חמישה עשר יום

257. ובחמישה עשר יום לחודש השביעי מקרא קודש יהיה לכם. אין דבר אחד דומה לחברו בין למעלה ובין למטה. עשור, הוא מכנ"י, רומז על המלכות, כי היום העשירי עומד בספירה העשירית, מלכות. ע"כ כתוב, בעשור לחודש הזה, וייקחו להם איש שה. כי בעשור היא מלכות. וכיוון שכבר נשלמו בעשרת הימים ע"ס, ע"כ, וייקחו להם איש שה. והיום ההוא העשירי בחודש, הוא שלה. וחמישה ימים אחרים הם של המלך, ז"א. היום ההוא שבא עליה, וממלא אותה באורותיה. וע"כ בחמישה עשר יום המלכות במילואה, כי ביום החמישי, שנגמרו חמש ספירות דז"א, יושב בו המלך על הכיסא, המלכות.

עשרת הימים רומזים על ע"ס שבמלכות, המלבישה מחזה ולמטה דז"א. ועד אז אין לה עוד כלום מחמש ספירות שמחזה ולמעלה דז"א, חב"ד וחו"ג. כי ת"ת שמחזה ולמעלה ודעת, נחשבים לספירה אחת, כי ת"ת העולה לבינה נעשה בה לדעת. ועם חו"ג הם שלושה, ועם חו"ב הם חמישה. אלא בעבור עוד חמישה ימים לחודש, היא משיגה מחמש ספירות עליונות שמחזה ולמעלה דז"א, ונמצאת עימו בזיווג. וע"כ נמצאת המלכות בחמישה עשר יום לחודש בכל השלמות.

עשור לחודש היא ע"ס דמלכות, המגיעה עד החזה דז"א. וחמישה ימים הנוספים על עשור לחודש, הם חמש ספירות חב"ד חו"ג שמחזה ולמעלה דז"א. ובמלוא חמישה עשר יום ז"א מזדווג עימה, ומשפיע לה מחמש ספירות שמחזה ולמעלה שלו. כי היום החמישי, שהוא ז"א, המלך משפיע בו אל הכיסא שלו, שהוא המלכות, שמשפיע לה מחמש ספירות ראשונות.

258. עשור הוא המלכות. חמישה עליהם הם של המלך, חמש ספירות ראשונות דז"א, שז"א הוא היום שבא עליה. משום זה חמישה ימים מחודש סיוון הוא לקבלת התורה. שמוֹרה על חמש ספירות ראשונות דז"א, שהשפיעו במתן תורה. והאם לא היה צריך לתת התורה בשביעי, בזמן ששני האבות, או"א, מלובשים בז"א, כי המלך בהם, ואז מתעטר מכל וראוי לתת התורה? אלא דבר אחד הוא, חמישי ושביעי.

259. חמישי שלו הוא, שמורה על חמש ספירות שלו חב"ד חו"ג. ואז מאיר אבא לאמא ומאירים ממנה חמישים שערים, להאיר לחמישי, שחמישים שערי בינה מאירים לחמש ספירות עליונות דז"א. ואע"פ שאו"א מאירים בתוכו אין אנו מדברים אלא מספירות חב"ד חו"ג שלו בלבד. וע"כ הוא נשלם בחמישי. ואם נאמר שהוא שביעי, הוא משום שהמלך נמצא בשלמות של האבות, המאירים בו, שחמישה שלו עם או"א הם שבעה.

ועוד שיורש עטרה מבינה, שנקראת שביעי. שאם מתחילים לספור מיסוד, נמצאת הבינה הספירה השביעית. כמ"ש, צְאֶנָה ורְאֶינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו. וע"כ ביום השביעי הוא יום שהבינה מעטרת את המלך, ז"א, בעטרותיו. וגם אז יורש המלך את או"א, שמזדווגים ומאירים בתוכו יחד, שעם החמישה של עצמו הם שבעה. וע"כ הכול תלוי באחד, הכול רומז על שלמות ז"א, בשעה שמלביש או"א. אלא כשמחשיבים רק הספירות שלו, אז הוא שלם בחמישי. וכשמחשיבים גם או"א המלובשים בו, הוא שלם בשביעי. ושניהם רומזים על אותו הדבר.