תו"מ, שכל אחת כלולה מעשר.

104. שתי אותיות אחרות, שהן בסוף השבח של אל אדון, ש' ת', הן בשש שש מילים, שהן כנגד ו"ק חג"ת נה"י של עוה"ב, בינה, ויוצאות משם: ש', שבח ייתנו לו כל צבא מרום. ת', תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקודש.

105. שתי אותיות ש' ת', בשש שש אותיות, שתי האותיות הראשונות א' ב', הן בחמש חמש אותיות. כל שאר האותיות שבאמצע, כולן בארבע ארבע אותיות, משום שהן במרכבה העליונה. כי האותיות הראשונות א"ב, שהן עשר, ואלו ש"ת שבסוף, שהן י"ב, הן יחד השלמוּת של כ"ב אותיות, כי יש בהן כ"ב מילים, כנגד כ"ב אותיות עליונות, שהן בבינה.

נשארות י"ח (18) אותיות אחרות שבאמצע, שהן עולות במרכבתן, כלומר בהתפשטותן, לארבע ארבע מילים, שהן ביחד ע"ב (72) מילים. כי י"ח פעמים ארבע הוא ע"ב, השם המפורש, החקיקה הקדושה של ע"ב אותיות שהקב"ה מתעטר בהן. והשם הזה מעטר לכנ"י, המלכות, ועולה להתעטר בהן, בתוך שלמות השכינה.

106. אלו האותיות המתעטרות בשבח העליון, הראשונות, שהן א"ב, והאחרונות, שהן ש"ת, העולות בעטרותיהן, הן הצירוף א"ב של א"ת ב"ש, א' מתפשטת בחמש אותיות, אל אדון. ת' בשש אותיות, תפארת וגדולה. ב', בחמש אותיות, ברוך ומבורך. ש', בשש אותיות, שבח נותנים לו.

ומשום זה א"ת ב"ש שבשבח אל אדון, שיש בהן כ"ב מילים, הן כלל כ"ב אותיות דז"א, שהן עטרה לל"ב (32) שבילי החכמה. כי ל"ב שבילי החכמה הן כ"ב אותיות דז"א, שעלה לבינה שבה ע"ס. כ"ב ועשר הן ל"ב נתיבות החכמה, כלומר של בינה שנעשתה לחכמה. ולז"א שבבינה רומזות כ"ב מילים שבא"ת ב"ש, שבשבח אל אדון.

107. והאותיות האחרות, חוץ מא"ת ב"ש, העולות במרכבותיהן, הן ג"ר, שמתחילות באות ג', גודלו וטובו מלא עולם, ומסיימות בר', ראה והתקין צורת הלבנה. וכולן הן המרכבה הקדושה, חג"ת דז"א ומלכות המתחברת עימהם, שנעשו מרכבה לבינה, הנקראים מרכבה עליונה.

א"ת ב"ש, שבשבח אל אדון הוא השם הקדוש הוי"ה, ז"א שעלה לבינה. ג"ר שבאל אדון, י"ח אותיות מג' עד ר', הוא המרכבה הקדושה העולה בחשבון ע"ב, חג"ת שבהם שלושת הפסוקים, וייסע ויבוא ויֵט. ונעשה מהם השם הקדוש לעטר את כנ"י, המלכות, מתוך מרכבה עליונה. שהמלכות מקבלת ע"ב המילים דחג"ת, שהן מרכבה עליונה.

108. ומשום זה, שם ע"ב ההוא כלול באבות, בג' קווים, והמלכות מתעטר בהם להיות שם קדוש. ואינו שם עליון כמו אלו השמות העליונים של עולם העליון, ז"א, הנאחזים למעלה למעלה בבינה, ואינם נמשכות למטה.

ואע"פ שהשם הזה הוא עליון, שהרי הוא ג' קווים, חג"ת דז"א, אבל הוא דוד המלך, מלכות, המתעטר באבות, חג"ת דז"א. כלומר, שאין המדובר בחג"ת לפי עצמם, אלא ביחס המלכות המקבלת מהם, שמבחינה זו הוא נמשך למטה, אבל החג"ת לפי עצמם הם עליונים ואינם נמשכים למטה.

109. השם של מ"ב אותיות הוא האבות, חג"ת דז"א, כ"ב אותיות, המתעטרים בעולם העליון, בע"ס דבינה. ועולם העליון מתעטר בעליון ממנו, בע"ס דחכמה. כ"ב של ז"א ועשר דבינה ועשר דחכמה עולים בחשבון מ"ב.

וע"כ הוא עולה ואינו יורד, שאינו משפיע חכמה מלמעלה למטה במלכות, משום שמתעטר במחשבה עליונה, חכמה, או"א עילאין, הנמצאים תמיד בחסדים מכוסים. כי הבינה שכאן, הוא ישסו"ת, והחכמה שכאן היא או"א עילאין. אשרי חלקו מי שיודע בשם מ"ב, ונזהר בו.

110. השם של ע"ב אותיות הוא דוד, מלכות, המתעטר באבות, חג"ת דז"א. שחג"ת דז"א, ע"ב מילים שבשלושת הפסוקים, וייסע ויבוא ויט, משפיעים חכמה אל המלכות. והוא עולה ויורד, שמשפיע למטה אל המלכות. כעין מצפ"ץ, שהוא הוי"ה שבפאתי הראש דא"א, שבצירוף א"ת ב"ש הוא מצפ"ץ, שהוא השם שממנו נמשכות י"ג מידות הרחמים, שהם י"ב במרכבה הקדושה. כלומר, חו"ב תו"מ, שבכל אחד ג' קווים שעולים י"ב, היוצאים מאחד השורה עליהם, שהוא מצפ"ץ. והם י"ג. שהוא עולה ויורד להשפיע חכמה מלמעלה למטה.

ומשום זה השם ע"ב עולה ויורד. עולה מצד הימין, חג"ת דז"א, ויורד מצד השמאל, מלכות, המקבלת את החג"ת, כמו השם של י"ג מידות הרחמים שעולה מצד זה ויורד מצד זה. וזה שיורד הוא להמשיך הטוב למטה, אל המלכות.

וע"כ הא"ב של צירופי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, האותיות הראשונות עולות בחשבון, כי ב' גבוהה בחשבון מא', וג' מב', וד' מג'. ואותיות אחרונות יורדות בחשבון, כי הש' פחותה מת', והר' פחותה מש', והק' מר'. שעולות מצד אחד ויורדות מצד אחד. ומה שיורדות, הוא להמשיך הטוב שלמעלה למטה.

111. השם מ"ב מתעטר למרכבה עליונה, לחו"ב עליונים. השם ע"ב מתעטר למרכבה תחתונה, למלכות. אשרי חלקו מי שמשתדל לדעת את ריבונו, אשרי הוא בעוה"ז ואשרי הוא בעוה"ב.

112. ומשום זה השבח של שבת, אל אדון, המשבח אל המלך שהשלום שלו, משבח לו, בשם ע"ב, בי"ח אותיות מג' עד ר'. ובכ"ב מילים, שבד' אותיות שבא"ת ב"ש, שהן כ"ב אותיות, כדי שיתעטר בו לעלות למעלה, לבינה, בשם הזה.

וע"כ, אל אדון, הוא שבח של עוה"ב, בינה, ועליית המרכבה הקדושה העליונה, חג"ת דז"א, המתעטרת לעלות למעלה, לבינה. ועליית כנ"י, המלכות, המתעטרת לעלות ולקבל מהמרכבה העליונה, חג"ת דז"א.

113. הא"ב של א"ת ב"ש עולות ויורדות, שאותיות אחרונות שבהן הן יורדות. הא"ב של א"ל ב"ם עולות ואינן יורדות. שגם אותיות אחרונות שבהן הן עולות, כי מחשבון ל' עולה לחשבון מ' ואח"כ לנ' ולס' וכו'. וע"כ אינן יורדות להשפיע למטה.

א"ת ב"ש הוא שבת בלבד, מלכות, שהן משפיעות למטה. א"ל ב"ם הוא שבת ויוה"כ. מלכות העולה אל הבינה, שהוא יוה"כ, העולה למעלה למעלה, מבינה לחכמה, עד שהכול מתעטר בא"ס ואינו מושפע למטה.

114. אל ברוך, שבסוף השבח, המאיר לארץ ולדרים, הוא סדר א"ב של אותיות קטנות, שהן במלכות, שהן תיקוני כנ"י, המלכות, בכל יום בתפילה. ומשום שהן אותיות קטנות, אין ריווח ביניהן, שאינן מתפשטות כל אחת לכמה מילים, כמו בשבח של שבת, אל אדון. והן תיקוני העֲלָמות, שבעה היכלות דבריאה, הבאות עם המלכה, מלכות, אל מלך העליון, ז"א.

בעת קטנות המדרגות, בעת שעלתה המלכות לבינה, נבקעות כל המדרגות לשתיים, ובינה ותו"מ שבכל מדרגה נופלות למדרגה שמתחתיה. ונמצא אז, שבינה ותו"מ של המלכות נפלו בשבעה היכלות שבעולם הבריאה. ולעת גדלות, כשחצאי מדרגות בינה ותו"מ הנפולות חוזרות למדרגתן, הן מעלות עימהן גם המדרגה התחתונה שהיו בהן.

ונמצא אז, שבינה ותו"מ דמלכות, הנפולות בשבעה היכלות דבריאה, שחוזרים אז ועולים למלכות דאצילות, הן מעלות עימהן גם שבעה היכלות דבריאה, שהיו לבושות בהן בעת קטנות. לכן נאמר, שהעֲלָמות באות עם המלכה אל מלך העליון.

כי בעת שהמלכות באה אל המלך, ז"א, בעת גדלות שלה, שאז חוזרות הבינה ותו"מ שלה, שהיו נפולות בשבעה היכלות דבריאה, אל מדרגתה באצילות, ואז לוקחות עימהן גם שבעה היכלות דבריאה שהלביש אותן, המכונות שבע עלמות, וגם הן באות עם בינה ותו"מ דמלכות אל המלך, ז"א.

115. קדושה זו שהמלאכים העליונים מקדשים, הקדושה שבברכת יוצר ושבתפילת שמונה עשרה, אינה ביחיד. כל קדושה שהיא בלשון הקודש, היחיד אסור לומר אותה. וקדושה בלשון תרגום, היא לעולם ביחיד ולא ברבים, שהיחיד הוא התיקון שלה ודאי, ולא הרבים. כמו שלומדים, שניים פסוק ואחד תרגום.

כי שניים הוא לשון רבים, שרומז שקדושה שבלשון הקודש, שהוא פסוק, אסורה ביחיד, אלא רק ברבים, עשרה. וקדושה בלשון תרגום אסורה ברבים, ואין לומר אותה אלא ביחיד לעולם. אחד תרגום ולא שניים או יותר. והטעם הוא, כי לשון תרגום באה למעט, וכך צריך להיות. ולשון הקודש באה לרבות, וכך צריך להיות, כי מעלים בקודש ואין מורידים. ובתרגום מורידים ולא מעלים. אחד ולא יותר, כי אין מעלים כלל.

116. קדושה זו שבברכת יוצר, איננה סיפור דברי העולם, אלא היא קדושה שמתקדשת השכינה וכל המרכבות שלה, כדי להיתקן לפני מלך העליון. ומשום שהיא קדושת עולם התחתון, המלכות, היא נאמרת בישיבה ולא בעמידה. הקדושה האחרת, שאומרים בחזרת התפילה, קדושה של עולם העליון, ז"א, ומשום זה נאמרת בעמידה, כדי להמשיך הקדושה למטה. וכל דברי עולם העליון, ז"א, הוא בעמידה ולא בישיבה.

117. ובכל אלו הקדושות, ישראל מתקדשים בהן למטה, וע"כ ישראל מתקדשים בקדושה של מרכבה התחתונה, מלכות, בישיבה, ובקדושה של מרכבה העליונה, ז"א, בעמידה. הקדושה האחרת, הקדושה של ובא לציון, היא תוספת קדושה. וע"כ היא אחר התפילה, כי משום שהיא תוספת קדושה על הקדושות האחרות, היא לאחר התפילה. ומשום שכל אחד צריך להמשיך עליו מהתוספת ההיא, נתקן לכל יחיד קדושת תרגום.

118. ויש בה גם קדושת לשון הקודש. זהו בשביל הציבור, שיתקדשו כולם בכלל עם תוספת הקדושה ההיא. ומשום שיחיד אין לו רשות לומר אותה בלשון הקודש ולהתקדש יחידי, התקינו אותה בלשון תרגום, שהוא בשביל היחיד, שיתקדש כל אחד בתוספת ההיא, להמשיך עליו יותר קדושה. אשרי חלקם של ישראל, שמתקדשים בקדושות עליונות, משום שהם דבקים למעלה, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.