הקדמה
בריאת העולם במדת הרחמים
צדיא וריקניא - 1
מעשה בראשית
צדיא וריקניא - 2
נעשה אדם
בנין האדם ויצירתו
תולדות השמים והארץ
מלך לשדה נעבד
בריאת אדם הראשון
חטא עץ הדעת
ויחל נח - ויטע כרם
ענין חטא דור המבול
עניין הסתלקות הקדושים
זכו אחישנה לא זכו בעתה
וירא
דבר אמת
וגם לגמליך אשאב
תולדות
שמש ולבנה - עשו ויעקב
נמרוד החל ועשו כלה
ויאהב יצחק את עשו
ויצא
לא עת האסף המקנה
שם המקום מחנים
וישלח
יעקב שהתקין עצמו לדורון לתפילה ולמלחמה
ענין בקש יעקב לגלות את הקץ
תבת משה
סוד שובבי"ם ת"ת
ומשה היה רועה את צאן יתרו
שאלות משה במראה הסנה
ארץ מתגלגלת, ומזלות קבועים
אהי' שלחני אליכם
שלשת האותות
גשמיות ורוחניות
לחם מן השמים
וידי משה כבדים
ויסעו מרפידים
מצות עשה, אנכי הוי' אלקיך
לחפשי חנם
שכינתא בתחתונים
ביום השביעי שבת וינפש
ושמרו בני ישראל את השבת
כבוד המלך
אור המנורה
אלדד ומידד
האיש משה ענו
תיקון המרגלים
ענין ציצית
סוד ציץ ופרח ושקדים
קרח
קרח ועדתו
יום הביכורים
היום נמשך אחר הלילה
בכור ופשוט - הלילה אחר היום
תכלית הידיעה
את ה' אלקיך תירא
ענין בשר תאוה
בנים אתם להוי' אלקיכם
סוד זווג קוב"ה ושכינתיה
ספריית כתבי מקובליםchevron_left
בעל הסולם/פרי חכם - על התורה
chevron_left
סוד ציץ ופרח ושקדים
 

סוד ציץ ופרח ושקדים

כתוב בתורה אות על הכהונה, בדבר שכל שבט ושבט יתנו מטות, ועל מטה אהרן כתוב, "ויצא פרח ויצץ ציץ, ויגמל שקדים". וצריך להבין בחינת ציור האות הזה, באופן זה, של ציץ, פרח ושקדים.

ולע"ד נראה, שזה גילוי סוד כללות הבריאה, עד תיקונו. כי הנה יש סדר הבריאה, וסדר העבודה ותכלית, בסוד ענ"ג, ג' קוצי דיוד, דהיינו רת"ס. והנה ראש כל דבר, הוא בחינת ציץ, וציץ מתפשט לפרח, ובהגמל הפרח, נעשה שקדים טובים למאכל.

והנה חטא קורח היה, שטען, "כל העדה כולם קדושים ובתוכם הוי'", דהיינו, מדרך הבורא, שהטביע בבריותיו, כל אחד פרט לעצמו ואינו ערב בעד אחר, ומה (דברים כד יד) "בנים לא יומתו על אבות", כל שכן אחד בעד חבירו, שאינו מכירו כלל. וכבר כל ישראל עמדו על הר סיני וידעו את ה', ואם כן למה תתנשאו, דהיינו, שעשיתם מדרגות בקדושה, דמשה לעצמו, ואהרן לעצמו, וכהונה ולויה וישראל. ואדם הרוצה לעלות עולה לה', או להקטיר קטורת, תלוי בכונת אחרים, דהיינו הכהנים, וכן (וגם) קרבן ציבור, וקרבן יחיד. ואחר עונש קורח היה תלונה בישראל, "אתם המיתם את עם הוי' ", דהיינו, שישראל חשבו שהם גרמו זאת, כיון שדרך עבודה ותורה, לא בשמים היא. ובסוד, (עי' זהר שמות הסולם אות רנב) "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", על כן היו בני ישראל, צריכים לשתי הוראות, א', שמפי הקב"ה הוא, וב', שכן גם ראוי להיות, כי באמת קושיה גדולה, מה לאחד בשביל השני.

והנה בחינת פרח, הוא, ציור הנאה שבציורים, כשצייר מצייר פרח, תחילה עושה בחינת נקודות, זה למעלה וזה למטה. זה גדול ורחב קצר וצר. וזה קו וזה נקודה. וטרם הִגָּמֵר הציור, אין שום טעם באופן עמידת הקוים והנקודות. ואפילו אם הוא צייר, אך עדיין לא הגיע לדרגתו של המצייר, לא יוכל להשיגו. אבל בהתחבר אלו לאלו, נעשה פרח נאה, כפי חכמת הציור. לכן נראה להם, בחינת ציץ של הבריאה. דהיינו, נקודת כל נפש ונפש שצריך להשתלם בציור פרח אחד, לכן נראה להם סוד הערבות. וכל נפש שמגביה את עצמו, או משפיל את עצמו, הרי משנה בחינת הפרח שעלה במחשבה, ועל כן זה, צריך לזה.

ועל כן צריכים כהונה, לויה ושושבינין. אבל האמת, בסוף בהארת משיח, יהיה בחינת שקדים, שכל חתיכה משקד מאכל לעצמה, ואין חֵלֶק צריך לַכֹּל, אבל בזמן העבודה, חלק צריך לחלק, וכל לחלק, וחלק לכל. בסוד המתקלא, שכל אחד צריך לתת בעד חבירו משלו, וכדמות הפרח, שאם נוטלים חלק פרח בפני עצמו, הרי מקלקלים הדמות והציור הנאה, וגם לַחֵלֶק בעצמו לא יהיה כל ציור, כי הוא נאה בחיבור הכלל דוקא, בסוד, (ישעיה מג ט) "וראשנות ישמיענו יתנו עדיהם ויצדקו" וכו'. גם בא המופת במטה אהרן, להורות שמפי עליון וכו', בסוד, (מלאכי ג ו) "אני ה' לא שניתי".